מיניות גברית חדשה- איך הופכים נערים רומנטיים לצרכני פורנו וזנות? / ד"ר חן נרדי – חלק ב'

שלב הרומנטיזציה של האלימות המינית.

מה שלא יכולתי לתפוס היה: איך יכול להיות שמה שמצופה ממני ביחסי מין זה להתייחס לנשים בכוחנות. כל הזמן הייתה לי הרגשה משהו כאן לא בסדר. שעובדים עלי. איך יכול להיות שנשים רוצות שיכניעו אותן. במיוחד הבנות מהכיתה שלי. חלק מהן הצטיינו בלימודים, בספורט והיו מנהיגות חברתיות משכמן ומעלה. איך זה יכול להיות שבמין הן משתנות ורוצות פתאום שינצחו שיכבשו ושישפילו אותן כמו שמספרים לי? זה היה מוזר. אולי לא חשבתי על זה במילים האלה בדיוק, אבל ההרגשה שיש כאן משהו לא בסדר.

אורי אמר ש"האישה האידיאלית היא ליידי בסלון, עקרת בית במטבח וזונה במיטה". האם נשים באמת רוצות להיות זונות במיטה? הרי זה משפיל להיות זונה. האם  הן באמת רוצות להיות מושפלות? האם אני חייב להשפיל אותן? ומה יהיה אם לא אשפיל אותן? אורי אמר ש"אם עדינים ומתחשבים באישה יותר מדי במין אז היא צוחקת עליך. בנות אוהבות אותנו מניאקים". הייתי בקונפליקט. הסתכלתי שוב על הילדה שאהבתי בכיתה ח'  ולא הצלחתי לדמיין אותה "זונה במיטה" ונהנית להיות מושפלת. מצד שני לא יכולתי להתווכח עם העובדות. בעיניים כלות צפיתי בג'יימס בונד, גיבור נעורי מחטיף סטירת לחי ליפהפייה מהממת, כובש אותה וזוכה בחסדיה.  זה קומם אותי. למה נשים נותנות פרסים לגברים אלימים? האם נשים הן יצורים כל כך עלובים ונחותים? בצר לי חיפשתי אצל המשוררים. גברים רגישים שבודאי אינם כובשים ומשפילים אישה כדי לשכב איתה.  הם ודאי יספרו לי על מיניות אחרת. לא אלימה, לא משפילה. הם ישחררו אותי מהסיוט שעלי להשפיל אישה בסקס.

הגעתי לאובידיוס, המשורר הרומאי מלפני 2000 שנה, ושוב הוכיתי בהלם:

"המאהב כמוהו איש החיל,

גברותו זוקפת ראש, בהיאספו אל נס קופיד.

האמינו לי הלנים,

יפה פאר קרבות כפועלי זימה,

זקן – לא עוד יוכל לשאת נשקו,

גם באהבה ישמוט את כלי הזין.

ומה זה תבקש הנערה ממאהב,

כמוה מצווה המפקד על חייליו ?

פעולה עם ליל, חדירה, ביתוק,

פריצה והכנעה, ועל הכול – כיבוש.

אכן אין טוב מהתקפה לילית:

שלום נשקך, זקפהו לפנים, ופול על האויב, על משכבו רבוץ,

עירום חסר-אונים, ואז דקרהו."

