גבריות: מתי אתה מרגיש גבר ליד אשתך? / מאת: אלמוני

גבריות: מתי אתה מרגיש גבר ליד אשתך?

מאת: משתתף אלמוני בקבוצת "גברים בשינוי" בהנחיית ד"ר חן נרדי

מאמר: מה קורה בקבוצות הגברים"

לחץ להזמנה לקבוצת "גברים בשינוי"

מעולם לא חשבתי שאשתתף בסדנה לגברים. שיחות נפש אני אוהב לעשות עם נשים ולא עם גברים. רוב הנשים הן יודעות להקשיב ולדבר על דברים שרוב הגברים מרגישים לא נוח לדבר אליהם: רגשות, ויחסים. כשגיל חבר שלי בחברת ההיטק שבה אני עובד, הציע לי להצטרף לקבוצת גברים שד"ר חן נרדי מנחה, דחיתי את הרעיון על הסף. לא האמנתי שאוכל להרגיש נינוח לדבר על עצמי בחברת גברים. לא האמנתי שקבוצת גברים יכולה להיות מקום נוח לחשוף רגשות ומחשבות אישיות בגלל התחרותיות, הביקורתיות, הציניות.

מה ששכנע אותי להצטרף זה השינוי שראיתי אצל גיל. בשנה שבה היה בקבוצת הגברים, הוא נעשה חברותי, חם, היחסים שלו עם אנשי הצוות שהוא עומד בראשו השתפרו, וכך גם התקשורת שלו עם המנהלים בחברה. בקיצור הבנאדם פרח.

החלטתי להצטרף בהתחלה מתוך סקרנות ואחר כך המשכתי לבוא מפני שהיה לי טוב בקבוצה. בשנתיים האחרונות הקבוצה הייתה בשבילי מקום שבו הרגשתי מאוד נינוח לשתף אחרים במועקות, לדבר על כעסים, ולשתף אחרים ברגשות ומחשבות שלא היה לי עם מי לחלוק. ראיתי שהבעיות שלי עם אשתי והילדים, הן לא כל כך יוצאות דופן כמו שחששתי, וקיבלתי כלים לטפל באי הבנות ובעימותים איתה ועם הילדים. גם בעבודה אני פחות לחוץ, יותר אסרטיבי ועומד על שלי ויחד עם זאת נינוח פתוח וידידותי עם אנשים.

התחלתי בסדרה של שמונה מפגשים חד שבועיים בימי שישי, כששמונת המפגשים הסתיימו, ביקשנו להמשיך בעוד שמונה מפגשים, הפעם המפגשים היו חד-חודשיים. כשהסתיימה הסדרה השנייה, החלטנו להמשיך להיפגש אחת לחודש הזמנו את חן נרדי למפגשים האלו לא כמנחה אלא כמשתתף. הוא נענה לכך. את הפגישה שאתאר לכם עוד מעט, הוא דווקא פיספס. הוא נענה לכך. כל מפגש מונחה על ידי אחד מאיתנו והוא מוקדש לנושא אחר. החלטתי לספר על אחד המפגשים שהיו משמעותיים במיוחד בשבילי. אני כותב את הסיפור הזה מתוך רצון לשתף בחוויה טובה ששפרה את חיי ופשוט כיף לי לחלוק אותה.

מתי אתה מרגיש גבר ליד בת זוגך? שאל גור המנחה התורן של הקבוצה. "יש לי" אמר רן. "כשמגיע ג'וק הביתה. אז היא מבוהלת ואני הגיבור הגדול מהחיים שמציל אותה מהמפלצת". צחקנו.

המלצרית התקרבה לשולחן וכולנו השתתקנו. היא לקחה את ההזמנות.

"איזה מזל ששתיתי בירה" אמר גור. "אולי זה לא היה הרעיון הכי טוב לקיים את הפגישה הזו במסעדה".

"אני מציע שנשב בחוץ, שקט שם"

"כן אבל חם ולח כמו בסאונה"

"בואו נישאר כאן עם המזגן אבל נבקש שיסדרו את השולחנות בריבוע כדי שכולנו נראה את כולנו".

רן המשיך: "אני מרגיש גבר ליד אשתי כשהיא לא יכולה לעשות דברים מסוימים ואז היא קוראת לי. זה אולי נשמע לא טוב שאני מרגיש גבר רק כשהיא חסרת אונים לפרק או להרכיב את המיקסר או לתקן פנצ'ר בגלגל. אבל מה לעשות, ככה אני מרגיש".

