הרווקה והגרוש, הגרושה והרווק
מאת: ד"ר רבקה נרדי, 1/10/2013
• "עוד פעם אתה צריך להיות עם הילדים? הרי רק שלשום הם ישנו איתך"
• "אני ממש מצטער שאני חייב לבטל את הפגישה שלנו. יש משהו דחוף עם הילדים".
• "תקשיב לי, אני לא יכולה להיות איתך כשאני רואה שאתה שקוע לגמרה בבעיות עם הילדים וגרושתך".
• "אני מבטיח לך שיהיה בסדר". באמת!"
• "מה יהיה? את לא מסוגלת לשים גבולות לילדה שלך?"
• "תפסיק להתערב. כבר אמרתי לך שזה לא עניינך".
• "יופי, אולי זה לא עניני, כמו שאת אומרת. אבל אני גר פה ולא אתן לשום ילד להתנהג כמו בריון בבית הזה, כל עוד אני כאן."
• "די תפסיק להגזים. אתה מפחיד את הילדה"
• "ואת מפחדת ממנה וזה הרבה יותר גרוע. הילדה צריכה חינוך"
• "אתה לא חייב להיות כאן. אלו הילדים שלי ואם אתה לא מסוגל לקבל אותם אין לי מה לומר לך".
• "זה מה שיש לך לומר? אולי באמת אני לא אהיה כאן יותר…".
הוא וגם היא באמת משתדלים. הם כל כך רוצים שהפעם זה יצליח להם. הם הכירו לפני כמה חודשים. הם חשו שאולי הפעם זה "זה". הם עייפו מחיפושים, מכישלונות. דווקא העובדה שהייתה רווקה ללא המטענים של "בני בריתו" הגרושים קסמה לו. והיא האמינה שהיותו גבר בעל ניסיון שכבר הקים פעם משפחה תתרום למשפחה החדשה שלהם.
האישה הגרושה הוקסמה מהיקסמותו של הרווק הנאה אליה. "כזה" כבר לא פגשה הרבה זמן. היא חשה במעמקי לבה סוג של אסירות תודה שגבר צעיר ונאה ש"השוק" פתוח בפניו יבחר בה…
לפנינו שני סיפורים מתהווים שאולי ואולי לא יתפתחו לפרק ב'. האחד על הגרוש והרווקה והשני על הגרושה והרווק. לא במקרה בחרתי להביא את סיפוריהם ולא רק משום הזיקה האישית שאני חשה לסיפורה של הגרושה והרווק, אלא בעיקר בשל האתגר המיוחד העומד בפתחם – מפגש בין שני שלבי חיים שונים. מפגש שטומן בחובו פוטנציאל של הרבה אי הבנות הנובעות מציפיות שאינן נפגשות.
הגרוש והרווקה
כל גבר גרוש וסיפורו האישי. איש איש ומטעניו האישיים כמו גם מזגו ותפיסת עולמו. למרות השוני אני מחפשת את המכנה המשותף ואני מוצאת אותו בקלות יחסית כאשר מדובר בגרוש שהוא גם אבא. גרוש שגרושתו מגדלת את ילדיהם ולו הסדרי משמורת הקובעים עבורו כמה ומתי יראה את ילדיו. והוא אבא שרוצה קשר טוב עם ילדיו, אבא שמתגעגע ורוצה לתת לילדיו שלא יחסרו. למרות שמקובל לחשוב שגברים ניתקים מילדיהם בייתר קלות מנשים, ניסיוני לימד אותי שהניתוק הזה שלעתים מתפתח לניכור הוא במקרים רבים מבטא אי יכולת להתמודד עם הכאב והזעם. הנחת היסוד שלי ברשימה זו היא שהגרוש "שלנו" נלחם על הקשר ועושה את מיטבו להעניק לילדיו. כעבור זמן פגש אישה צעירה, רווקה חמודה ואוהבת. הקשר ביניהם פורח. היא רוצה הרבה יותר וגם מהר יותר למסד את הקשר. הוא מתמהמה. היא רוצה חתונה. הוא רוצה להירגע מהגרושים. היא רוצה לבלות, להיות המון ביחד. הוא מחלק את זמנו בין ילדיו, הקריירה שלו והזמן שלו איתה. היא חשה שהמציאות כפי שהיא, מרחיקה אותה מהחלום היפה של זוגיות פורחת, על פי המודל שהיא מכירה – פרק א'. הוא יודע ששום דבר לא יהיה יותר אותו דבר, בחייו. הוא פוחד מהקמת פרק ב', שמא ייכשל שוב. הוא לא בטוח שהוא רוצה ילדים נוספים, שכן משאביו מצומצמים והוא רואה מול עיניו סרטי אימה על חשבונות שלא יוכל לשלם ומשפחה חדשה שתבלע אותו… היא רוצה ורוצה, כמהה להקים משפחה, להביא ילדים, להיות אמא, משפחה "נורמאלית"… היא רואה איך החזון הזה מתרחק ממנה, היא חשה פגועה ומתוסכלת. הוא מסתיר ממנה את חששותיו וככל שיסתיר היא תחשוד יותר עד שיגיעו לעימותים מרים והאדמה תרעד תחת רגליהם.