אורי צחק תמיד על הבורות שלי בעניינים של חיזור אחרי בנות: "אני לא מבין מה אתה לא מבין. נשים אוהבות שכובשים אותן. הן כמו אדמה. "אדמה 'כובשים' על ידי כך שחורשים אותה וכך היא הופכת לרכוש שלנו. גם את האישה אנחנו "חורשים" בתלם שיש לה בין הרגליים. ככה אנחנו מסמנים אותה". זה נשמע לי נורא מוזר. אולי הוא ממציא את כל זה כדי לעשות עלינו רושם?  אבל לאורי כבר היו שערות על החזה והוא הסתובב עם הרבה בנות וסיפר כל הזמן על הזיונים שלו. מה שהוא אמר על ה'חרישה' הטריד אותי. בדמיוני ראיתי את המחרשה פולחת את האדמה והצטמררתי מהמחשבה על מה שאני צריך לעשות עם האבר שלי, שם אצלה למטה. יום אחד אורי העביר לנו פתק בשיעור ואמר שיש לו מה לספר. בהפסקה רצנו לנגריה בחצר האחורית ואורי אמר: "פתחתי אותה". לא אמרתי כלום ואורי קלט שאני לא בדיוק יודע להעריך את גודל ההישג. "אתה לא מבין ? ביתקתי לה את קרום הבתולים. עכשיו היא קרועה עלי. אם אתה פותח בחורה היא נדלקת עליך. אתה המלך שלה לכל החיים". אני זוכר את נימת הגאווה שלו. כל כך קינאתי בו. מה יש לו שאין לי לעזאזאל ? "ביתקתי לה את קרום הבתולים". מצד אחד המשפט הזה הפחיד אותי עד מוות. הוא נשמע לי כמו מבצע צבאי הרואי שבטח לא יצליח לי.  מצד שני, זה נשמע לי פנטסטי. האפשרות הזו להיות כמו קוסם ולהפוך בעזרת הזין את הבחורה למעריצה שלי לכל החיים. אולי אורי צודק, חשבתי. זה בדיוק כמו שלמדנו בשיעורי ביולוגיה על גוזלי הברווזים שהלכו אחרי החוקר מפני שהוא היה הראשון שהם ראו עם בקיעתם מהביצה. מין החתמה כזו.  אתה מסוגל להפוך את הנערות הכי חכמות לשפחות שלך לכל החיים.

הבנתי שיש לי בעיה. שעלי ללמוד להיות 'גבר אמיתי'. להיות מסוגל 'לזיין' בלי חשבון. להפריד את הרגשות שלי מהזין שלי. להתנתק מצורך בקרבה רגשית עם האישה, ו'לעשות לה את זה' מה שלא יהיה.  הייתי מוכן לשלב הבא של למידת המיניות הפורנוגראפית:

שלב התשלום עבור פורנוגראפיה.

קניית 'חומרים פורנוגראפיים' מהווה שלב נוסף בדרך לצריכת זנות וסקס ממוסחר על צורותיו השונות. נערים הרוכשים חומרים פורנוגראפיים לומדים מכך שהגוף הנשי הנו מצרך נסחר ככל סחורה אחרת, ולכן אין כל פסול לשלם גם עבור שיחת סקס בטלפון, לשכור חשפניות למסיבות יומולדת או להזמין 'נערות ליווי' (שם 'נקי' לזונה) למסיבות. 

…. אז קניתי את ה 'פלייבוי', ואוננתי. זו הייתה הפעם הראשונה ששילמתי עבור האורגזמה שלי. אחרי הטראומה של 'הנשיקה הצרפתית' על הגג, הייתי בטוח ש'הפליבוי' יעשה לי את כל העניין המעצבן הזה של יחסים עם בנות ונשים לפשוט מאוד. כבר בשם 'פלייבוי' הייתה הקלה. פליי – משחק, בוי – נער. נשים הן משחק של נערים וגברים. סמל השפנפנה המעטר את החוברות ואת הסרטים של  הפלייבוי אומר את הכל: נשים הן שפנפנות רכות ונעימות בלי דרישות מיותרות ובלי סיבוכים ורגשות מורכבים. שפנפנה אוהבת שמלטפים אותה, שפנפנה ממליטה המון גורים. מסקנה: שפנפנה היא חיה שאוהבת לעשות המון מין.

