חווית השינוי מזכירה את החוויה של לוליין על טרפז בקרקס. הוא מנתר מצד אל צד כשמתחתיו תהום. הוא "יצא לדרך" מהקצה האחד אך טרם הגיעה אל הקצה השני. כלומר הוא במצב של ריחוף. רובנו חוששים ממצב של אי וודאות, למרות שרוב חיינו מזמנים לנו מצבים כאלו. למעשה כל חיינו עומדים בסימן של שינוי: התבגרות פיזית, קשרים חדשים, קשרים שנגמרו, בעיות כלכליות, מטרות וחלומות חדשים, אובדנים שלא צפינו: מחלות, מוות, גרושים, פיטורים מהעבודה, פרישה מהעבודה, הזדקנות, הגירה, פליטות, מלחמות, תאונות. וגם הקמת משפחה, התאהבות, קידום, הצלחה, שגשוג חברתי וכלכלי.
שינויים הם חלק בלתי נפרד מחיינו לטוב או לרע, לדעיכה או לצמיחה, להסתכלות "אחורה בזעם" או למבט קדימה.
סיכוי או סיכון. הזיקה בין שתי המילים הללו שלכאורה רובצת ביניהן תהום אומרת משהו על חווית השינוי. כל חיינו אנחנו נמשכים לכול מה שמייצג את החדש והלא נודע וגם נרתעים ממנו (כאשר מאיים על שלוות נפשנו ושגרת חיינו). עלינו להיות מוכנים לשינוי מכול סוג, מנטלית ורגשית, לאמץ אל לבנו את העובדה ששינויים הם חלק מחיינו.
המודל הדולפיני שפיתחנו המבוסס על המטאפורות "סרדין", "כריש" ו"דולפין" עוזר לנו לזהות את הדפוס המתמודד היטב עם שינויים – הדפוס "הדולפיני". לא "קבלת הדין" ברוח פאסיבית כסרדין הקטן וחסר האונים, לא התנגדות זועמת על אובדן שליטה ברוח הכריש תאב הכוח והשליטה, אלא התמודדות דולפינית אמיצה. השילוב בין אמפתיה, אומץ לב, אסרטיביות, סקרנות, תבונה ואינטליגנציה רגשית גבוהה מאפשרים לנו לראות בשינוי, כול שינוי, הזדמנות חדשה, פתיחת דלת, סיכוי, התחדשות.