להלן תגובת ד"ר נרדי שפורסמה במוסף הארץ ב 30 אוגוסט 2013
שמחתי לקרוא את מאמרו החשוב של גבריאל בוקובזה על הגבריות, בו הצביע על המחירים הגבוהים שהגברים והחברה כולה משלמים על היצמדות להגדרות הסטריאוטיפיות של הגבריות: החל במלחמות וכלה בדורסנות ביחסי אנוש, בכלכלה ובכל תחום. ב 1993 עם פרישתי מהצבא לאחר 22 שנות שרות בהן חוויתי על בשרי ועל גבי משפחתי את מחיריה של הגבריות המצ'ואיסטית שבה הייתי שבוי, הקמתי עם נשים וגברים את "התנועה לגבריות חדשה". התנועה פועלת עד היום ומטרתה: תמיכה בגברים הרוצים להגדיר מחדש את גבריותם ולהיות מי שהם רוצים להיות, ולא רק מה שאחרים רוצים שיהיו בשל מינם. דפוסי הגבריות החדשה בהם אנו תומכים: איזון בין עבודה למשפחה במקום התמכרות לעבודה, תקשורת בגובה העיניים במקום התנשאות ושליטה, מאבק באלימות הגברית בכלל ובאלימות נגד נשים במיוחד, מאבק בתפיסת האישה כאובייקט לניצול מיני, תמיכה במאבקן של נשים לשוויון, מאבק המקדם גם את שחרורם של גברים מתפקידיהם הקדומים (לוחמים ומפרנסים), קיום דיאלוג שוויוני עם נשים בסוגיות בהן קיימים או נדמה שקיימים ניגודי אינטרסים (למשל, המשמורת בגיל הרך).
כמטפל פרטני וזוגי, כמנחה קבוצות גברים וכיו"ר משותף של התנועה לגבריות חדשה (עם גב' לואיזה נמיצוב), ברצוני להדגיש את חשיבותו של שיח גברים כאמצעי לגיבוש תפיסות גבריות חדשות וכמרחב שבו יכולים גברים לתמוך ולהיתמך, לבטא רגשות על רצף רגשי רחב, ללמוד לבקש עזרה בכלל ובפרט בעת מצוקה. אי אפשר להפריז בחשיבותו של שיח כזה לעניין המאבק באלימות הגברית מאחר ומקור אלימותם של גברים הנו במצוקה שלא הובעה במילים ובדיכוי רגשות קשים שהוכחשו והוסתרו. אני מייחל לכך שמוסף 'הארץ' ייחד מדור קבוע שיפרסם הגות ושירה העוסקת בפיתוח דפוסי גבריות הומניסטית חדשה.
ד"ר חן נרדי, יו"ר משותף "התנועה לגבריות חדשה"