"אח בטבע" – חוויה אישית / ד"ר חן נרדי 18 אוקטובר 2006

מישהו נתקע עם האוטו ועזרנו לו עם הכבלים. אבי תמיד אמר לי "גבר צריך לדעת לחלץ מכונית תקועה".  הרגשתי מאוד גברי. אני יודע שזה נשמע דבילי. זה מה שעושה אותי גבר?

הכנו ארוחה משגעת לבד, ולא הייתה שם אישה שתשרת אותנו, וחתכנו את הירקות, ובכינו מהבצל, ותיבלנו, וביקשנו האחד מהשני להעביר את המלח, וערבבנו את הקינואה על האש, אחר כך חיפשנו עצים למדורה ועזרנו זה לזה לשבור את הענפים הגדולים לזרדים קטנים.

מישהו סידר את המדורה ושמר על האש שלא תכבה, והחמאנו לו על כך, והוקרנו תודה זה לזה על העזרה ההדדית. ואף מילת ביקורת אחת לא נשמעה. ישבנו שמונה גברים מסביב למדורה. שותקים, מדברים, צוחקים, נבוכים והיה נעים. היה מוזר – לא התחרינו, לא נצחנו ולא הפסדנו זה לזה – פשוט היינו.  

הטבע סגר עלינו בחושך שלו, יללה קטועה של תן נשמעה, פתאום התחיל לרדת גשם קל וישבנו כל אחד עם המטריה שלו מסביב למדורה. ובכינו קצת מהעשן, והחלפנו מקומות במעגל שלא היה לו ראש או זנב.

עד גיל מאוחר – אני עדיין מתבייש לומר עד איזה גיל – פחדתי מחושך. הפעם אני מנצח אותו. עם החברים שלי. גבר קדמון בתוכי הרים ראש והשוויץ. "נשים צריכות גברים שישמרו עליהן מגברים אחרים. אנחנו יכולים להגן על עצמנו". ולא הייתה אף אישה שתגיד או תרמוז כמה אני ילדותי ושוביניסטי.

"למה אין פה נשים?" שאל מישהו ואחר ענה "אני מכיר את עצמי. אם הייתה פה אישה, אז באפן אוטומטי כל הגברים כאן היו הופכים למתחרים שלי"

"למה אין לי חברים? כאלה שהולכים איתך באש ובמים?" ואחר הוסיף: "דווקא יש לי חבר אבל אנחנו מתראים רק לעיתים רחוקות" ומישהו שאל: "למה אני לא יכול לעשות עם החברים שלי מילדות את מה שאני עושה כאן?"

אחר סיפר על גירושיו, ומישהו סיפר על עול הפרנסה המעיק עליו ועל צילה של האבטלה שרודף אותו גם בחלומותיו.

גבר ביכה את בנו שנפל במלחמה. שתקנו. האש כילתה את העצים וקולות הנפץ מהמדורה הזכירו לי את הדאגה לבני שעשה ויעשה מילואים, ובכיתי מהעשן שנכנס לעיניים והחלפתי מקום במעגל והעשן רדף אותי לכל מקום.

עידו הנחה את הפגישה. בעדינות, בשקט, בהקשבה ובכבוד לכל אחד ואחד. פעם ראשונה שאני מנחה עם מישהו ולא עומד על משמר מעמדי. – 'את מי אוהבים יותר, מי מקצועי יותר ומי פחות' –  הרגשתי בטוח. לא התחריתי.

אולי בגלל שלפני חודש עידו ואני מצאנו לבד ליער, ישבנו ליד המדורה ולהקת תנים בכתה, צעקה, התפללה, התגעגעה. כל תן והקול שלו. עמדנו שם וייללנו לעומתם. אולי אחרי שאתה מיילל עם מישהו אתה באמת יכול לסמוך עליו?

אחר כך החזקתי ענף יבש והדלקתי את הקצה שלו במדורה. הוצאתי את הענף, הסתכלתי על האש שאחזה בו וילד קטן בתוכי התגעגע למדורות ילדותו.

בדרך חזרה שוב נתקעה המכונית של אחד מאיתנו. שוב חילצנו אותו. הוא אמר "תודה זה כף לא להרגיש לבד"

כשחזרתי הביתה בחצות, רבקה כבר ישנה. כל כך רציתי לספר לה. קיוויתי שתתעורר. רציתי להיכנס למיטה בלי להתקלח כדי שתתעורר מריח המדורה  ומניחוח האקליפטוסים שדבק בשערי ותשאל "נו איך היה לך ה'אח בטבע' שלך?"

למחרת, כשסיפרתי לה, היא אמרה: "בפעם הבאה שתלך לאח בטבע, אתחפש לגבר ואבוא לראות". אהבתי את הסקרנות שלה ואיזה גבר קדמון הזכיר לי את קיומו בי והשויץ "אני עוד כאן".