הם זקוקים לעזרה. הם צריכים ללמוד כיצד להלך בזהירות על אדמת המציאות החדשה שדורשת מכול אחד מהם ראייה מפוקחת מחד והתחשבות עם הרבה רגישות מאידך. ועוד לא אמרנו מילה מה יעשו אם לילדים שלו כבר יש קול עצמאי והם דורשים ממנו ולעתים אף מאיימים עליו שאם… אז…
על כול אחד מהם לקבל החלטות אמיצות כדי שיוכלו לבנות ביחד עתיד משותף.
אצטט צעירה רווקה חכמה במיוחד שאמרה לי: "הבנתי שאחרי גירושיו הקשים הוא זקוק לזמן. אמרתי לו זאת. הבנתי שהוא רוצה להיות עם ילדיו ולכן לא לחצתי על זמן משותף. ראיתי שהוא נרגע. מצאנו לעצמנו את הזמן המשותף. לא בקשתי "תאריך יעד" לחתונה. הזמן העובר לא העיק עלי. סמכתי עליו, סמכתי על שנינו."
אצטט גבר גרוש שנכווה קשות ממערכת יחסים מסובכת במיוחד עם צעירה רווקה: "הבנתי את הטעויות הגדולות שעשיתי. רציתי מכול העולמות ונשארתי עם כלום. בפעם הבאה אהיה הרבה יותר גלוי לגבי הצרכים שלי. הילדים שלי יהיו תמיד במקום הראשון. אישה שתרצה אותי חייבת להבין שחלק ניכר מזמני וממשאביי הרגשיים והכלכליים יופנה לילדיי מנישואיי הראשונים. העמדת הצרכים הללו על השולחן מאפשרים קיומו של דיאלוג בריא ללא הסתרות ושקרים והתנצלויות שאינן במקומן".
הגרושה והרווק
בספרי "נישואים שניים" (מודן 1994, 2005, 2014) שילבתי יומן פיקטיבי של אישה גרושה אם לילדה קטנה הנישאת לרווק. היומן מדבר בשפה אחרת ונטוע באווירה מהורהרת רווית רגשות אשמה וספק. הוא מנסה לומר דברים ששפת העיון לא יכולה לגעת בהם. הנה קטע:
"שלום לך יומני,
הלילה חלמתי חלום שקט. אני משייטת על אבוב באיטיות ענוגה במימי הירדן, נסחפת לאיטי על זרמי מים דקיקים. דממה. אני שומעת ציפורים, אני שומעת ענפים קטנים נשברים בקולות קטנים. אני נושמת אויר חריף בצלילותו. אני לבדי. טוב לי. לאחר זמן, שנראה לי די ממושך, אני תוהה: לאן נעלמו כולם? הרי עכשיו עונת האבובים… זרם המים סוחף אותי הלאה. פתאום סערה. רוח מכה בעצים, ענפים גדולים נוחתים בעוצמה למים. אני נסחפת בזרם, נחלצת באופן כלשהו. אני מגיעה לחוף. יד מוצקה של גבר מושטת אלי. הוא מכסה אותי בשמיכה, מגיש לי משקה חם ומניח את כף ידו על מצחי, בעדינות הוא מלטף את פני. אני מתמכרת. לפתע אני שומעת קול דקיק של ילדה קורא לי. 'מה עושה פה הילדה'? אני חושבת מחשבה מיכנית. קולה של הילדה גובר. אני מתעוררת בבהלה למשמע בכייה של הילדה.
