מאבק בפורנוגרפיה כאתגר חברתי

מאת דר' חן נרדי ושירה עמי
מאמר זה מהווה חלק מעבודה שפורסמה בראשונה באוקטובר 2001 במסגרת הפעילות ההתנדבותית של הח"מ בקואליציה וולונטרית רחבה של ארגונים הפועלים למען איסור על הקרנת סרטי פורנו בטלוויזיה
• גברים רבים צופים בסרטי פורנו ונהנים. מדוע לקלקל להם את החגיגה?
• מדוע גברים הם הלקוחות העיקריים של תעשיית סרטי הפורנו?
• מה רע בסרטי הפלייבוי המוצגים בטלוויזיה שבהם מוצג עירום נשי אסתטי?
• האם יש מאפיינים משותפים לעברן של רוב הנשים ה'משחקות' בסרטי פורנוגרפיה?
• מדוע רוב הנשים המשחקות בסרטי פורנוגרפיה צורכות אלכוהול וסמים?
• כיצד מקשרים סרטי הפורנו בין מין לאלימות?
• כיצד מעודדים סרטי הפורנו מעשי אונס?
• כיצד מושפלות נשים בסרטים פורנוגרפיים?
• כיצד פוגע הפורנו בילדים?
• האם יש סיכוי למאבק בסרטי הפורנו?

במאמר זה נתמודד עם שאלות רווחות בנושא הפורנוגרפיה, תוך התמקדות בסרטי פורנוגרפיה. בתארנו את נזקי הפורנוגרפיה, נעמוד על שלושה סוגי נזק:
1. מעשי ניצול, השפלה, כפייה ואלימות, לרבות אונס ורצח, שהם חלק בלתי נפרד בתהליך העשייה של רבים מסרטי הפורנו – דבר המהווה, לדעתנו, עילה, להוצאת סרטי הפורנו מחוץ לחוק;
2. מעשי ניצול, השפלה, כפייה ואלימות, לרבות אונס ורצח, שהצפייה בסרטי פורנו משמשת זרז לעשייתם – דבר המהווה, לדעתנו, עילה להוצאת סרטי הפורנו מחוץ לחוק;
3. עיוותים בתפיסת היחיד את עצמו, את הזוגיות, את משפחתו ואת החברה – המחייבים תהליך חינוכי והסברתי מתמשך בכל הנוגע ליחסים זוגיים.
אנו סבורים, שהבלבול הרב הכרוך בנושא הפורנוגרפיה נובע משתי סיבות עיקריות:
1. היחסיות של ערכי המוסר, המקשה קבלת הגדרה מוסכמת, ומאפשרת מרחב שגוי בהקשר זה לטיעונים בדבר חופש הביטוי וחופש העיסוק;
2. אי ידיעה הנובעת מתמימות, או מהתעלמות מכוונת, ממעשי פשע הנעשים בתעשיית המין וממעשי פשע הנגרמים כתוצאה משימוש בתעשיית המין. הפורנוגרפיה, על פי הגדרתנו, כפי שנוסחה בסעיף ההגדרות (ר' להלן) – אסורה לחלוטין.
אנו סבורים, שהפורנוגרפיה מערבת מעשים, שדגל שחור מתנוסס מעליהם. את אלה אנו מוצאים בשני קצות ערוץ הפורנוגרפיה – בקצה העשייה ובקצה הצפייה. להלן נעמוד על כך, שחלק ניכר מ'השחקנים/ות' בסרטי הפורנוגרפיה אינם עושים זאת מבחירה חופשית, והשתתפותם כרוכה בניצול, במעשי כפייה, אלימות ואונס. על בסיס זה אנו מאמינים שאסור להתיר את השימוש בפירותיה (הבאושים, לדעתנו) של תעשייה זאת. בקצה הצפייה נעמוד על כך, שהצפייה בסרטי פורנוגרפיה מעוררת אלימות וגורמת לעשיית מעשים שיסודם בכפייה, ניצול ואונס.
בדברנו על היחסיות של ערכי המוסר, אנו מתכוונים לשינויים בהתייחסות הנובעים מרוח התקופה, ערכי המוסר והמיקום הגיאוגרפי – מרכיבים הגורמים לחשיפת קרסול להיחשב למעשה תועבה במקום אחד, בתקופה אחת ובחברה אחת, ולחשיפה כמעט מוחלטת של הגוף במקום ציבורי להיחשב כמעשה לגיטימי במקום אחר, בתקופה אחרת ו/או על פי ערכי מוסר אחרים.
בדיוננו במרכיב זה אנו מאמצים את ערכי המוסר שלנו, המושתתים על תפיסה הומניסטית בעלת אוריינטציה פמיניסטית. פירושו של דבר, בדיון המצומצם שלנו בנושא הפורנוגרפיה, שאנו תופסים כלגיטימי כל גילוי של ארוטיקה הנובע ממערכת יחסים שיש בה הזדמנות שווה לפרטים המעורבים בה. אנו תופסים כלגיטימיים גם גילויים אחרים שאינם עונים להגדרה זו, כאשר הם מהווים חלק מסוים מקונטקסט אמנותי רחב, מקורם אינו בביצוע בכפייה (לדוגמה: השחקנית הנאנסת משחקת מרצונה בתנאים רגילים, ואינה נאנסת לשחק או נאנסת בפועל), ותוצאתם אצל הצופה הרגיל אינה יצירת זרז לעשיית מעשים שבכפייה. מתוך תפיסה זו נובעת עמדתנו בנוגע לפעולות חינוך והסברה.
אנו מאמינים, שגישת הליברלים, הנרתעת מכל מעשה צנזורה ובתוך כך מתירה גם את הקרנת סרטי הפורנוגרפיה, נובעת מהמשקל הדומיננטי של ערכי המוסר בטיעוני המתנגדים לפורנוגרפיה, ומתוך התעלמות כמעט מוחלטת ממעשי הדיכוי, הניצול, הכפייה והאלימות המעורבים בשני קצות התעשייה – העשייה והצפייה.
עוד אנו מאמינים, שהעובדה שמרבית המאבקים בפורנוגרפיה בוססו על אג'נדה דתית/שמרנית מצד אחד ואג'נדה פמיניסטית מצד אחר, מעלה את הנושא על סדר היום הציבורי, אולם מעלימה את האג'נדה החברתית הרחבה העומדת ביסוד השאיפה לצמצם את תפוצת הפורנוגרפיה ככל האפשר.

הגדרות
המלה פורנוגרפיה יוונית במקורה, והיא מורכבת מהמלים Porne (זונה) ו-Graphein (כתיבה). לפורנוגרפיה אין הגדרה מודרנית מוסכמת. המכנה המשותף היחיד לכל ההגדרות הוא שהפורנוגרפיה היא חומר המציג מין מפורשות. אנו נציג אחדות מההגדרות:

מרדכי וורמברנד
יש להביא בחשבון, שהגדרה זו נכתבה לפני למעלה מארבעים שנה. מתוך ההגדרה נביא חלקים אחדים, העשויים לשמש אותנו בבואנו לכתוב את הגדרתנו לפורנוגרפיה: "היסוד הפורנוגרפי ביצירה כלשהי אינו בנושא הארוטי, כשלעצמו, אלא בגסות המודגשת בצורת הגשתו, ובשימוש במלים ובביטויי ניבול פה… הוא בולט גם בהדגשה מוגזמת של פרטי הפעולה המינית, ללא הכרח אסתטי, או אף תוך שבירת האיזון האסתטי, ובשימת הדגש על הצד הסקסואלי, תוך התעלמות מהצד הרגשי-נפשי שביחסים בין המינים… גורם שכיח ההופך יצירה לפורנוגרפיה הוא השיקול המסחרי, המתכוון לגרות את היצר המיני, מופנה לטעם הוולגרי ומנצל את המשיכה לפרטים פיקנטיים, כדי להבטיח ליצירה תפוצה מרבית…"

דר' דפנה למיש
"פורנוגרפיה מציגה קשרים מיניים בין אנשים זרים או שאך נפגשו, ללא כל עניין בהיכרות אישית מקדימה או בהמשך קשרים לאחר מכן.
הפורנוגרפיה מציגה בשכיחות רבה אקטים מיניים רצופים עם בני זוג שונים, מה שמדגיש את ההיבטים הפיזיים והטכניים של מין על פני היבטים אנושיים ורגשיים. כל סוגי הפעילות המינית, כולל התנהגויות חריגות, מוזרות ואף אלימות, מוצגות כאופציה לגיטימית ומקובלת וכגורמות הנאה קיצונית למשתתפים בה."
הגדרתה של דר' למיש מקיפה אמנם, אולם אין בה התייחסות לאופי המשפיל וההרסני של הפורנוגרפיה. לדעתנו, ההגדרה שנביא להלן מדויקת יותר:

דר' דיאנה ראסל
"חומרים שנוצרו עבור גברים הטרוסקסואלים, המורכבים מצירוף של סקס ו/או חשיפת אברי מין עם ניצול והשפלה של נשים בדרך המאשרת, סולחת ומעודדת התנהגויות כאלה."
הגדרה זו ממוקדת יותר, משום שהיא כוללת את המרכיבים הבאים:
1. הפורנוגרפיה נוצרה בעיקרה עבור גברים הטרוסקסואלים (באחרונה יש גם נשים הטרוסקסואליות, לסביות והומוסקסואלים הצורכים פורנו, אולם הצריכה האינטנסיבית ביותר היא בקרב גברים הטרוסקסואלים);
2. מודגש מרכיב ההשפלה;
3. ההגדרה ממוקדת רק בחומרים שמטרתם לאשר ולעודד את ההתנהגות המשפילה.