"גם אני מרגיש ככה" אמר דור "אבל אני מוכרח להודות שזה נשמע עלוב שכדי להרגיש גבר לידה אני צריך אותה חסרת אונים". חלק מהגברים ואני בתוכם הנהנו בהזדהות. אחרים השפילו מבט במבוכה ובחיוך של מי שנתפסו בקלקלתם. חלק בצחוק של פורקן בשל הסוד שהתגלה.

"בשבילי השאלה 'מתי אני מרגיש גבר ליד אשתי' הזו כבר לא רלוונטית. אני לא צריך להרגיש גבר ליד אשתי. אני חבר שלה ומה שמעסיק אותי זה להיות בן אדם שטוב לעצמו וטוב אליה. אני לא מתעסק בשאלה הזו של 'מה זה להיות גבר לידה".

חשתי התנשאות מצידו של גל וגם קנאה כלפיו. "אתה רוצה להגיד לי שאף

פעם אתה לא שואל את עצמך 'האם אני מספיק גבר בשבילה?' שאלתי בנימה של התרסה. גל נענה לאתגר. "פעם הייתי עסוק בשאלה הזו כל הזמן". המלצרית התקרבה ושאלה "הכל בסדר"? אף אחד לא הזמין, היא הסתלקה וגל המשיך: "פעם, כשהייתי צעיר יותר, הייתי בודק כל טון או חצי טון שרמז או פקפק או התווכח עם משהו שאמרתי. הפקפוק שלה התפרש אצלי כסימן של חולשה. הייתי חסר בטחון ולא יכולתי לשאת שום ביקורת שלה. רבתי איתה המון ולפעמים הייתי מסתובב מדוכא במשך ימים בגלל זה. באותה תקופה הנישואין שלנו כמעט התפרקו והמילה גרושין התרוצצה באויר.

"איך קרה אצלך השינוי?" שאל גור.

הסתכלתי על גל ושאלתי את עצמי אם היה לי אומץ לגלות כך את ליבי, ושוב קינאתי בו, הפעם על אומץ ליבו.

גל המשיך. "שנתיים אחרי שהתחתנתי ההורים שלי התגרשו. זאת הייתה נקודת המפנה. הבנתי שאני לא רוצה להיות כמו אבא שלי שהיה עסוק כל החיים שלו בלהראות שהוא יותר חכם מאימא שלי ששמה אותו בכיס הקטן מבחינת השכל שלה". הקול שלו רעד קצת כשהוא דיבר. הוא הוריד את ראשו.

שתקנו. הרגשתי כמה קשה לו.

אור הפר את השתיקה. "תודה ששיתפת בסיפור שלך . גם אני רוצה לשתף במשהו. אני מרגיש כישלון של הגבריות שלי מפני שאני מרוויח פחות מאשתי בתקופה הזו. עוברת עלי תקופה קשה. היו לי תקופות שבהן הרווחתי הרבה יותר מאשתי שהיא עורכת דין. בתקופות האלה הרגשתי מצוין למרות שעבדתי מאוד קשה. הייתה לי הרגשה של מפרנס. הרגשתי גברי מאוד. הייתי אומר לה: "הכל בסדר, את לא צריכה לדאוג לפרנסה".

בתקופה הזו אני לא יכול לישון טוב בלילה. אני קם ב 3 או ב 4 בבוקר, ניגש למחשב ומשווק את המחשבים שאני מוכר, בתקווה שהלקוחות יזמינו סחורה.

אבל למרות הפגיעה בתחושת הגבריות שלי בתקופה הזו, אני גאה בדרך שאני מתמודד עם הבעיה. אני יוזם. לא יושב על התחת ומחכה שהפרנסה תגיע. בשבילי זה להיות גבר. להתגבר על קשיים. לעולם לא לשבת ולרחם על עצמי. אשתי מאוד מעריכה את זה ותומכת בי בתקופה הזו".

"אני מזדהה עם הקטע הזה של הפרנסה בתור סימן לגבריות" אמר יניב. "כילד אני זוכר איך אבא של, שהיה נהג משאית, היה גאה ביכולת שלו לפרנס. פעם שאלתי אותו: "אבא כמה אתה מרוויח?" אני זוכר את הגאווה בקול שלו כשאמר לי את הסכום. העבודה בחוץ, עם המשאית שלו, הייתה הדבר העיקרי בחיים שלו. רוב הזמן הוא היה מחוץ לבית. כמעט לא ראיתי אותו. וכשהוא היה בבית, הוא היה נח ואסור היה לי להפריע לו. בבית הוא עשה רק עבודות "גבריות", מתקין מדפים, מתקן קלקולים בחשמל, במכונת כביסה, וכל מיני. כשהוא היה קודח בקיר להתקין מדף, אמא שלי הייתה מנקה את האבק שהצטבר על הרצפה. זו הייתה פחות או יותר חלקות התפקידים ביניהם. את זה ראיתי בבית ואת זה הבאתי לנישואין שלי. אשתי מעולם לא השלימה עם זה והיינו רבים המון. הרבה פעמים היא דברה על גירושין.