כאשר האישה הינה 'שפנפנה' שנועדה רק למין, היא יורדת מדרגת אדם לדרגת חיית מחמד מינית. הרבה יותר קל לספוג את עלבון הדחייה של נערה שהיא 'פחות אדם' ממך, תחושת הכישלון בחיזור פחות קשה כאשר הנערה אינה אלא צעצוע מיני שכמוהו יש 'כמו זבל' ולא אדם כמוך, עם כבוד, עם כושר שיפוט, עם יכולת לבקר אותך. בנים שעלו על דרך המיניות הפורנוגראפית האלימה מאמנים את עצמם להתייחס לנשים כאל חפצים מיניים. לבדיחות "הגבריות" היה תפקיד חשוב בתהליך החיפצון של נשים. "מי יודע מה זה שיא הכף?" שאל אורי ואחרי שאף אחד לא ידע הוא אמר "ללכת יחף על דונם שדיים". כולם צחקו. גם אני. 

קל להיות אלים כלפי חפצים מאשר כלפי בני אדם. קשה להיות אלים כלפי אדם שאתה מעריך, אדם השווה לך. הפיכת הנשים ל'חפצים' מכשירה את הקרקע לשלב הבא בצריכת מין ממוסחר. צפייה בסרטי פורנו. אתאר את השלב הזה בהרחבה.

שלב הצפייה בסרטי פורנו

אחרי ה'פלייבוי' הגיע תורו של הסרט הכחול. סרט הפורנו הראשון שבו צפיתי הוביל אותי לשלב הבא בדרך להפנמת המיניות הפורנוגראפית.

הצטופפנו חבורה של בנים בחדרו של אחד מאיתנו. המסרטה הרעישה, ועל הקיר הוקרנה סצנה של שתי נשים וגבר. חשתי בחילה ממה שראיתי שדמה לבטישה וטחינה של אברים. רציתי לצאת מהחדר אבל לא העזתי. פחדתי שיחשבו שמשהו לא בסדר איתי. ראיתי איך לועגים לנערים שלא גילו התלהבות, צעקו להם: "הומו, הומו".  כולם ישבו בפה פעור. אחרי הסרט סיפרנו בדיחות על בחורות. הייתי חלק מחבורת נערים שלומדת מה גברים עושים לנשים.

כפי שציינתי קודם,  הלחץ הקבוצתי משחק תפקיד מרכזי בהפנמת הנורמות הפורנוגראפיות. נערים חשופים למכבש לחצים מצד נערים אחרים המסיתים אותם לבצע את מה שראו בפורנו כמבחן אומץ והוכחת גבריות. נערים שאינם מאמצים את המיניות הפורנוגראפית – אלה שאינם מפעילים לחץ על נשים לקיים יחסי מין, שאינם לוקחים בכוח, שאינם מוכנים לשקר "אני אוהב אותך" כדי להכניס אותה למיטה, אלה שאינם 'מנצלים הזדמנויות', שאינם 'שולחים ידיים', שאינם תוקעים מבטים בחזה ובישבן  –  גברים כאלה סופגים  לעג מגברים ולעיתים אף מנשים על היותם 'רכרוכיים' או הומואים.

מחקרים על מקרי אונס קבוצתי מצביעים על כך כי נערים משתתפים לעיתים באונס קבוצתי, לא מפני שלא יכלו להתגבר על יצרם המיני, אלא מפני שנכנעו ללעג של חבריהם שצעקו להם "מה אתה הומו?".  הם רצו להוכיח לחבריהם שהם מתנהגים  "כמו גברים אמיתיים ולא כמו הומואים".