ההגדרה הפמיניסטית
פמיניסטיות אמריקאיות, כגון גלוריה סטיינהם, קתרין מקינון ואנדרה דבורקין, מציעות להגדיר פורנוגרפיה על בסיס אבחנתה מארוטיקה. הן מגדירות פורנוגרפיה לא רק כהפרה של נורמות מוסריות מסורתיות, אלא כדיכוי מפורש של נשים, ורואות בה ביטוי של אפליה כנגד. ארוטיקה, להבדיל, היא תיאור מערכות יחסים המבוססות על שוויון וכבוד הדדי. ברוח זו מתבטאת מקינון הגורסת כי "בעלות ושימוש בגוף האשה באמצעות סקסואליזציה של חדירה אינטימית לגופה, הם אפיון מרכזי בהגדרה החברתית של האשה כנחותה ונשית", וכי ה"פורנוגרפיה אינה אלא סחר נשים באמצעי טכנולוגי מתוחכם."

אנדראה דבורקין
הגדרתה של הפמיניסטית האמריקאית, אנדראה דבורקין, מעמידה במרכז את מרכיב הכאב וההשפלה, שהוא חלק בלתי נפרד מתעשיית הפורנוגרפיה:
"הפורנוגרפיה מציגה מאות אלפי תמונות של נשים בתנוחות צייתניות וזמינות, כך שלזכר המתבונן יש נגישות אל הווגינות (הפות) שלנו, אל פי הטבעת שלנו, ועתה גם לגרונות שלנו – מאז הסרט 'גרון עמוק'. מאות אלפי תמונות עם רגלינו מפוסקות ושפתי הווגינה צבועות וורוד ומוחזקות זקוף על ידי דבק ומקלות. מודבקים לנו הכינויים 'שפנפנה', 'חתלתולה', 'קוסית', 'קוס', או 'חיה'. המסר של הפורנוגרפיה הוא שהיא אוהבת את זה. כל מחאותיה הן שקרים. המיניות שלה מטבעה נענית לכאב ולהשפלה."
להגדרות אלה מרכיב נוסף: גברים כקרבנות הפורנוגרפיה.
הפורנוגרפיה מחזקת דימויים, המשפילים לא רק את הנשים אלא גם את הגברים – הן הגברים המשתתפים בסרטי הפורנו, והן הגברים הצופים בהם. הפורנוגרפיה הרסנית לא רק לגבי האשה והגבר אלא גם לגבי הזוגיות, הילדים והחברה (ר' פירוט בהמשך).

הגדרתנו
בהתאם לנושא מאמרנו נצמצם את הגדרתנו להגדרת סרטי פורנוגרפיה. הגישה המהווה בסיס ליצירת הגדרתנו היא הגישה ההומניסטית, המושתתת על יסודות הפמיניזם והניומניזם , כמוסבר בפרק הגישות:
סרטי פורנוגרפיה ניתנים לזיהוי אם מתקיים בהם אחד או יותר מהמרכיבים כדלקמן:
1. הצגת תקריב של אברי מין נשיים ו/או גבריים מנותקים מהקשר, תוך התמקדות בהיבטים הטכניים של המעשה המיני והתעלמות מהצד הרגשי-נפשי שביחסים בין הדמויות, זאת, במגמה לעורר בצופים התרגשות מינית עזה;
2. הצגה אינטנסיבית של התנהגויות הגורמות כאב, השפלה ודיכוי, המוצגות כאופציה לגיטימית ומקובלת וכגורמות הנאה קיצונית למשתתפים בה;
3. חיזוק סטריאוטיפים מיניים משפילים מנותקים מקונטקסט אמנותי רחב;
4. השתתפות בכפייה בעשיית הסרט;
5. השתתפות בסרט על ידי עשייה או קבלה בפועל של מעשי המין המתוארים בו ולא על פי נוהגי המשחק המקובלים (אלימות, אונס וכיוצא באלה).
קיומם של סעיפים 2 ו-3 יהיה מוצדק במקום שבו הקטעים הפורנוגרפיים הם חלק בלתי נפרד מן העלילה, ולעלילה יש ערך אמנותי פודה, הפודה את הערך הפורנוגרפי בערך האמנותי.

הגישות הרווחות לפורנוגרפיה
ארבע גישות רווחות לנושא הפורנוגרפיה:
1. הגישה השמרנית – גישה זו מתמקדת בהשפעותיה המשחיתות של הפורנוגרפיה על ערכי מוסר והסדר הציבורי. הגישה מתבססת על ההנחה שיש לרסן תשוקה מינית באמצעות נישואין ומחויבות למשפחה. בגישה אוחזים בעיקר דתיים וחילונים בעלי עמדות מוסרניות.
2. הגישה הפמיניסטית – פעילות התנועה הפמיניסטית בשנות הששים והשבעים יצרה שיח שונה מן המקובל עד אותה העת בנושא הפורנוגרפיה. בגישה הפמיניסטית הסתמנו מספר עמדות:
א. הזרם הפמיניסטי המרכזי דוחה את העמדות הדתיות והשמרניות ומתמקד באופן שבו תורמת הפורנוגרפיה לאי שוויון ולדיכוי האשה בחברה. לפי גישה זו, הפורנוגרפיה אינה עוסקת במין אלא בכוח, והיא משקפת ומעצימה את שליטת הגבר ותפיסת האשה כאובייקט מיני שמטרתו לספק את תשוקות הגבר.
ב. גישה פמיניסטית שונה, המודגמת על ידי עו"ד נדין סטרוסן ואחרות, המתנגדות להטלת צנזורה על פורנוגרפיה מחשש של התחברות בעלת פוטנציאל דיכויי לגורמים שמרניים. לטענתן, כל צורה של צנזורה מסכנת את שוויון הנשים.
ג. גישה פמיניסטית אחרת גורסת, כי הפורנוגרפיה מטמיעה את מעמדן הקורבני של הנשים בחברה. לדבריהן, עדיף לראות את הצדדים החופשיים והמעצימים שיש לנשים הבוחרות להופיע בסרטים אלה.
2. הגישה הפוסט מודרניסטית – האוחזים בגישה זו מאשימים את הגישות השמרנית והפמיניסטית בפשטנות יתרה בתפיסת סקס, שוויון ופיקוח ממשלתי. לטענתם, לפורנוגרפיה יש משמעויות והשפעות רבות, ואין זה אחראי לצמצם אותם למשמעות מרכזית אחת. לטענתם, הברית בין פמיניסטיות לשמרנים בקנדה הובילה לדיכוי של לסביות והומוסקסואלים לאחר החלטתו הפרו פמיניסטית של בית המשפט העליון בקנדה ב-1992.
3. הגישה הליברלית – הגישה הליברלית מקבלת בסובלנות כל צורה וולונטרית או קונסנזואלית של פעילות מינית בין בגירים, כל עוד אין היא גורמת לנזק לאחרים. מנקודת מבט זו, לטענתם, עשייה או צפייה בפורנוגרפיה היא ביטוי לגיטימי של העדפה אישית. הליברלים דוחים פיקוח מדיני על העדפה אישית.
אנו בוחרים להגדיר את גישתנו כ'הומניסטית', או כ'אנושית אוניברסלית'. גישתנו מושתתת על התפיסות הפמיניסטית והניומניסטית, בהן אנו רואים בסיס לתפיסה חברתית רחבה, המאפשרת חיים בכבוד הדדי לבני שני המינים.

שאלות ותשובות:
האם זה רע תמיד וכל הזמן?
יש הטוענים, כי "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה" ולא עניין של הגדרות אקדמיות – מה שבשביל אדם אחד הוא פורנוגרפי, בשביל האחר הוא ארוטי. האם יש סיכוי לאסור משהו שהגדרתו משתנה בהתאם למגדיר, לתקופה ולמיקום?
העובדה, שערכי מוסר משמשים רבים להגדרת פורנוגרפיה, מבלבלת ומכשילה את הניסיונות לאסור פורנוגרפיה. הנחותינו שתוארו לעיל מצמצמות את משקלו של מרכיב ערכי המוסר כגורם בלבדי לאיסור פורנוגרפיה, ונותנות משקל מכריע לגורמים אחרים. עם זאת עלינו לציין, כי רבים הפשעים שהחברה הגדירה כראויים למשפט ולעונש, על אף הגדרתם היחסית. למשל, רצח אשה שקיימה יחסי מין מחוץ למסגרת חיי הנישואין נחשב למותר ואף מכובד בחברה אחת ולבלתי קביל לחלוטין בחברה אחרת; גניבה נחשבת כראויה לכריתת יד בחברה אחת, לעונש מאסר בחברה אחרת ולשירי הלל כשמספרים במעשי רובין הוד. היחסיות של ערכי המוסר במעשים אלה לא מנעה מרוב החברות לחוקק חוקים מחמירים, האוסרים מעשים אלה וקובעים עונש כבד בגין עשייתם.
מרבית חומרי הפורנוגרפיה ניתנים לזיהוי ברור ומיידי. נכון, שגם בפורנוגרפיה ניתן למצוא תחום אפור, כמו במעשים אחרים שנקבעו בחוק כמעשי פשע. למשל – ההטרדה המינית וההטרדה המאיימת. אולם, הימצאותו של תחום אפור לא התקבלה כנימוק מונע לחקיקה האוסרת הטרדה מינית והטרדה מאיימת. גזירה שווה – אסור שהקושי להגדיר חומרים מסוימים כפורנוגרפיה ישמש תירוץ כנגד האיסור על פורנוגרפיה.