בשנים האחרונות עשיתי שינוי. כל התפיסה שלי השתנתה. התחלתי לעשות יותר דברים בבית. דברים שלא עשיתי פעם כי הם היו "נשיים", כביסות, כלים, ספונג'ה. גם אני כמו אור הרגשתי שההתגברות שלי על הקושי עושה אותי יותר גבר בעיני עצמי, ואני יודע שגם בעיני אשתי. היא אומרת לי המון שהיא מעריצה אותי על השינוי שעשיתי. כשהיא אומרת את זה אני מרגיש 'גבר גבר'. זה מצחיק שדווקא העשייה של עבודות 'נשיות' לכאורה, יוצרת אצלי תחושה של גבריות ליד אשתי.

"מה שאני פתאום קולט מהדברים של יניב" – אמר גור המנחה שעד עכשיו לא התערב בשיחה, "זה שלא משנה אם הגבר עושה דברים גבריים או נשיים, ברגע שאשתו מתפעלת ממנו ומעריצה אותו, הוא מרגיש גבר, גבר.

כולם התלהבו מהתובנה של גור והנהנו. הוא תפס את השור בקרניו. לא היה לי אומץ לספר, אבל כשאשתי מתפעלת ממני, אני מרגיש איך החשק המיני שלי מתעורר ומציף אותי, לפעמים אפילו יש לי זקפה מזה.

השעה הייתה תשע וחצי בלילה, שעה וחצי חלפה לה ודומה היה שהפגישה מתקרבת לסיומה. המלצרית פינתה את השולחן. אישה צעירה חייכנית. אדיבה. ועם זאת נבוכה משהו מול חבורת הגברים שהיא משרתת.

פתאום זה הגיע והזרים חשמל לשיחה שלנו. "בכלל לא דיברנו על סקס"

הבטנו מופתעים ברועי. גבר בשנות השלושים לחייו, הצעיר ביותר בינינו, צנוע ונחבא אל הכלים שלא דיבר הרבה בפגישות. חיוך עדין, ושמחה בעיניים. נשוי חמש שנים. פתאום יזם דיבור ועוד בנושא הרגיש הזה.

"זה משונה שלמרות שהנושא שלנו הוא 'מתי אתה מרגיש גבר ליד אשתך', אנחנו לא מדברים על מיניות שהיא לדעתי הדבר הכי מרכזי בהגדרה של הגבריות בחברה שלנו. אצלי הגבריות מחוברת מאוד לנושא המיני. התגייסתי לצבא בתול. יצאתי עם בנות אבל לא הצלחתי להגיע איתן לסקס. פחדתי. לא ידעתי איך ומה עושים. בצבא כולם מסביבי סיפור סיפורי גבורה על הביצועים שלהם. נכנסתי ללחץ אטומי והרגשתי שאם לא "אזיין" אז אני לא גבר. המילה אימפוטנט ריחפה כמו שוט מעל לראש שלי. את המילה הזו אימפוטנט אומרים כשרוצים ללעוג לגבר גם בלי קשר לסקס. למשל, שמעתי היום את אחד הפרשנים ברדיו אומר על אחד השרים בממשלה שהוא "אימפוטנט". המילה הזאת נאמרת בבוז ובלעג. בעצם אומרים על הבן אדם שהוא 'לא גבר' כשרוצים להשפיל אותו. ואגב, תמיד זה נאמר בלשון זכר. לא שמעתי שמדברים על אימפוטנטית. על אישה אומרים פריג'ידית'.

השתרר שקט.

שוב היה שקט של מבוכה.

כל הכבוד לך שהעלית את הנושא של המיניות. עד עכשיו ברחנו מהנושא אמר גור.

רועי התעודד והמשיך. "הבעיה נפתרה ולא חשוב עכשיו איך, והתחלתי לקיים יחסי מין בכמויות עם בנות. אולי כי רציתי לפצות ולתקן את החוויה של הפגיעה בגבריות שלי. כיום יש לי בעיה אחרת שמציקה לי מאז שהתחתנתי. בעצם עוד כשהייתי חבר של אשתי, רונית. אני מרגיש שחסר לי סקס. גם בכמות וגם באיכות. זה פוגע בתחושת הגבריות שלי. אני שואל את עצמי למה לעזאזאל היא לא רוצה את זה כמו שאני רוצה. מה חסר בי? משהו במראה שלי? בהתנהגות שלי? בגבריות שלי? ואולי זה היא? אולי איתי הכל בסדר אבל היא כבויה. חסרת תשוקה? פריג'ידית?

