להיות דולפין בגירושין – מאת ד"ר חן נרדי
שיחה זוגית
6 באפריל 2016אהבה בזוגיות שנייה
15 במאי 2016המאמר מבוסס על ספרם של ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי "להיות דולפין
– התמודדות הם תוקפנות וחולשה (מודן )6002
פורסם באתר: ניו–סטטוס, ספטמבר 6002
שלושה יועצים נאבקים בתוכנו בתהליך הגירושין: סרדין חששן , כריש תוקפן
ודולפין חכם. כיצד הם חושבים, מרגישים ומתנהגים, ומה היחסים ביניהם?
הסרדין: הסרדין הפגיע, הקטן, מייצג את כניעתנו לפחדים בתהליך הגירושין. חשיבתו אסונית (קטסטרופלית) ומאופיינת בהיגדים פנימיים כגון : "סיום נישואיי הוא סוף חיי, נכשלתי בחיים, אין לי סיכוי, אני אפס, לוזר, ילדיי יתרחקו ממני, אשאר
בודד עד סוף חיי, אין לי סיכוי בשוק הפנויים פנויות כי אני לא מספיק יפה,
סכסי, מבוסס, משכיל ועוד ועוד. החשיבה הסרדינית מולידה התנהגות תבוסתנית ופליזרית (מרצה:) בריחה מכל קושי המצריך עימות עם אנשים או קשיים, ויתור על מציאת בן/בת זוג חדשים, ויתור על קשר משמעותי עם
הילדים, ריצוי הילדים, שיחודם בכסף, במתנות ויתור על זכויות כלכליות, מגורים עלובים. הסתגרות חברתית גישה פסיבית נטולת יוזמה בהתמודדות עם בעיות: הימנעות מלהתחיל עם מישהי/מישהו, סירוב לצאת לדייטים או להירשם לאתר הכרויות, הימנעות ממסיבות או אירועים חברתיים, הזנחה גופנית
אסטטית או בריאותית, התמכרות לעבודה, לשתיה, סמים או לרחמים עצמיים.
החשיבה וההתנהגות הסרדינים יוצרים תחושות פחד, בדידות, בושה, אשמה,
רחמים עצמיים, עליבות, החמצה, חוסר אונים, עלבון, השפלה, ייאוש, דיכאון,
רצון למות. כל אלו מלווים בתופעות גופניות כגון קשיי שינה, עייפות, חוסר
"אתה לא אשם
תיאבון, ירידת עניין במין וירידה בתפקוד בעבודה.
כדי להתגבר על מצוקתו של הסרדין, נחלץ לעזרתנו הכריש:
במצבך. האחרים אשמים: הגרוש/ה שלך (הפסיכופט/החלש/המופרע) שהסית/ה את הילדים נגדך, העובדת הסוציאלית הטפשה/העויינת, העורך דין
החמדן, השופט המשוחד, השוטרים החד צדדיים. כל אלו מבינים רק שפה אחת, שפה של כוח לכן לעולם אל תחשוף את כאבך. את/ה במלחמה ואתה חייב לנצח בה: השמץ בפני ילדיך את אמם/אביהם, התלונן/י במשטרה על
אלימות בן/בת זוגך, הקפד/הקפידי על קוצו של יוד בהסדרי הראיה של הילדים,
שכור עורך דין וחוקר פרטי כרישיים והשג ראיות מרשיעות על גרושתך/גרושך.
ביחסים עם נשים/גברים: לא ליצור קשר מחייב, נצל/י וזרוק/י, הרגשות הדומיננטיים אצל הכריש הוא הזעם והנקמה. שני רגשות אלו מסייעים לנו
להשתיק בתוכנו את החמלה והאמפטיה לסבלו של הגרוש/גרושה שלנו ולהשיג: א. תחושת עוצמה מזויפת שאנו חשים כאשר הצלחנו להשיג יתרון במלחמה עם
הגרוש/ה ב. הכחשת מצוקתו של הסרדין הפנימי שלנו מאפשרת לנו לפגוע, לעלוב, להיות אלימים, להטיל טרור על הגרוש/ה שלנו, על ילדינו ועל אנשי המקצוע שאמורים להגיש לו עזרה. ג. תחושת סיפוק על כך שנקמנו במי שפגעו
בכבודנו. כמובן ש'הישגים' הללו מדרדרים אותנו לתהום: אנחנו מפסידים את שיתוף הפעולה שיכלו להעניק לנו האנשים בהם עלבנו, אנו יוצרים לעצמנו אויבים
חדורי רוח נקם על שפגענו בהם, מעוררים התנגדות אצל אנשי המקצוע
שאמורים לסייע לנו במשבר הגירושין והמחיר הכבד ביותר: כשאנחנו עסוקים
בהשפלת האחר, באלימות מילולית או פיזית – איננו אוהבים את עצמנו.
היחסים בין הסרדין והכריש:
בתהליך הגירושין, כמו גם במצבי לחץ קשים אחרים, אנחנו מתנועעים בין
הסרדין והכריש ופועלים רוב הזמן כסרדי"ש. לעיתים אנו נבהלים מהכריש המשתולל שלנו בשל ההרס שזרע ביחסינו עם הסביבה, או בשל תגובת הנגד הכרישית שספגנו מכרישים גדולים יותר מהכריש שלנו, אנחנו הופכים לסרדינים
ומנסים לתקן או למזער את הנזקים בעזרת התנהגות סרדינית, ולעיתים, כשהסרדין שלנו הושפל עד עפר ואיננו מסוגלים לספוג יותר, אנחנו מוסרים את
השליטה לכריש כדי שינקום את עלבוננו, וחוזר חלילה.
הדולפין