כיצד מושפלות נשים בסרטים הפורנוגרפיים?
בסרטים המכונים פורנו 'רך' או 'ארוטיקה' (שמות שנועדו להסוות את האופי האמיתי של החומר הפורנוגרפי), מוצגים נשים וגברים רק כאובייקטים מיניים:
האשה תמיד רוצה רק מין, עם כמה שיותר גברים, ומוכנה להתמסר מינית לכל דורש ובכל מחיר. פעמים רבות היא מכונה 'כוסית', 'כלבה', וכיוצא באלה, והיחס אליה הוא כאל אבר מין בלבד. האשה מקיימת יחסי מין, בדרך כלל ללא הכרות מוקדמת, עם מספר גברים ו/או נשים ביחד, או בזה אחר זה. הם חודרים עם אבר מינם או עם עצמים אחרים לפיה, לאבר המין ולפי הטבעת שלה, 'גומרים' על פניה, בפיה ועל גופה. היא מציגה הנאה ודרישה לעוד ועוד.
השפלתן של הנשים המשתתפות בסרטי פורנו גורמת להשלכת היחס לנשים אלה על נשים אחרות כאובייקטים מיניים בעלי זמינות מינית תמידית לצורכי סיפוק צורכיהם המיניים של הגברים או צורכיהן שלהן, המתוארים כחסרי גבולות.
הגברים מוצגים כמי שמכורים למין וכמי שהגירוי המיני גורם להם לחוסר שיקול דעת גמור ולחוסר יכולת לחשוב. הם מוכנים לשלם כל מחיר, כולל הרס המשפחה, בעבור אורגזמה. בדרך כלל הם מוצגים כבזים לנשים ועם זאת תלויים בהתמסרות הגופנית שלהן.
בסרטים המכונים פורנו 'קשה', התסריט האופייני הוא: "חוטפים אשה ומתחילים לענות אותה. העינוי מהווה פעילות מינית עבור הגבר המענה ועוזריו. בשלב כלשהו האשה מתחילה לקבל אורגזמה ומבקשת שיכאיבו לה עוד ועוד."

מה רע בסרטי 'פלייבוי' שבהם מוצג עירום נשי, אסתטי, בלי צילומי תקריב של אברי מין, בלי הצגת מין כפוי? מה רע בסצנות מסוגננות, הכוללות אינטימיות מינית, בהן לא נראים אברי המין, ואין קישור בין מין לאלימות?
דר' אורית קמיר שואלת דוגמה מעולם אחר: מה מזעזע אותנו כל כך בקריקטורה של יהודי מעוקל אף השותה מכוס דם? זו לא התמונה, כשלעצמה, היא אומרת, אלא עולם האסוציאציות המיידי העולה ממנה. המסרים העומדים מאחורי הקריקטורה הם המזעזעים אותנו. והנמשל – החומרה היא לא בתמונה עצמה, אלא במערכת האסוציאציות שלנו לאשה המופיעה בה כשהיא פסוקת שפתיים קמעא ורגליה פסוקות מעט.
זוהי, לדעתנו, הסכנה הטמונה במערכת פרסומי ה'ארוטיקה הרכה', 'הפורנו הרך' של ה'פלייבוי'. הקישור בין מין לאלימות מרומז, ועוקף את המודעות שלנו. המסרים האלימים מתגנבים מתחת לסף הערנות שלנו.
ראיה לתפיסת אופיו של 'פלייבוי' בעיני קהלים שונים מצאנו במחלקת 'הארוטיקה' (שם קוד למין ממוסחר הנמכר מעל דפי העיתון בניגוד לחוק) בשבועון 'אנשים' . תחת שם המותג 'פלייבוי', כשלידו סמל השפנפנה המפורסם של 'פלייבוי', נכתב: "PLAYBOY – השם אומר הכל… ב-200 ש"ח לשעה מלאה – דוגמניות אקזוטיות, יפהפיות + שירות מיוחד לזוגות + רקדנית בביתך/במלון."
יש להניח, כי 'פלייבוי' לא היה מסתכן בפרסום מודעה כזו, וכי מישהו עשה שימוש במותג 'פלייבוי' כדי לגרות את דמיונם של הגברים. אנו מצטטים את המודעה, כדי להדגים, כי עבור מיליוני גברים הפך 'פלייבוי' למותג המסמל זנות וסחר בנשים ('שפנפנות') ולא מותג המוכר 'ארוטיקה מסוגננת'.
עיינו בגיליון 'פלייבוי', דצמבר 2001 (גיליון כריסמס). מכיוון שחג המולד קרב, מככב סנטה קלאוס בקריקטורות כמגשים המשאלות והפנטזיות המיניות של הגברים, שכולן מבוססות על המיתוסים המיניים האלימים והסקסיסטיים בנוגע לשני המינים: נשים רוצות מין עם גברים אנונימיים, הן רוצות את זה עם כמה שיותר גברים, אין להן צורך בהיכרות מוקדמת, הן אוהבות שמפתיעים אותן באישון לילה בפריצה דרך חלונן, הן אוהבות שמכאיבים להן באבר מינן, הן בוגדניות ויוזמות מין עם גברים רבים מאחורי גבו של הבעל והן אוהבות שצופים בהן כשהן מקיימות יחסי מין. גברים, לפי 'פלייבוי', שונאים נשים ובזים להן אך מכורים לגוף הנשי. הם רוצים לקיים יחסי מין ללא היכרות מוקדמת, ללא משחק מוקדם, ללא הפסקה, ועם מה שיותר נשים. חלקם מוצגים כשלומיאלים חסרי אונים מול עוצמתה המינית של האשה, חלקם כפסיכופטים או חסרי דעה, שיעשו הכל כדי להשיג אורגזמה.
מכיוון שהעבודה שלנו מתמקדת בסרטי פורנו, בחרנו רק דוגמה אחת מגיליון חג המולד. בקריקטורה, שבעמ' 176 רואים את סנטה קלאוס, לבוש בגטקס, יושב על ספה, כשאשה בוגרת, שפניה ילדותיים, מלטפת את אבר המין שלו: "כמה זה נפלא!" – אומר סנטה קלאוס – "אני נותן לילדות קטנות מתנות וכשהן גדלות הן מחזירות לי מתנות." זהו מסר קליל אודות פיתוי וניצול ילדים, המחזק את המיתוס שכל הנשים שוכבות עם גברים תמורת מתנות. לקריקטורה יש פוטנציאל להלהיב את דמיונם של מנצלי הילדים למיניהם. הקריקטורה עושה באנאליזציה של פיתוי ילדות. זה משעשע. חביב. שובבי מצדו של סנטה קלאוס…

רבים מאתנו קוראים 'פלייבוי' ומתגרים מינית. אז מה הצביעות הזו ולמה חשוב לכם כל כך לקלקל את החגיגה?
רובנו תוצר של תרבות שהתנתה אותנו להתגרות מפורנוגרפיה 'רכה' מעין זו של 'פלייבוי'. למרות זאת, זכותנו וחובתנו לבחון את ההשלכות ההרסניות של ההתניות האלה, אפילו כאשר אנחנו מתגרים ונהנים מהן (אנשים רבים נהנים מנטילת סמים, ובכל זאת אנחנו נאבקים בסוג זה של הנאה). ובאשר ל'חגיגה' – אנחנו מאמינים, כי המיניות של המין האנושי תמשיך להיות חגיגה גם כאשר סרטי הפורנו ייעלמו ממסכי הטלוויזיה ובכלל.

אם גברים ונשים בוחרים לשחק בסרטי פורנו, מי אנחנו שנאסור עליהם?
האם אין זה מוגזם לדבר על בחירה חפשית בנסיבות הבאות ?
"75% (יש אומרים 95%) מהנשים העוסקות בפורנוגרפיה הן קורבנות ניצול מיני בילדותן, בדרך כלל במשפחה. נשים עניות וחסרות השכלה, כולן ללא יוצא מן הכלל הוכנסו לפורנו בילדותן, לעתים על ידי אבותיהן שניצלו אותן מינית. רבות מהן נחטפו או 'נאספו' על ידי ארסים (סרסורים) כאשר ברחו מהבית, נאנסו וצולמו תוך כדי כך. לאחר מכן נסחטו תחת האיום שהסרט יישלח לבני משפחותיהן ."
ירדנה אלון מביאה בכתבתה את סיפורה של המפורסמת שבין כוכבות סרטי הפורנו, לינדה מארצ'יאנו, כוכבת הסרט "גרון עמוק", שהפך ללהיט. מארצ'יאנו מספרת בספריה Ordeal (1980) ו-Out of Bondage (1983), וכן בעדויות פומביות, כי הסרט 'גרון עמוק' הוא תיעוד אינוסה בפועל, וכי אולצה להשתתף בו תחת איומי אקדח.
גם אם יש המשתתפות בסרטי פורנו מבחירה חופשית, הרי שהשפעת הבחירה שלהן היא הרסנית לעצמן, לנשים אחרות (עליהן נכפה רעיון היותן אובייקטים הזמינים מינית תמידית) ולגברים (המקבלים חיזוקים להתנהגויות הרסניות) .

