למדנו מניסיוננו האישי והמקצועי שמימושו של כבוד ביחסינו הזוגיים וההוריים אינו מובן מאליו. לא במקרה כל כך הרבה נשים וגברים חווים תחושות של עלבון והשפלות הן מצד בני זוגם והן מצד ילדיהם. ולא במקרה גם אנחנו עצמנו שכה חרדים לכבודנו חוטאים באותו חטא. נראה כי חסרה לרובנו הבנה עמוקה של מושגי הכבוד.

גם תפיסת מושג הכבוד הכה שונה בין נשים וגברים מחמירה את הבעייה, בעיקר על רקע השינוי הדרמטי במעמדן של נשים בחברה ובמשפחה. במשך דורות גברים קבלו כבוד מתוקף היותם מגודרים כראש המשפחה. זה היה התגמול על כך שגברים היו או ציפו מהם להיות: מפרנסים עיקריים, מגנים על האישה, קשוחים ולא בוכים, יוזמים בסקס.

סוגיית הכבוד במשפחה כוללת גם יחסי הורים ילדים. הורים בעידן הזה זוכים בכבוד בזכות מנהיגותם ואופי התנהגותם ילדיהם, ולא בזכות סמכותם הפורמאלית שהייתה כה ברורה בדורות קודמים. הורות בראש פתוח, הורות שבאה מהקשבה אמיצה ורואה את הילד כפי שהוא ולא כפי שהיו רוצים אותו. היכולת לראות ויחד עם זאת להציב גבולות שיש בהם כבוד הם המפתח.

הכנסת כבוד וגבולות לשיח ההורי והזוגי היא החלטה אסטרטגית שיכולה לשנות את חיינו.

עכשיו שאנחנו מזהים אצלנו כמו גם אצל בני זוגנו וילדינו – מהו חוסר כבוד, ומה פירושה של הצבת גבולות דולפינית/אסרטיבית – אנחנו במודעות מליאה ניגשים ליישם אותה.