כבר דיברתי איתה על זה ושום דבר לא קורה. אני שותק ימים שלמים. לא מדבר איתה. נותן לה להבין כמה זה חשוב לי. זה מפריע לי לתת לה אהבה. והיא מרגישה את זה. בכל שאר הנושאים אנחנו אוהבים אחד את השני, מוצאים שפה משותפת בהמון דברים. רונית היא אישה מקסימה. תומכת. אני מת עליה. אבל הסקס…

הרבה אצבעות הורמו ובקשו רשות דיבור. אנשים בשולחנות שעל ידינו הסתכלו ורק אז הרגשתי כמה הייתי מרותק לשיחה. גור ביקש שנדבר קצת יותר בשקט כדי לא להפריע ואחר כך נתן לרן את רשות הדיבור.

"תראה רועי. אני חושב שהכל בסדר איתך. אתה נראה טוב, משדר אחלה גבריות. אני חושב שאתה צריך לקחת את אשתך לשיחה ולהסביר לה. לא בתוקפנות, אבל בצורה ברורה שאתה זקוק לסקס לעיתים יותר תכופות. שמיעוט הסקס משפיע עליך לא טוב. אני חושב שאם היא אוהבת אותך היא תבין את זה. בשבילה זה לא מאמץ גדול. עשר, עשרים דקות. ובשבילך זה המון. ככה אני עשיתי עם אשתי. היא הבינה אותי ומאז יש לי סקס מצויין".

החברים לא חיכו לרשותו של גור, כולם התחילו לדבר בבת אחת ונכנסו אחד לדברי השני. גם אני. לא יכולתי להתאפק יותר ולהישמע לכללים שקבענו בקבוצה.

גור לא נבהל והשתלט על העניינים די מהר ונתן לי את רשות הדיבור.

סיפרתי לחברים שבמשך שנים לא מעטות לאחר נישואיי סבלתי מאותה בעיה שרועי סבל ממנה. טיפסתי על הקירות. לחצתי בכל דרך אפשרית על גנית לשכב איתי יותר. שיחות, שתיקות, הסברים, תחינות, ואפילו איומים שאם המצב לא ישתפר, אני אחפש במקומות אחרים. בשלב יותר מאוחר התמכרתי לפורנו. זה היה פתרון גם לצורך בסקס וגם מעין נקמה בגנית. ניסיתי גם חיזורים לוהטים. אפטר שייב, בגדים יפים, מתנות, אבל היא הרגישה שזו מניפולציה לקבל סקס. התוצאה הייתה קטסטרופלית מבחינת היחסים שלנו בכלל ולא רק בסקס. גנית הרגישה מושפלת והלחץ שלי על סקס כיבה אותה לגמרי. המשבר הזה הביא אותי להחלטה ללכת לטיפול. זה היה הצעד הכי חשוב שעשיתי להצלת הנישואים שלי.

ירדתי לגמרי מההצקות. לא יזמתי מין בכלל. הבנתי שמרוב שאני יזמתי את הסקס, גנית נכנסה לפוזה פסיבית למדי. לא היה מצב של צורך אצלה היות ואני כל הזמן יזמתי. במקביל לכל זה התחלתי לחזר אחריה. הפעם חיזור מסוג אחר. שיניתי את הסגנון התוקפני שלי, הכלתי את הכעסים שלה לי להחזיר, הקשבתי לה בסבלנות, לא ניסיתי להגיד את המילה האחרונה בכל ויכוח, פינקתי אותה והזמנתי אותה לטיולים, לסרטים. אבל בעיקר למשתי להכינס לנעליים שלה ולהבין מה עובר עליה. זה עבד אבל לא מיד. זה לא קרה ביום אחד. אני חושב שזה לקח הרבה זמן כי היא רצתה לוודא שהישנוי שעשיתי הוא אמיתי ושזו לא עוד מניפולציה להשגת סקס כמו בניסיונות הקודמים. וזה עבד. נדהמתי מהיוזמה שלה ומהלהט. חיי המין שלי השתפרו וכך גם הזוגיות".

"כן אבל אל תשכח שאתה לא בגיל של רועי. עברת את החמישים" אמר רן, "ורועי רק בשנות השלושים המוקדמות שלו. תחשוב עליו. הוא ממש צריך את זה. וחוץ מזה אולי באמת אשתו פחות להוטה ממנו לא פריג'ידית אבל עם צורך נמוך יותר".