באחרונה, רואיינו בתקשורת הישראלית שחקנים ושחקניות פורנו, שסיפרו כמה 'כיף' להשתתף בסרטי פורנו. מה רע?
בהיעדר מודעות חברתית לנזקי הפורנו, אכן סבורים רבים, כי אין כל רע בתעשיית הפורנו. כך למשל, שורה של ריאיונות שהתפרסמו מאז פרסום חוק הבזק בעיתונות ובטלוויזיה, בהם ניתן ביטוי (מקרי?) נעדר ביקורתיות, לעתים אף תומך, לתעשיית סרטי פורנו המתהווה בישראל.
מה שצריך להטריד את כולנו הוא תהליך הלגיטימציה של הפורנו בחברה הישראלית.
כך למשל:
לפני שתים עשרה שנים ניסו לייסד בישראל ירחון סקס במתכונת ה'פלייבוי' האמריקאי. הרעיון נגנז משום שרק ארבע מועמדות התייצבו לאודישנים של צילומי עירום. בנובמבר 2001 חידש צלם עירום ידוע את הרעיון, ויסד עיתון סקס בשם 'ביקיני'. לאודישנים התייצבו 150 מועמדות, ובהן גם נערות בנות 16 .
בעיתונות החלו להתפרסם מודעות בנוסח: סרט כחול ישראלי! חדש לראשונה בארץ! דובר עברית, ועוד .
המראיינים בתקשורת מגלים חוסר מודעות, הגורם להם להתייחס לנושא בקלילות. כך למשל, באחת מתכניות הבוקר (קפה טלעד) אירחו דב גילהר וירדנה ארזי, באווירה משועשעת, שחקנית פורנו ישראלית. היא הופיעה בפיאה נוכרית ומשקפי שמש כהים, אבל סיפרה שהיא לא מתביישת במה שהיא עושה, וגם אין לה בעיה שבמשפחה יידעו. הם שאלו אותה, אם יש אמת בשמועות, שנשים המועסקות בתעשיית הפורנו עוברות מעשים שבכפייה. היא אמרה, שכאשר עשתה את הסרט הראשון בחו"ל, "בגיל 16, יש אולי על מה לדבר", אבל עכשיו, כשהיא עושה סרטים בגיל 24, הכל בסדר. המראיינים חייכו אליה ועברו לסדר היום. אנחנו מבקשים לגרום לכך, שאמירות מסוג זה לא יעברו בלי לעורר תהיות. אנו מקווים, שכך יקרה לכל מי שיקרא עבודה זאת.

בין פורנוגרפיה לאונס
"פורנוגרפיה היא התיאוריה, אונס הוא המעשה. אונס אינו אלא ביטוי של פנטזיה גברית רגילה, 'בריאה' ואפילו כזו שמעודדים אותה בקרב גברים בתרבות מסוימת, תרבות של מין אגרסיבי. והחיבור של פנטזיה זו לתעשיית מיליארד הדולר היא הפורנוגרפיה… הפורנוגרפיה אינה אלא תעמולה סקסיסטית." (רובין מורגן, עורכת כתב העת הפמיניסטי הידוע, Ms. בכתבה: "Theory and Practice: Pornography and Rape") :
יש הסתברות גבוהה מאוד לכך שפורנוגרפיה גורמת לגברים מסוימים לאנוס.
דונרסטיין , אחד החוקרים החשובים של הפורנוגרפיה, גורס, כי: "היחס בין פורנוגרפיה לבין אלימות מינית כלפי נשים חזק יותר מאשר היחס בין עישון לבין סרטן ריאות ".
את הקשר בין הפורנוגרפיה לאונס נבסס בעזרת שלושה סוגי הוכחות:
1. עדויות של נשים שנאנסו ב'השראת' הפורנוגרפיה;
2. מחקרי מעבדה שבדקו כיצד גברים מושפעים מהקרנת סרטי פורנו;
3. מחקרים קורולטיביים (המצביעים על כך, שככל שעולה כמות הפורנו כך מסתמנת עלייה במקרי האונס):
עדויות
ב-1997 נאנסה תמר ברז ז"ל ונרצחה באכזריות על גג חנות 'ביתילי' ברמת גן. כאשר נשאל הרוצח, יגאל אקסלרוד, מדוע עשה את המעשה, השיב: "רציתי לעשות לה מה שראיתי בסרטים כחולים ."
אנדראה דבורקין שמעה ותיעדה אלפי עדויות. להלן ציטוטים מתוך אחדות מהן:
1) נאנסת בת 21: "… כשהוא הגיע הוא הודיע לי, שהאדם האחר במסיבה קינא בו שיש לו חברה בשביל לדפוק אותה. הם רצו לדפוק אחרי שראו פורנוגרפיה. הוא הודיע לי את זה כאשר הוריד את המעיל שלו."
2) דיירת משנה: "…האשה נאנסה בקביעות על ידי גרושה. הוא נהג להביא מגאזינים פורנוגרפיים, ספרים ואביזרים לחדר השינה ולהגיד לה שאם היא לא תבצע את המעשים הסקסואליים המתוארים בספרים ובמגאזינים ה'מלוכלכים' הוא יכה אותה ויהרוג אותה ."
3) "היא נאנסה על ידי שני גברים. הם שיחקו לפי משחק וידאו פורנוגרפי, 'משחק קסטר'. היא הייתה אינדיאנית אמריקאית; הם היו לבנים ."
4) מתוך עדותה של גב' M בשימוע על פורנוגרפיה במיניאפוליס, מינוסטה, ארצות הברית :
"הסכמתי לבצע הרבה סצינות שבעלי תיאר לי מסרטי הפורנו. זה כלל קשירות ועוד הרבה פעולות שהשפילו אותי. הוא התייחס לחומרי הפורנו בדיוק כמו אל ספר הדרכה במין. הוא קשר אותי בדיוק כמו שתואר בסצינות הפורנו במגזינים הפורנוגרפיים, כך שלא יכולתי לברוח, והוא ביקש ממני לשחזר בדיוק מה שראה בסרטים ובמגזינים."

מחקרי מעבדה
במחקרי מעבדה נמצא קשר סיבתי בין שימוש תכוף בפורנוגרפיה לבין אונס ואלימות מינית בכלל.
עד כה עשו חוקרים שונים 16 ניסויים, שהקיפו 2,248 נבדקים. ניתוח-על (מטה-אנליסיס) של ניסויים אלה מראה, כי לאחר צפייה בפורנוגרפיה התחזקו העמדות התומכות באלימות מינית של הגברים הנבדקים, ועלתה גם רמת האלימות המינית שלהם.
הקשרים בין פורנוגרפיה לאלימות מינית נמצאו חזקים במיוחד אצל גברים אלימים. גברים אלה, בניגוד לגברים שאינם אלימים, נוטים לפרש את החומר הפורנוגרפי באופן המעורר אותם לבצע מעשי אונס ."
במחקרים אלה חילקו את הנבדקים (רובם סטודנטים) באופן אקראי (רנדומלי) לשתי קבוצות. לקבוצה האחת הראו סרטי פורנו אלימים, ולקבוצה השנייה הראו סרטי פורנו לא אלימים. לאחר הצפייה בסרטים נבדקו עמדותיהם של הנבדקים. נמצא, כי בשתי הקבוצות, גם בקבוצה שראתה סרטי פורנו לא אלימים, התחזקו
העמדות התומכות באלימות מינית של הגברים הנבדקים, כמו גם ההתנהגויות האלימות שלהם.
אחת הביקורות על מחקרי מעבדה היא, שלא תמיד אפשר להסיק מהם מסקנות לגבי המציאות שמחוץ למעבדה. בשל כך הבה נתבונן בממצאי מחקרים קורולוטיביים:

מחקרים קורולטיביים
למרות שלא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין שתי תופעות בסביבה שאינה מעבדתית, ניתן ללמוד ממחקרים קורולטיביים על קיומו של קשר בין פורנוגרפיה לבין אלימות במציאות:
1) עליית שיעורי האונס במקביל להתפשטות הפורנוגרפיה – על פי מחקר שערכה ראסל , חלה עלייה דרמטית בשיעור מקרי האונס בארצות הברית בעשורים האחרונים, שבהם חל גם שגשוג (Proliferation of Pornography) של החומרים הפורנוגרפיים.
עדות על הקשר הקורולטיבי בין רצון לאנוס לבין צפייה בפורנו מצאנו גם במחקרה של שר הייט על מיניות הגבר, בו מדווח, כי 67% מהגברים שהודו כי רצו לאנוס אשה דיווחו שקראו עיתונות פורנו, בהשוואה ל-19%בלבד, בקרב אלה שאמרו שלא רצו מעולם לאנוס אשה.
2) שיעורים גבוהים של אנסים ומנצלי ילדים/ות בקרב צרכני הפורנו – במחקר שהשתתפו בו 89 אנסים ומתעללים בילדים, דיווחו יותר משליש שביצעו את מעשיהם בהשפעת פורנוגרפיה שכללה מין בכפייה ובהסכמה . במחקר אחר דווחו 56% מהאנסים ו-42% מהמתעללים בילדים, שמעשיהם הושפעו מצפייה בפורנוגרפיה .
נכון שכנגד רוב המחקרים ניתן להציג מחקרים הסותרים אותם. כך בכל תחום. האחד עושה שימוש במחקר זה לחיזוק טענותיו והאחר עושה שימוש במחקר המוכיח את ההפך. ובכל זאת, כאשר מצטברות עדויות מחקריות רבות, והן נתמכות על ידי התנסויות יומיומיות של מיליוני אנשים, ניתן לקבוע במידה רבה של ודאות, כי מדובר בקשר מוצק בין תופעות. צריך לזכור, שאין לנו הוכחה מדעית מוחלטת לקשר סיבתי של מאה אחוזים בין תופעות. מדובר תמיד בהסתברויות לקשר כזה. זה אינו צריך להרתיע אותנו מהחלטות הכרחיות.
לדוגמה: רבים טוענים, כי הקשר בין אל. אס. די. וסמים אחרים לבין נזקים למוח לא הוכח מעבר לכל ספק. גם אם צודקים הטוענים כך, הרי שלאחר שהתבררו הסיכונים, החליטה החברה לאסור שימוש בסמים מסוכנים.
ניתן לתהות, אם ייתכן, שצפייה בפורנו משפיעה על אנסים, אבל לא על גברים נורמליים. אולם, במחקר בהשתתפות 6,000 סטודנטים שנדגמו בקולג'ים יוקרתיים ברחבי ארצות הברית נמצא, כי בקרב סטודנטים גברים שהתנהגויותיהם נמצאו כמתאימות להגדרות של אונס (הכריחו נערות לקיים עימם יחסי מין), היה שיעור גבוה יותר של צרכני פורנו 'כבדים' בהשוואה לסטודנטים גברים שלא אופיינו בהתנהגויות כאלה .
באשר לשאלה, אם יש אלימות מינית בסרטי פורנו במידה המצדיקה לאסור את הקרנתם נטען, כי במחקר שבחן 150 סרטי פורנו לשימוש ביתי (וידאו) נמצא, כי 19% מהסצינות היו אלימות, 13% כללו אלימות מינית לרבות קשירות וכבילות, סטירות, מכות, משיכות בשיער, אונס, הטרדה מינית וסדו-מזוכיזם .
הטוענים כנגד יכולים להקשות ולומר, שאם רק ב-13% מהסצינות בסרטים הפורנוגרפיים יש אלימות מינית, מדוע אנו מתנגדים גם ל-87 מהם? הסיבות הן כדלקמן:
1) כפי שהראינו קודם, גם צפייה בפורנו בלתי אלים מגבירה את ההסתברות לביצוע אונס;
2) צרכני פורנו רבים מתרגלים לגירויים הקלים וזקוקים למנות גדלות והולכות של גירוי כדי להגיע לריגוש המיני ולאורגזמה. סטירות, כבילות ואפילו רצח אישה מספקים את 'הסחורה' המבוקשת. על הקשר בין פורנוגרפיה לרצח אנו למדים מתוך ראיונות שקיים ה FBI- ב-1985 עם רוצחים סדרתיים, ובהם נמצא, כי 81% מבין 36 הרוצחים שרואיינו, השתמשו בפורנוגרפיה.
את המסקנה הנגזרת מהאמור לעיל מנסחת היטב סוזן בראונמילר :
"ברגע שאנו מקבלים כאמת בסיסית את העובדה שאונס הוא לא פשע בלתי רציונלי, אימפולסיבי, דחף בלתי נשלט, אלא מעשה מכוון, עוין, אלים של השפלה ושליטה על מי שעומדים לכבוש אותו, מתוך כוונה להטיל אימה ולהפיל פחד, אנו חייבים להתבונן במרכיבים בתרבות שלנו שמקדמים ועושים תעמולה למגמות אלה, המציעות לגבר, ובמיוחד למתבגרים הנוטים להתרשם, שהם אוכלוסיית האנסים הפוטנציאליים, את העידוד האידיאולוגי והפסיכולוגי לבצע את מעשיהם באגרסיביות, בלי להיות ערים לכך, בחלקו הגדול, כי הם ביצעו פשע בר ענישה ולא רק עוולה מוסרית."