בהעדר הדרכת ההורים או מבוגרים אחרים,  לומדים נערים משני מקורות עיקריים: צפייה בפורנוגרפיה באינטרנט ובטלוויזיה ושיחות עם נערים מבוגרים יותר או נערים כאלה שהתוודעו והתנסו במין הפורנוגראפי בגיל צעיר. הצפייה בסרטי פורנו הינה הרסנית לנערים ולנערות מפני שהיא מציבה סטנדרטים מיניים מופרכים ומעוררי חרדות:

אברי מין ענקיים הגדולים בהרבה מן הממוצע, התמשכות המשגל והזיקפה לפרקי זמן בלתי מציאותיים, מספר רב של אורגזמות המוצגות בזו אחר זו, הכמות המוגזמת של נוזל הזרע, התנוחות האקרובטיות של המשגל, הביצוע המאסיבי של סקס אוראלי על ידי האישה כדרך שגרה בכל אקט מיני, הצגת המשגל כמעשה מנוכר שאין בו מקום לחיבה והכרות מוקדמת בין האישה לגבר, ואשר בו הנשים מושפלות (מכונות 'כוסיות' ו'כלבות') וסצינות רבות של אונס קבוצתי המוצג כאקט שהאישה נהנית ממנו. 

נזק חמור נוסף הוא האלימות המינית אליה נחשפים ילדים באמצעות סרטי הפורנו (תמצית על הקשר בין פורנוגראפיה  לבין אונס ניתן לקרוא בחוברת "שחרור מהפורנוגראפיה – אתגר חברתי", נרדי ח. ועמי ש. דצמבר 2001). אין כמו סרטי פורנו כדי לשווק לנערים את הרעיון ש"היא רוצה את זה בכוח". "עשינו לה מה שראינו בפורנו" אומרים נערים שביצעו אונס קבוצתי.   קציני/ות מבחן לנוער ועובדות/ים סוציאליים, עדויותיהם של נערים בבתי המשפט אכן מאשרים כי מעשי אונס רבים מתבצעים זמן קצר לאחר שנערים צפו בפורנו. הפורנוגרפיה מחברת מוטיבים אלימים לסצנות מין מגרות וכך יוצרת משוואה: מין = אלימות. מנגנון זה מתואר בפסיכולוגיה כהתניה פבלוביאנית בין גירוי מותנה לגירוי בלתי מותנה. לצורך הדגמה: כאשר עירום נשי (גירוי בלתי מותנה) מוצג שוב ושוב בקונטקסט של השפלה ואלימות כלפי נשים (גירוי מותנה) הופכת האלימות כלפי האישה לגירוי המעורר התרגשות מינית. יעילותו של מנגנון התניה זה היא עצומה, משום שהוא עוקף את מסך הראדאר של המודעות, את ההבנה ואת הערכים.  האלימות אינה מוצגת באפן בוטה. היא מרומזת. בניגוד לסרטי פורנו רבים  שבהם מוצגת התעללות של ממש בנשים, שעלולים לדחות ולהרתיע, הרי שהאלימות המרומזת מכינה את הנער באפן הדרגתי לשלבים האלימים יותר. אדגים זאת. בשנת 2004 התבקשתי על ידי הקואליציה נגד הפורנוגרפיה (במסגרת חברותי בקואליציה כנציג התנועה לגבריות חדשה), לכתוב חוות דעת מקצועית לבית המשפט העליון, שתפריך את טענתה של חברת פלייבוי כי סרטיה אינם פורנוגרפיה אלא  א ר ו ט י ק ה.

באחד הסרטים שניתחתי ("פמלה אנדרסון – המיטב") מצולמת אנדרסון בסמטה שקירותיה מלאים בציורי גרפיטי, באזור הנראה כשכונת עוני עתירת עבריינות ופשע. באחת הסצנות נראית פמלה שרועה על גבה  בתוך קווי גיר המסמנים את קוי גופה בדרך שבו מציירת המשטרה את המקום שבו נמצאה גווייתו של נרצח.  בסצנות אחרות היא מצולמת מספר פעמים בתוך כלוב  ובין סורגים.  בסצנות נוספות נראית אנדרסון משוטטת בלבוש חשפנית בלילה במבנים תעשייתיים נטושים וברחובות שוממים. היא עוגבת על מוטות כחשפנית במועדון חשפנות, ואף מתקלחת תוך כדי ליטוף עצמה במבנה התעשייתי.  