אני הולכת עכשיו, אולי מחר אבין.
שלך,
הגר"
(מתוך: :נישואים שניים", מאת רבקה נרדי, מודן, 2005, עמ' 17)
הגר הדמיונית, שמצוקתה מתוארת בהשראת נפשן המיוסרת של נשים גרושות רבות החוות את אותו קונפליקט, אותו פחד שמא אושרן האישי יפגע בילדיהן. שמא האיש הזר, "האב החורג" יפגע, יתנכר, ידרוש מהן למלא את צרכיו על חשבון ילדיהן, והן יאלצו לבחור. איזו בחירה נוראה! רבות נכתב על תפקידה של האישה כ"מתווכת" בין בעלה לילדיה, גם בנישואים הראשונים, "הנורמטיביים". מתווכת כי אין לה ברירה, כי היא רוצה שלום בית, הרמוניה, לרצות את כולם, שהאושר והשלום ישכון בביתה. התפקיד הזה גובה מחיר כבד. כולם כועסים עליה, רואים בה בוגדת. ואם כך בנישואים הראשונים, לא כל שכן, פי מאות מונים, בנישואים השניים. ובעיקר כאשר הגבר המצטרף הוא רווק ולעתים חסרה לו האמפתיה לצורך של האם לשמור על נאמנותה הראשונית לילדיה. מצבו של הרווק הקושר את גורלו עם גרושה, אם לילדים, מורכב ומתסכל לעתים. וכך אמר לי פעם גבר במצב זה: "אפילו לרגע אחד לא היינו זוג נורמאלי בלי ילדים. עד היום אני מרגיש שהפסדתי את החוויה".
האם יש מזור למצב הזה? כן, יש ויש. הוא קיים והוא תלוי בנו, האנשים, בהתנהגותנו.
ההתנהגות שלנו אינה יכולה להיות אוטמאטית, היא אמורה להפגין "ראש גדול", יצירתיות ותבונה והרבה לב.
הרווק – כדי "שיצליח לו" עליו לראות גם "הכוס המליאה" של מצבו – הוא מצטרף למשפחה מוכנה, משפחה שיכולה לחבק אותו ולהכיל אותו. הוא יכול לתפוס את מקומו בכך שיכיר במגבלותיו ויבין כי תפקידו כ"אב חורג" אינו בשום פנים תחליף אב, אלא הזדמנות להיות עבור הילדים מודל חיובי של אדם בוגר, מעין מדריך איתו אפשר להתייעץ ללא העכבות המתלוות בדרך כלל עם הורים.
והגרושה – עליה להיות מוכנה נפשית להבין את מצבו ולכן לא לצפות ממנו שיעניק לה את סוג הביטחון שכה ייחלה לו בשנות גרושיה. ביטחון שכולל הגנה מליאה עליה ועל ילדיה, פיצוי על שנות סבל שחוותה בנישואיה הראשונים, הקלה ורווחה. עליה להבין שבפרק ב' בחייה, גם אם ייוולדו להם ילדים משלהם והם יתפקדו כמשפחה נורמאטיבית, "כמו כולם", מציאותם של ילד או ילדים מנישואים קודמים הם תזכורת קבועה לעבר, לפצע שפעם דימם, למצב חיים שיש לכבדו ולהתייחס אליו במודעות וברגש. במילים אחרות עליה לזכור לשמור על נאמנות לילדיה מחד, ולגלות רגישות לבן זוגה, לעזור לו ללמוד את מקומו במערכת המורכבת הזו.