הגברים כצרכני פורנו
רוב צרכני הפורנו הם גברים, בכל הגילים, המעמדות ורמות ההשכלה. רוב הגברים צופים בפורנוגרפיה במידה זו או אחרת: חילוניים דתיים, עשירים ועניים, אשכנזים מזרחיים, יהודים וערבים ואחרים. על היקף השימוש בפורנו ניתן ללמוד ממחקרה של שר הייט :
מתוך 7000 הגברים שהשתתפו במחקר, רק 11% דיווחו שמעולם לא צפו בפורנוגרפיה. 36% דיווחו שהם צופים בפורנו באופן קבוע, 21% – לפעמים, 26% – לא לעתים קרובות, 6% – רק בעבר.
אין בידינו נתונים אודות היקף צרכנות פורנו על ידי נשים. הספרות המחקרית מתמקדת בצרכנות פורנו של גברים בלבד. עם זאת אנו מוצאים לנכון לצטט מדבריו של בעל ספריית וידאו שרואיין על ידינו: "חושבים שרק גברים לוקחים סרטי סקס. זה לא נכון. גם נשים עושות זאת. הן אומרות 'זה בשביל בעלי'. לעומת זאת, לא תשמע גבר לוקח סרט סקס ואומר: 'זה בשביל אשתי'. 'בעלי חוזר ממילואים הוא רוצה סרט סקס' לגיטימי לגבר – לא לגיטימי לאשה."
גברים נמנים עם רוב צרכני הפורנוגרפיה מהסיבות דלקמן:
1. משום שמקובל שגברים צורכים פורנוגרפיה. זו נורמה המשמרת ומתמידה את עצמה וגורמת לנו להאמין שצפייה בפורנו 'טבעית לגברים';
2. משום שהפורנוגרפיה מאפשרת לגברים להגיע לסיפוק מיני מבלי להתנסות בדחייה מאשה. בסרטי הפורנו נשים לעולם אינן אומרות 'לא' לגבר המאונן מול המסך;
3. משום שגברים מתחנכים להיפר-מיניות והופכים לצרכני מין אובססיביים.
גברים רבים מתחנכים להיפר-מיניות ומשום כך הופכים לצרכני סקס אובססיביים. גברים מפנטזים וחושבים על סקס בתדירות מדהימה. מגיל 12 עד 40 חושבים גברים על מין פעמיים עד שש פעמים בכל חצי שעה, ומאוננים פעמיים עד חמש פעמים בשבוע. 70% מהגברים בגילאים 60-40 דיווחו על כך שלא מצאו סיפוק בחיי המין שלהם .
החוקרת, שר הייט, הופתעה לגלות, כי רוב הגברים במחקרה אמרו שאין להם מספיק יחסי מין, ללא קשר למספר הפעמים שהיו להם יחסי מין. גם אלה שקיימו, לדבריהם, יחסי מין פעמיים עד שלוש בשבוע (52%) וגם אלה שדיווחו על ארבע עד שמונה פעמים בחודש (41%) רצו יותר… ."
כל זה גורם לגברים לצרוך סקס במחיר של סיכון בריאותם (מספרם של חולי האיידס בקרב הגברים גדול פי 9 מזה של הנשים החולות באיידס), סיכון בריאות בנות זוגם, סיכון נישואיהם ומשפחותיהם.
גברים משקיעים משאבים כספיים אדירים רבים בצריכת מין קנוי – בדרך כלל על חשבון משפחותיהם. לדוגמה: ההכנסות מתעשיית המין בהולנד מהוות 80% מהתל"ג – 4 מיליארד גילדן בשנה. ונתון 'משלנו': ההכנסות ליום מפרסום מודעות סרסרות בעיתון ערב נפוץ הוא 96,300 ש"ח. ההכנסה השנתית מגיעה ליותר מ-32 מיליון ש"ח .
גברים הופכים לצרכני מין אובססיביים מהסיבות דלקמן:
1. גברים משתמשים במין כתחליף לצרכים ולרגשות ש'אסור' להם לבטא כגברים (נזקקות רגשית, רעב למגע חם, חוסר אונים, עצב, אהבה, תשומת לב, חום) וכפיצוי על מצוקות יומיומיות, שאחת המרכזיות שבהן היא בדידות;
2. גברים לומדים לאשש את גבריותם באמצעות יחסי מין עם אשה ("לגבר אמיתי יש הרבה סקס");
3. 'כיבוש' גוף האשה מוטמע בחברה כפסגת ההישג של גבר;
4. גברים לומדים למדר ולהפריד מין מיחסים, מה שהופך את המין למעין 'חטיף' שאפשר לקחת בכל עת;
5. צפייה בפורנוגרפיה היא בילוי הנחשב ללגיטימי בחברת גברים;
6. נשים מתוארות בתקשורת ובעולם הפרסום והאופנה כצעצועים מיניים של גברים;
7. גברים רבים אינם מודעים לאופן פגיעתה של הפורנוגרפיה באיכות החיים שלהם כבני אדם, בחיי המין שלהם וביחסיהם עם בנות זוגן ועם נשים בכלל;
8. נשים רבות נמשכות ל'קזנובות' ול'דון ז'ואנים', ובכך הן מחזקות את המיתוסים לפיהם 'גבר אמיתי הוא גבר היפר-מיני, ומסייעות להנציח את המיניות האובססיבית של גברים.
הצפייה בפורנו פוגעת באיכות החיים של הגברים באופנים דלקמן משום שהיא מייצרת התמכרות. האפקט המרגיע של האורגזמה, כשהוא מחובר לתמונות פורנו, הוא צירוף בעל עצמה ממכרת חזקה במיוחד, המהווה משכך תחושות מצוקה וכאב . משום כך, סכנת ההתמכרות גדולה ככל שהכאב גדול יותר, ולאדם אין כלים להתמודדות נפשית עם המצוקה שלו. מחקרים מראים, שפורנוגרפיה עלולה למכר ולעתים אף מובילה למימוש הפנטזיות – גם על ילדים . דר' ויקטור קליין מתאר ארבעה שלבים בהתמכרות לפורנוגרפיה:
1. שימוש חוזר ונשנה בפורנו 'רך' לשם סיפוק מיני;
2. שימוש בתמונות וסרטים מפורטים קשים יותר, סוטים יותר, כדי להשיג אותה רמה של התעוררות מינית;
3. התרגלות לחומרים הקשים ביותר ותפיסתם כלגיטימיים;
4. הצורך בהשלכת הפנטזיות על אנשים בשר ודם.
את ההידרדרות לשלב הרביעי מתאר באתר אינטרנט מי שהיה מכור ונגמל ומשמש כיום סגן נשיא של הקואליציה הלאומית להגנת ילדים ומשפחות בארצות הברית:
"הייתי איש משפחה, נשוי ואב לשלושה, מכובד ומוכר בקהילה, אבל הייתי מכור לפורנוגרפיה וסקס. הפחד לספר למישהו שאני מאונן מול סרטי פורנו עצר אותי מלבקש עזרה. פחדתי מדחייה ומכך שיוקיעו אותי ואאבד את כל עולמי. מספר שנים איש לא ידע על כך, כולל אשתי. ההתמכרות שלי לפורנו ולסקס הלכה וגדלה. כל פעם הייתי זקוק לחומרים מגרים יותר ויותר. לבסוף, החומרים האלה לא גירו אותי יותר, והייתי זקוק לבצע את הפנטזיות הפורנוגרפיות עם אשה. מעולם לא חשבתי שההתמכרות שלי תוביל אותי לנסות לאנוס אשה. אבל זה קרה. הפורנוגרפיה הרסה את כל העכבות המוסריות שלי. הצעד הראשון בגמילה שלי היה כשנעצרתי בידי המשטרה".
הצעד הראשון לגמילה הוא הכרה בהתמכרות. הטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול פרטני בהתמכרות להשתתפות בקבוצת תמיכה טיפולית . (התנועה לגבריות חדשה מקיימת קבוצות תמיכה לגברים).
הצפייה בפורנו מזיקה גם כאשר אינה התמכרותית, משום שהיא מעוותת את יחסי תפיסת יחסי המין ויחסים עם נשים בכלל:
"גברים רבים – כולל ילדים ומתבגרים – לומדים על מיניות מצפייה בפורנוגרפיה; השימוש בפורנוגרפיה מעצב את האמונות, הגישות והציפיות שלהם. ההשלכות על מתבגרים קשות, לאור הטון הרווח והתכנים של פורנוגרפיה קשה. השכיחות של אלימות, התעללות מינית והשפלה גורמת לצופה להאמין, שפעילויות מסוג זה הן לא רק נפוצות אלא גם מקובלות. נפרט :
1. ה'קלות' שבה 'משיג' גבר אורגזמה על ידי אוננות בעת צפייה בפורנו מפתה גברים רבים לברוח מהשקעה ביחסי מין עם בת הזוג אל מסך הווידאו או המחשב, בריחה הרסנית לזוגיות;
2. הפיכת האשה לאובייקט מיני, פוגעת קשות ביכולתו של הגבר ליצור קשר עם אשה על בסיס חברי, מה שמותירו בודד ומדוכא (גברים מתקשים ליצור חברויות רגשיות עם גברים אחרים בשל 'הומופוביה' ובשל סיבות נוספות) ;
3. צפייה בפורנו מעודדת גברים להשוות את הביצועים המיניים המדומים של שחקנית הפורנו לביצועי בת הזוג וללחוץ על בת הזוג לביצועים דומים, לחץ הפוגע ברצון שלה לקיים יחסי מין;
4. גברים הצופים בפורנו משווים את ביצועיהם המיניים לגברים המופיעים בסרטים ולומדים התנהגות מינית מעוותת ושקרית, שמרביתה אינה אלא 'טריק' קולנועי. התוצאה: תסכול מתמיד בחיי המין וצרכנות מין אובססיבית.
הפורנו הרסני לכל הגברים ולא רק לגברים הצורכים אותו, משום שהוא מציג מודלים מעוותים של גבריות ונשיות עליהם מתחנכים רוב הגברים. הגבר בסרטי הפורנו מוצג תמיד כמכור לגוף האשה, כנרקומן של סקס אשר יעשה הכל – יבגוד, ישקר, יקריב את בת זוגו ואת משפחתו – בשביל 'זיון'. כך מנציחים סרטי הפורנו את המיתוס, שאבר המין של הגבר הוא הציר המרכזי בחייו, ושאבר המין חושב בשביל הגבר. התוצאה: נבואה המגשימה את עצמה – בנות לומדות שכל הבנים "רוצים רק דבר אחד…" ומתייחסות בחשדנות ובעוינות לכל הבנים, כולל אלה המתייחסים לנשים כאל בני אדם שווים להם ולא כאל אברי מין מהלכים. יחס זה הופך את כל הגברים ל'אנסים כל עוד לא יוכח אחרת', ויוצר ניכור ועוינות ביחסי נשים וגברים.
יש גברים הנהנים מצפייה באלימות מינית כלפי נשים מהסיבות כדלקמן:
1) הסוציאליזציה של הגברים – החברה הסקסיסטית והמצ'ואיסטית שאנו חיים בה מלמדת גברים ששליטה וכוח הן תכונות שנשים מעריצות אצל גברים, וכי נשים 'אוהבות' שיכפו עליהן יחסי מין. בשל כך מפתחים גברים רבים עמדות חיוביות כלפי אונס ("היא רוצה את זה"). לראיה: במחקרים שהשתתפו בהם סטודנטים גברים בארצות הברית ובקנדה נמצא, כי 25% עד 30% מהגברים הודו, שיש סיכוי שהיו אונסים אשה אילו היו בטוחים שלא ייתפסו. 20% עד 30% מהגברים שנבדקו (סטודנטים) מתגרים מינית מתמונות אלימות של אונס (כשהקורבן מתעב את האונס) .
30% עד 60% מהגברים מתגרים מינית למראה תאור אונס שבו הנאנסת מראה סימני הנאה בסיום האונס.
דונרסטיין מצא, שאם אתה חושף גבר במשך ששה שבועות לפורנוגרפיה קשה, יחול אצלו שינוי בגישתו לנשים. הוא יהפוך לנוקשה יותר, ויראה באונס דבר חמור פחות. אחרי ששה שבועות של חשיפה, הנכונות שלו להרשיע בגין אונס יורדת, ואם הורשע גבר באונס – יורדת הנכונות שלו לגזר דין קשה.
2) התניה בין אלימות למין – הצמדת תמונות אלימות לסצינות מין מגרות יוצרת חיבור בין מין לאלימות – זהו מנגנון התניה בין גירוי מותנה לגירוי בלתי מותנה. יעילותו של מנגנון זה עצומה, משום שהוא עוקף את המודעות, את ההבנה ואת הערכים.
צפייה בסרטי פורנו היא התנהגות נלמדת ואינה 'טבעית'. גברים לומדים מגברים אחרים ש'זהו בילוי גברי', למרות שרבים מהם מדווחים על תחושת גועל בעת צפייה ב'פורנו'. לא רק הנשים מושפלות בסרטי הפורנו אלא גם הגברים, משום שהם נדרשים לפעול כמכונות מין ולשמור על הזקפה שלהם זמן רב מעבר ליכולתם, רבים מהם עושים זאת באמצעים פולשניים וכימיים. 'שחקנית' פורנו אמרה בראיון: "הבנים צריכים לדאוג לבד לכך שיהיו במצב של 'היכון', ואם לא, אני מעשנת לי סיגריה בצד עד שהם יטפלו בעצמם. חלקם משתמשים בוויאגרה או בהזרקות לתוך הפין, כדי להשיג זקפה ממושכת. ואז הבעיה שלהם היא לא להחזיק מעמד, אלא דווקא להצליח לגמור. חלק מהזמן הם פשוט מצולמים מזוויות שונות, מה שמאפשר להם רק לעשות פרצופים של נהנים תוך כדי שמירה על שקט תעשייתי. "
אין זו צביעות לאסור פורנוגרפיה גם אם רוב הגברים מפנטזים ונהנים לדמיין תסריטים פורנוגרפיים, משום שההבדל בין התסריטים שבדמיוננו לבין אלו שבסרטי הפורנו, מהותי. הסרט הפורנוגרפי אינו דמיון אלא מציאות משפילה והרסנית לאנשים המופיעים בו ולאנשים הצורכים אותו. לעומת זאת, כאשר אנו מפנטזים תסריטים פורנוגרפיים, לחוד או ביחד, אנחנו לא שותפים להפיכת בני אדם בשר ודם לשפחות ולעבדי מין.
פורנוגרפיה, זנות וסחר בנשים קשורים זה בזה. שלושתם עוסקים בקניית שירותי מין בכסף ובניתוק יחסי מין ממערכת יחסים אנושית הנרקמת בין פרטים מתוך הדדיות, ללא מרכיב של ניצול וכפייה. פירוש המלה פורנוגרפיה מלמד על הקשרה המיידי לזנות. סחר בנשים לא יכול היה להתקיים לולא הזנות, שהפורנוגרפיה היא מקדמת המכירות שלה. מתמיה להיווכח, כי יש בישראל הסכמה נרחבת כנגד סחר בנשים ובילדים לצורכי זנות, ואפילו הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת הנושא, ובמקביל אין עדיין הבנה, כי הסחר בנשים הוא רק עוד חוליה בתעשיית קניית המין בכסף. הפורנוגרפיה, הזנות והסחר בנשים הם מכונת לעשיית כסף תוך ניצול חמסני של אוכלוסייה חלשה.
נצרף לתשובה זו עדות מהעיתונות :
א. תלמיד בכיתה ט' מהוד השרון: "ישנם כמה אתרי סקס החביבים עליי ועל חבריי, כמו בנות שעושות את זה עם חיות, עם עשרה בחורים וכדומה. חבר שלי מוריד תוכנות ומשחקים באינטרנט, צורב אותן על גבי דיסקים, ומוכר אותן לחברים. להוריד את המשחק עולה לו בערך 50 ש"ח, הוא צורב כמה עשרות עותקים, ומוכר כל דיסק ב30- ש"ח."
דברי הילד מדגימים את הקשר בין פורנוגרפיה, זנות וסחר בנשים: כיום הוא מעתיק סרט פורנו ומוכר לחברים. איש עסקים קטן. סוחר בצילומי נשים. המרחק בינו לבין סרסור של ממש הוא שאלה של זמן, הזדמנות ונסיבות חיים.
ובכל זאת – האם לא עדיף שגברים יצפו בפורנו במקום שיצרכו זנות ויעודדו את הסחר בנשים? ובכן – פורנוגרפיה אינה תחליף לזנות. הפורנו מגביר את צרכנות המין, יוצר התמכרות אצל חלק מהגברים והופך אותם לצרכני זנות לסוגיה.