ידעתי שזה יבוא. בכל פעם שאני מספר על משהו שטוב לי מגיע הקטע הזה של הקנאה. שאלתי את עצמי אם רן מקנא בי על חיי המין הטובים שלי. למה לעזאזאל הוא היה צריך לדבר על הצורך שלי שפחת. אבל לא אמרתי כלום כי בעצם גם אני מקנא לא מעט באחרים וגם כי היה לי חשוב יותר לדבר על המילה הזו, על הפריג'ידיות. סיפרתי לחברים שבאותה תקופה חשבתי שאולי באמת גנית היא פריג'ידית. כיום אני חושב שהמחשבה הזו עליה כעל פריג'ידית הייתה הדרך שלי להתמודד עם התיסכול שלי. בטיפול שעברתי הבנתי כמה הסקס מילא אצלי צרכים חשובים שלא הייתי מודע שהם חסרים לי. למשל, לשקם את הגבריות שלי שנפגעה על ידי כך שאכבוש אותה, לברוח מתחושת חוסר האונים של בעבודה מול הבוס המתעלל שלי, לפצות על כך שהרגשתי שולי ובלתי משמעותי בבית. גנית הייתה אז בעלת תואר אקדמי, אני הייתי עוד סטודנט. היה לה יותר ניסיון במערכות יחסים מאשר לי, ובנוסף לכך היא הרויחה יותר ממני. הסקס היה בשבילי אמצעי להרגיש מעליה לפחות במיטה. גנית לא אהבה את האובססיביות שלי למין ובמיוחד לא את הגישה המשתלטת. הכובשת. את זה היא הסבירה לי אחרי די הרבה שנות נישואין. אני חושב שגם היא לא הבינה כל כך מה מפריע לה איתי בסקס. לפני כמה שנים היא נתנה לי לקרוא ספר של אנדריאה דבורקין שנקרא "משגל". הספר הזה המם אותי. פתאום הבנתי שכל תפיסת המין של נשים שונה מאוד מזו של גברים. קחו למשל את המילה זיון. הרי היא באה מהמילה 'כלי זין' כלי מלחמה שכובשים איתו. אני חושב שלמרות שאישה רוצה להיות נחדרת לפחות כמו שאנחנו רוצים לחדור, יש כאן הבדל גדול. החדירה שלנו נעשית בקונטכסט חברתי שבו האקט המיני מתחקשר לכיבוש והשפלה. עובדה שאנחנו אומרים "דפקנו" ו"זיינו" את האוייב. אני חושב על כמה אמון צריכות נשים לתת בנו כדי שירגישו בטוחות כשאנחנו חודרים לתוכן, שהן לא האויב בשבילנו".

גור קטע אותי בהתרגשות. "וזה מסביר לי למה אשתי תמיד אומרת לי שמערכת היחסים שלנו משפיעה על הרצון שלה בסקס. היא רוצה להרגיש בטוחה שאני אוהב אותה. אולי כל הסיפור הזה על "אימפוטנטים".

ו"פריג'ידיות". אין לו רגליים. אולי זו המצאה שלנו כדי להסביר לעצמנו למה בני או בנות הזוג שלנו מתרחקים מאיתנו. זה קל להגדיר את אשתך כפריגי'דית מאשר לקחת אחריות ולבדוק מה אתה עושה שהיא קרירה אליך".

המלצרית ניגשה אלינו וביקשה חשבון כי "אנחנו סוגרים את הקופה". הסתכלתי מסביב ונדהמתי לגלות שכל הסועדים עזבו והמסעדה ריקה. הריכוז והעניין היו כל כך גדולים שאף אחד מאיתנו לא שם לב.

שילמנו ואז גור שאל אם מישהו רוצה להגיד משהו לסיום.

"כן, יש לי משהו להגיד" אמר רועי. הוא היסס רגע ואחר כך דיבר בהתרגשות. "בפגישה הזו הרגשתי יותר מתמיד כמה הקבוצה שלנו חשובה לי. חשבתי על הפתיחות של כולנו לגעת במקומות הכי רגישים שלנו" קולו של רעד. הוא הרכין את ראשו וחזר והרים אותו. "אני הולך עם המועקה הזו בעניין הסקס עם אשתי כבר הרבה זמן. בפגישה הזו ירדה לי משקולת של שני טון מהלב. אני חושב שאני הולך להרפות מכל העניין. אני מרגיש שאני רוצה ולחבק את רונית. להגיד לה כמה אני אוהב אותה".