השוטטות במבנים נטושים ומרוחקים המשמשים לעיתים זירת פשע אליה גברים גוררים נשים ואונסים אותן, מחזקים את אחד המיתוסים הנוראים לגבי נאנסות: "הן הסתובבו שם כי הן חיפשו את זה, הן אוהבות שאונסים אותן".

"הליכה לזונה"

לאחר שלב הצפייה בפורנו עוברים חלק מהנערים לשלב נוסף בתהליך הפנמת המיניות הפורנוגראפית. שלב יישום מה שלמדו בפורנו.

("הליכה לזונה" הוא מונח מסולף. השפה מכבסת את המילים ומכשירה את קניית גופה של אישה בכסף: אדם "הולך לרופא שיניים", "הולך לסופרמקט", וכך הוא גם "הולך לזונה" הוא אינו הולך לקנות גוף של אישה ולעשות בו כבתוך שלו")

אמשיך בסיפורי האישי.

הייתי בן שבע עשרה, שנה פני הגיוס לצבא ובתול. המחשבה שאגיע בתול לצבא הרסה אותי. בשלב הזה כבר הייתי עמוק בתוך תפיסת המיניות הגברית הפורנוגראפית והמשוואה שהייתה תקועה בראשי הייתה כזו: אם להיות גבר פירושו "לזיין" אישה ולהיות חייל, אז אם אני מגיע לצבא בתול זה אומר שאני גבר  מ ז ו י ף, שלא יכול להיות 'חייל גיבור'. החלטתי להתגבר על הפחדים ועל הרגישויות שלי, לזרוק את העדינות של הנער ההוא על הגג לפח הזבל וסוף כל סוף להיפטר מבתוליי. החלטתי ללכת לזונה.

מצויד ב'חינוך המיני' שקיבלתי מסרטי הפורנו נסעתי במכונית של אבי לחוף תל ברוך. היא הייתה בשנתיים שלוש יותר מבוגרת ממני, נתתי לה חמישים לירות, היא הכניסה את הכסף לארנק, ואמרה משפט שאיני יכול לשכוח מפני שהוא זעזע אותי בדיוק כמו שם על הגג כשנערה שכמעט לא הכרתי הכניסה את לשונה אל פי. היא שאלה: "מה אתה רוצה שאני יעשה לך ?". חשתי אימה לנוכח המחשבה שעלי לחדור לגופה של מישהי, שאיני מכיר, שאין לי שום רגש כלפיה, שהיא בשבילי כמו חפץ… האימה הזו כיבתה בי כל בדל של אש מינית. אמרתי לה "הכל בסדר. תשאירי את הכסף אצלך. אולי פעם אחרת…" היא אמרה "איך שאתה רוצה".

החזרתי אותה למקומה על הכביש ונסעתי משם עם תחושת גועל מעצמי ושוב חזרה הבושה "אפילו עם זונה לא היה לך אומץ לעשות את זה".

בסופו של דבר למדתי לעשות את זה כמו שצריך. כמו שחשבתי שצריך.  להתנתק מהרגש, לחשוב על משהו אחר כדי להחזיק הרבה זמן מעמד, להרשים בביצועים שלי. הרגשתי שיש לי את זה. שהצלחתי להתגבר על הבעיות שלי. נהניתי לכבוש. סקס היה עבורי מסלול אולימפי. כמה מהר אני יכול "לכבוש" בחורה, "לזיין" אותה ולהחליף אותה באחרת במהירות האפשרית.

השירות הצבאי 'עזר' לי מאוד ליהפך ל"כובש". כשהייתי חניך בקורס קצינים ותרגלנו כיבוש יעדים מבוצרים, היו שמות המוצבים במפות הטופוגרפיות שמות של בנות. ההנחיות ברשת הקשר היו ברורות: "אתם עולים עכשיו על  ורדה, אחר כך תכבשו את ציונה ואחר כך תדפקו את יוכבד".

 המשך …