פגיעה בילדים
הפורנו פוגע גם בילדים בשני אופנים:
1) פגיעה של גברים הצופים בקטינים – מחקרים מלמדים, שפורנוגרפיה גורמת לתקיפות מיניות כולל אונס והתעללות בילדים . דר' מרשל קובע, כי מתעללים בילדים משתמשים לעתים קרובות בפורנוגרפיה כדי לפתות את טרפם וכדי להפחית את המעצורים של הקרבן, והם משתמשים בפורנוגרפיה כב'ספר הדרכה'. עוד הוא אומר , כי 87% מהמתעללים בילדות ו77%- מהמתעללים בילדים הודו בשימוש בפורנוגרפיה קשה.
עו"ד וליד זחאלקה אמר בישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית של הכנסת בנושא זנות וסחר בנשים בראשות ח"כ זהבה גלאון : "יש תופעה מאוד קשה שאנחנו מתמודדים אתה, של עבריינות מינית מאוד קשה בתוך המשפחה, שנובעת בעיקר מריבוי של צלחות על הגגות עם כל מיני סרטי פורנו שמעוררים את התיאבון ואחרי זה הולכים לילדה או לבת של השכן ומבצעים עבירות."
2) פגיעה בקטינים בידי גברים הצופים בפורנו – ילדים נחשפים לפורנוגרפיה באינטרנט, בטלוויזיה ובאמצעות חוברות פורנו. לפי המחקרים המצוטטים בהרחבה בספרה של ראסל, הגיל הממוצע שבו נערים ראו בראשונה תמונות בעיתון פורנו ('פלייבוי') היה 11. הגיל הממוצע שבו צפו נערי תיכון בסרט פורנו (Unedited sexy R-rated films) הוא 12.5 שנים. 84% מנערי תיכון נחשפו לסרטי X-rated – יותר מכל קבוצת גיל אחרת – בממוצע החל בגיל 16. מדו"ח אחר אנו לומדים, שקבוצה דומיננטית בקרב הצופים בפורנו הם נערים בגיל 12 – 17.
דוגמה להשפעת הצפייה בפורנו על הילדים הצופים מצאנו באחרונה בעיתונות הישראלית : ילד בן אחת עשרה מבת ים תקף מינית ילד בן ארבע. לדבריו, את ה'השראה' למעשה קיבל מצפייה בסרטים כחולים שמצא בבית הוריו. האונס בוצע בביתו של התוקף, כאשר במעשה צופים שני חבריו, בני 11, ומעודדים אותו. שלושת הילדים הבוגרים אמרו לילד הנתקף, כי המעשים שייעשו בו יגרמו לו להרגיש טוב וחזק כשיהיה גדול. לאחר מכן נתנו לו ממתקים ואיימו עליו שלא יספר לאמו מה התרחש. אחד הילדים סיפר בחקירה, כי את הרעיון קיבלו מצפייה בסרטים כחולים, וכי רצו לדעת איך מרגישים כשמקיימים יחסי מין.
גם אם הילדים לא מגיעים למעשים נוראים כדוגמת המתואר לעיל בילדותם, עלולות להיות תוצאות קשות להשפעת הפורנוגרפיה על התפתחותם.
דר' ברגמן גורס, שהפורנוגרפיה מעוותת את ההתפתחות הטבעית של האישיות. אם הגירוי המוקדם הוא תמונות פורנוגרפיות, נוצרת התניה של עוררות מינית בבגרות באמצעות תמונות מסוג זה. אם עוררות כזו מתוגמלת פעמים אחדות, היא עלולה להפוך לתמידית. התוצאה לפרט היא קשיים בחיפוש מערכות יחסים עם בני זוג הולמים. לדעה זו שותף גם דר' מאסון הסבור, שמכיוון שהפורנוגרפיה אינה מעודדת רוך ודאגה (ומתאפיינת בהפך מזה), היא יכולה להשפיע לרעה על הבנת הילד את המיניות שלו ושל הסובבים אותו.
גם קטינות צופות בסרטי פורנו, אם במידה פחותה מזו של הקטינים. במחקרה של קריסטין מקסוול דיווחו 87% מהקטינים ו-61% מהקטינות שצפו בסרט וידאו פורנוגרפי. הגיל הממוצע שבו נחשפו לראשונה לסרט היה 12 שנים. עם זאת, תדירות הצפייה שונה. כמו כן, נערים ונערות מושפעים באופן שונה מצפייה בסרטי פורנו :
1) 29% מהנערים, לעומת 1% מהנערות, דיווחו שהפורנוגרפיה היא המקור שסיפק להם את הידע הטוב ביותר על סקס (יותר מהורים, בית הספר, חברים ואחרים);
2) במחקרה של קריסטין מקסוול דיווחו 33% מהקטינים ורק 2% מהקטינות על צפייה בסרט פורנו פעם בחודש או יותר;
3) הנערים שדיווחו על צפייה מרובה בפורנו ו/או שלמדו ממנה הכי הרבה היו גם אלה שאמרו: "זה בסדר לתפוס ילדה ולהכריח אותה לקיים יחסי מין";
4) בנים לומדים מושגים מסולפים על יחסי מין ועל יחסים עם נשים בכלל.

