תרומתם של אבות לילדיהם / ד"ר חן נרדי

תרומתם של אבות לילדיהם –  ממצאי מחקרים
ד"ר חן נרדי

מהמחקרים המצוטטים בשורות הבאות, עולה בבירור חשיבות נוכחות האב בחיי ילדיו. חשוב לזכור כי מצבם הקשה של ילדים הגדלים בלי קשר עם אבותיהם אינו מעיד על אשמה כלשהי באמהות. המחקרים המצוטטים אינם מעידם על קשר סיבתי בין מצבם הקשה של הילדים לבין העדר האב, הסיבות לבעיותיהם של ילדים רבים אשר גודלו על ידי אמותיהם בלבד ללא קשר עם אבותיהם, עשויות לנבוע מגורמים רבים אחרים. לדוגמא: עוני, העדר השכלה וגורמים סביבתיים אחרים. 

המחקרים המצוטטים להלן הינם מחקר קורולוטיביים וככאלו הם אינם מצביעים על קשר סיבתי.  חשוב לזכור זאת על מנת לא להטיל אשמה באם החד-הורית.

נשים וגברים תורמים לילדיהם באפן שונה. לדוגמא, כאשר אמהות משחקות עם ילדיהן הן נוטות לתת לילד לכוון את מהלך המשחק ומתקדמות לפי הקצב שלו, הן מקפידות שהילד לא יפגע רגשית ודואגות לבטיחות הפיזית שלו: (לא להתנדנד יותר מתי גבוה על הנדנדה). גברים  לעומת זאת, נוטים ללמד את הילד איך להתנדנד יותר גבוה ומשתמשים במשחק כדי לעודד את הילד ללמוד ולהעיז. הם דואגים לבטיחות אבל היא אינה הדבר המרכזי. (פארל, אבהות, עמ' 55). מי מהם תורם לילד יותר ? ברור ששני ההורים תורמים לילד דברים בעלי ערך רב לחיים והמשלימים זה את זה. מחד, תחושת בטחון רגשי והקפדה על בטיחות פיזית, ומאידך העזה ולקיחת סיכונים. 
נוכחותו הפיזית והפסיכולוגית של האב בחיי ילדיו היא חיונית.  נצביע על כמה עובדות המראות זאת:

א. הקשר בין נוכחות האב לבין התפתחות הילד בגיל הרך. 

במחקר ישראלי נמצא שככל שהאב מבקר יותר את ילדו הפג בבית החולים, כך הילד עולה יותר במשקל ומסוגל לעזוב את בית החולים מוקדם יותר. ככל שהאב מבקר יותר, כך עולה יכולת ההסתגלות החברתית של התינוק. נמצא שהשיפור הזה הינו ייחודי לגברים. עליה בנוכחות האם אינה גוררת השפעה כזו. (3 אצל פארל עמ' 30).
במחקר על ילדים שחורים נמצא כי ככל שהאינטראקציה של האב עם הילד גדולה יותר, כך גדלה היכולת הפסיכומוטורית של הילד עד גיל שישה חודשים. בגיל שלוש היכולת הפסיכומוטורית קשורה עם התפתחות אי קיו גבוה יותר אצל הילד.    
פסיכולוגים של המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית מצאו כי בנים שיש להם מגע עם אבותיהם מגלים רמת אמון גבוהה יותר אפילו בגיל חמישה או שישה חודשים. לדוגמא: הם ידידותיים יותר עם זרים ורוצים שיקחו אותם על הידיים יותר, נהנים לשחק יותר ופתוחים יותר מבחינה מילולית.

ב. האב כמקור ליכולת האמפטית של הילד.

כמות הזמן שהאב מבלה עם ילדו היא אחד המנבאים החזקים ביותר ליכולת האמפטית של הילד. ככל שהאב נמצא יותר עם הילד כך היכולת האמפטית של הילד גבוהה יותר.

RICHARD KOSTNER, C. FRANZ, AND j WEINBERGER, "THE
 Family Origins of Empatic Concern – A Twenty-Six-Year Longitudinal Study", Journal of Personality and Social Psychology, Vol. 58, no, 4. April 1990, pp, 709-717.

ההסבר של פארל למימצא המפתיע הזה, היא מענינת  מאוד. פארל קושר את המימצא הזה ליכולתו של האב להציב גבולות לילדים באפן עקבי יותר מהאם.
הצבת גבולות לילד מלמדת אותו לכבד את הגבולות של האחרים. כאשר מוצבים לו גבולות, לומד הילד לקלוט את צרכיו של האחר ולא רק את שלו. הסברו של פארל למימצא הזה, מספק הסבר למימצאי המחקרים המלמדים על קשר בין נוכחות    אבות בחיי ילדיהם לבין פשיעה של ילדים.
ראו מסגרת:
האמנם נוכחות האב, היא זו שמשפיעה  או שמא גורמים אחרים הקשורים להעדרות האב, למשל עוני ?
פארל מצטט ממצאי מחקר שבו השתתפו 11 אלף אנשים מאזורים עירוניים בארצות הברית. המחקר השווה בין ילדים שגדלו עם אב לבין ילדים שגדלו ללא  אב.   המימצאים: ההבדל היחידי שהסביר את שיעורי הפשיעה של הילדים היה נוכחותו או העדרו של האב. לא היה כל הבדל בשיעורי הפשיעה בין ילדים שהכנסתם אביהם נמוכה לבין אלה שהכנסת אביהם גבוהה.

• שבעים ושלושה אחוזים מהמתבגרים שרצחו באו ממשפחות בהן האם גידלה לבד את הילד (54 פרק 1 פארל)
• שמונים אחוז מהאנסים שהוערכו כמי שאנסו מתוך כעס וזעם,   באו מבים נעדרי אב. (55 פרק 1 פארל)
• תשעים אחוז מהמתבגרים המציתים החוזרים שוב ושוב, חיו רק עם אמהותיהם (56 פרק 1 פארל)
• שישים וחמישה אחוז מהנערים האסירים גודלו ללא אבותיהם. (57 פרק 1 פארל)
• כתב העת The Journal of Research in Crime and delinquency  מדווח שככל שהאב נעדר יותר מחיי ילדיו כך גבוה יותר  שיעור הפשעים האלימים של הילדים. (58 פרק 1 פארל)

חשוב לזכור כי הממצאים הינם סטטיסטיים בלבד. לא כל האבות תורמים לחינוך ילדיהם באותה מידה, כמו שלא כל האימהות תורמות לילדיהן באות ה מידה. ישנם אבות ואמהות שנוכחותם בחיי ילדיהם הינה הרסנית וראוי לסייע להם ללמוד את התפקיד ההורי, אם הם מסכימים לכך. במקרים קיצוניים, יש למנוע ככל האפשר את נוכחותם בחיי ילדיהם.

סיכום, חשיבות תרומתם של אבות לילדיהם אינה טעונה הוכחה. ממצאי המחקרים  שציטטתי, הינם תזכורת בלבד לתרומתו של האב שלעיתים נשכחת על ידי האבות עצמם.