היקף הפורנוגרפיה
בשנת 1996 השקיעו האמריקאים 8 מיליארד דולר בפורנוגרפיה – קלטות וידאו, תכניות טלוויזיה למבוגרים, תוכנות מחשב, עיתוני סקס ותאי הצצה. כ25- אלף חנויות עסקו בהשכרת סרטי פורנו. כ-25 אלף חנויות בארצות הברית מכרו קלטות וידאו. ב-1992 שכרו האמריקאים 490 מיליון קלטות וידאו, נתון הנמצא בעלייה מסחררת בהשוואה ל-75 מיליון קלטות שהושכרו ב-1985, למשל. ב-1997 היו באינטרנט 34 אלף אתרי פורנו .
כתב העת 'פורבס' אומד את הונן של החברות המייצרות פורנו ב56- מיליארד דולר .
חברות אינטרנט מסוימות רשומות ב-NASDAQ.
מספר המנויים על עיתוני הפורנו בארצות הברית בראשית שנות התשעים היה כדלקמן : פנטהאוז – 4,600,000, פלייבוי – 3,600,000, הסטלר – 1,200,000, גאלרי – 500,000, קי – 395,000, צ'יק – 90,000. בהנחה, שכל גיליון עובר בממוצע לחמישה גברים נוספים שהתביישו לקנות בעצמם את העיתון, או שנאסר עליהם לקנות אותו על ידי המשפחה או המוכרים בשל גילם הצעיר, מגיע מספר הקוראים בארצות הברית בלבד ל-52,000,000 (חמישים ושניים מיליון!) .
בהעדר מחקר, סקר או מקור ידע מדויק אחר אודות צרכנות הפורנו בישראל, ובהעדר יכולת לקבל נתונים מבעלי עסקי הפורנו בעצמם, ביקשנו מבעל ספריית וידאו בעיר בשרון לאמוד את היקף שוק הפורנו בישראל. חשוב לציין, כי יש להתייחס להערכות אלה בזהירות רבה משום שהן אינן מבוססות מחקרית, וסובלות מהטיות שונות.
לפי אומדנו קלטות הפורנו תופסות נפח של 30%-25% מההשכרות בספריות הווידאו. ברחבי ישראל מוצבים כ-500 וידאומטים, הפולטים קלטות וידאו לכל דורש. הם ממוקמים במקומות מרכזיים, כולל ליד בתי מגורים בהישג ידם של ילדים. מדי חודש מושכרים מהווידאומטים כ-100 אלף קלטות פורנו על ידי כ-60 אלף צרכנים בעלות של כשלושה מיליון ש"ח (עלות השכרת קלטת 30-25 ש"ח), ונרכשות כ-15 אלף קלטות בחודש בסך של כמיליון ש"ח בחודש (60 ש"ח לקלטת).
הערכות אלה אינן כוללות, כמובן, את הקלטות הנמכרות בחנויות הסקס ובאמצעות פרסום מודעות ענק בעיתונים, המציעות רכישה של מגוון של קלטות פורנו באמצעות הדואר. על הקף המכירות בשיטה זו ניתן ללמוד מעלות מודעות הענק שמפרסמים בעלי עסקי הפורנו (כ-15 אלף ש"ח למודעה).
בישראל כמו גם במקומות אחרים בעולם, פועלים תאי צפייה בהם מוקרנים סרטי פורנו ברצף. הלקוח מתיישב בתא פרטי מול מסך הווידאו ומאונן. עלות 4 דקות צפייה: 5 ש"ח. בעל 'עסק' תל אביבי מפעיל 120 מכשירי וידאו בו זמנית בתאי צפייה בהכנסה של כ12- אלף ש"ח ביום. עלות ההפעלה אפסית.
מכירת עיתוני פורנו נעשית באלפי קיוסקים, חנויות ודוכנים ברחובות הערים. אין בידנו נתונים על היקף המכירות.
מספר נתונים מלמדים על היקף צריכת הפורנו בטלוויזיה – מטרתו המרכזית של מאבקנו הנוכחי: למעלה ממחצית מכלל ציבור המנויים של חברת הלוויין Yes ו-65% מכלל ציבור מנויי חברות הכבלים ביקשו לצפות בערוצי משדרי מין אלה. מיוני 2001 – המועד בו אישרה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין את שידור ערוצי פלייבוי וספייס במסגרת שידורי תבל, מת"ב וערוצי זהב עד ל-26.9.01 (מועד כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הבזק) רכשו מחצית מלקוחות חברות הכבלים והלוויין את ערוץ הפלייבוי.
מנכ"לית המועצה לשידורי כבלים ולווין, דורית ענבר, מסרה בוועדה לקידום מעמד האשה כי מתוך כ-1.2 מיליון מנויים על הכבלים וכ-200 אלף מנויים על הלוויין, רכשו כמחצית מהמנויים תכנים פורנוגרפיים.

המאבק בפורנוגרפיה
לשאלה, מה הטעם למאבק בשידורי פורנו בטלוויזיה, כאשר כל אחד יכול להגיע לפורנו באמצעות רשת האינטרנט, ספריות הווידאו והווידאומטים, קיוסקים ועוד נשיב, כי
למתן רשיון לשדר פורנו בטלוויזיה הציבורית יש שתי תוצאות מידיות:
1. הפורנוגרפיה מקבלת גושפנקא ממשלתית רשמית והופכת למצרך לגיטימי בחברה;
2. צריכת הפורנוגרפיה מוגברת ובמקביל מוגברים נזקיה, כפי שעמדנו עליהם לעיל.
לחידוד הטיעונים תשמש אותנו עדותו של בעל ספריית קלטות פורנו גדולה בתל אביב אותו שאלנו, האם שידור סרטי פורנו בטלוויזיה לא יפגע בעסקים שלך? תשובתו הייתה: "להפך, ככל שתהיה חשיפה גדולה יותר לפורנו – תגדל הצריכה. השידור בטלוויזיה יהפוך את הצריכה של פורנו ללגיטימית. תהיה יותר פתיחות."
לשאלה, אם איסור הקרנת סרטי פורנו אינו מהווה פגיעה בערכים דמוקרטיים בסיסיים – חופש הביטוי וחופש העיסוק, נשיב, כי התיקון לחוקה האמריקאית, הדן בחופש הדיבור וחופש העיתונות, משמש רבים המתנגדים לאיסור הפורנוגרפיה. גם בישראל ובמדינות אחרות נתלים רבים בנימוק חופש הביטוי. אבל, חוקיה של מדינה דמוקרטית מגבילים את חופש הביטוי כאשר הוא מהווה הפרה חמורה של הזכויות הבסיסיות של חלק מאזרחיה. לדוגמה: חופש הביטוי מוגבל בכל הנוגע לביטויי גזענות, הסתה לרצח, לאונס ועוד. הפורנוגרפיה, כפי שהראינו, היא גזענות והסתה לאונס ואלימות מינית לסוגיה. חופש הביטוי של ציבור בעלי האינטרסים הוא, החופש לדכא את ציבור הנפגעים. ביטאה את הדברים דיאנה ראסל :
"הפורנוגרפיה יוצרת את שתיקת הנשים בחברה שלנו. הפורנוגרפים משתיקים נשים. הגוף שלנו הוא השפה שלהם. הם מוצאים את ביטוים בניצול שלנו, בהצבתנו כנחותות, בפגיעה בנו, בכאב שלנו, והם לא אומרים דבר בלי להכאיב לנו, וכאשר אתם מגנים עליהם, אין אתם מגינים אלא על זכותם לנצל אותנו ולהכאיב לנו."
ובנוגע לחופש העיסוק, הרי שגם הוא מוגבל במדינות דמוקרטיות בכל הנוגע לעיסוקים שיסודם פשיעה המוגדרת בחוק, וכאלה הם סרטי הפורנוגרפיה.
יש לציין, כי מחקרים אחדים מזכירים, כי פשע מאורגן מעורב בתעשיית הפורנוגרפיה בארצות הברית, יפן ובמדינות אחרות .
המאבק לשחרור החברה מפורנוגרפיה אינו שונה מהמאבק בתופעת הסמים, ברצח, בגזענות, ברצח עם ובפשעים אחרים. למרות שאף אחת מהתופעות האלה לא הוכחדה, הציבה התרבות האנושית דגל שחור מעליהן, חוקקה חוקים אוסרניים והיא משקיעה משאבים רבים במניעת התופעות הללו ובצמצומן.
המאבק בפורנוגרפיה אינו מאבק פמיניסטי בלבד ולא מאבק דתי בלבד. זהו מאבק חברתי רחב של נשים וגברים גם יחד. האסטרטגיה הטובה ביותר למלחמה בפורנוגרפיה היא זו המשלבת את האישי, החינוכי והפוליטי:
1) אסטרטגיה אישית – מומלץ לכל אחד ואחת מאתנו לשאול את עצמו: "איך אני תומך/ת – פסיבי/ת או אקטיבי/ת – בפורנוגרפיה? למשל, האם אני צורך/ת סרטים פורנוגרפיים, פורנו באינטרנט ועוד? האם אני מוחה על שימוש בפורנוגרפיה יומיום בטלוויזיה בעיתונות ובפרסום? האם אני משוחח/ת עם בני/ביתי על הפורנוגרפיה ונזקיה?
2) אסטרטגיה חינוכית – להעלות את נושא המאבק בפורנוגרפיה על סדר היום הציבורי באמצעים שונים (הפגנות, תגובות בעיתונות, הפצה באינטרנט ועוד) ודרישה ממשרד החינוך להקצות שיעורים לחינוך לזוגיות לבנים ולבנות;
3) אסטרטגיה פוליטית – ליצור קואליציה רחבה ככל האפשר, המשלבת את כוחם של הארגונים הבלתי פרלמנטריים עם הכוח הפוליטי של חברי כנסת מכל סיעות הבית לשם חקיקת חוקים העוסקים במניעה וחינוך וכלה בחקיקה אוסרנית על פורנוגרפיה. לשם כך יש ליצור שינוי תדמיתי ומהותי של המאבק בפורנוגרפיה ממאבק של נשים ודתיים בלבד למאבק של נשים וגברים ביחד, תוך שימת דגש על הפגיעה של הפורנוגרפיה בשני המינים.

לקריאת חומר נוסף:

לקריאת ספרים בנושא: