איך הופכים נערים רומנטיים לצרכני פורנו וזנות? / ד"ר חן נרדי

 

המאמר מתאר את האופן שבו לומדים נערים לחקות ולהפנים התנהגות מינית אלימה

פורסם ב "על הקו" ביטאון דו שנתי של מרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית גיליון מס' 8,סתיו 2005 עמ' 21-26

ד"ר חן נרדי הוא שותף במכון "דיאלוג", שהוקם ומנוהל על-ידי ד"ר רבקה נרדי, והוא ממייסדי "התנועה לגבריות חדשה" ו"התנועה לשוויון ולשלום בין המינים".

היום, לאחר מאה שנות פמיניזם והמהפכה במעמד האישה, שהיא אולי המהפכה החברתית החשובה ביותר בתולדות האדם, לא זו בלבד שהאונס, הניצול המיני והשפלתן של נשים דרך המין לא פחתו, אלא נראה שהם אף גברו. המאבק בתופעות האלה תוך מיקודו באנסים ובסוחרי הנשים כמוהו כניסיון לחסל את הביצה על-ידי הדברת היתושים. לא היתושים יוצרים את הביצה אלא הביצה מזמינה את היתושים. הבה נבחן את תהליך היווצרותה של הביצה, נבחן את הרקע החברתי והתרבותי היוצר את צרכנות המין הנלקח בכוח או הקנוי ואת הסוחרים בה. גברים אינם נולדים אנסים או צרכני זנות. הם עוברים חניכה פסיכולוגית חברתית ותרבותית שיטתית ההופכת אותם לכאלה. תיאור מדויק של התהליך היוצר אצל ערים עמדות, רגשות והתנהגויות המובילות לצרכנות זנות הנו חיוני למאבק באלימות המינית של נערים ובצריכת זנות.

הבניית האקט המיני כאקט אלים
מהו התהליך שבו הופכים נערים רגישים ורומנטיים, הילדים שלנו, לצרכני פורנו וזנות? האומנם המיניות האלימה טבועה בגברים? האם היא בגנים שלנו? האם זה טבעי שגברים "נדלקים" מסצינות של שליטה, אלימות, אונס, קשירות והשפלות של נשים? איך הפך המעשה הכי אינטימי של התחברות אישה ואיש למעשה מלחמתי, שם נרדף להשפלת האויב ("אנחנו עוד נזיין אותם"), להכנעת קבוצת הכדורגל היריבה, לניצחון על המתחרה בעסקים ועוד? ומדוע גברים כה רבים המעורבים במאבקים על צדק חברתי מושכים את ידם מהמאבק באונס, בפורנוגרפיה, בזנות ובסחר בנשים?

השפה העברית, כמו שפות רבות אחרות, מגדירה את האקט המיני כמעשה אלים. היא מלמדת את הבנים שאבר מינם אינו אלא כלי זין שאתו "מזיינים", "קורעים", "דופקים" את היריב, "כובשים" ומשפילים אותו. "הזיון" הוא אפוא מעשה אלים וגס, אבל אין זה בגלל עצם האקט הפיסי של החדרת האבר הזכרי לאבר הנשים – הרי מן הטבע הוא, שחדירה שנעשית מרצון ותשוקה של האישה והגבר אינה כואבת אלא מענגת. ואם כן, מה הסיבה למצב עניינים זה?

באחת הסדנאות שערכתי בנושא הסביר אחד הגברים את העניין זכך: "הגבר במהותו הוא צייד. הוא צד נשים, מזה הוא נהנה. לכבוש נשים, לזיין אותן ולהחליף אותן בזו אחר זו. בלי רגשות, בלי סיבוכים רגשיים. כך עשה אותנו הטבע, וזאת כדי שנפיץ את הזרעים שלנו מה שיותר ועם כמה שיותר נשים".  האקדמיה מגויסת גם היא, בחלקה לפחות, עד עצם היום הזה, להפיכתה של המיניות הפורנוגרפית ל"מיניות האמיתית" של הגבר. לדוגמא, כותב האנתרופולוג מ.פ. גיליירי : "הגברים לא המציאו את האונס. קרוב יותר לוודאי שהם ירשו את התנהגות האינוס מאבותיהם הקדומים בשושלת קופי-האדם. האונס הוא אסטרטגיית רבייה זכרית תקנית זה מיליוני שנים, ככל הנראה. הזכרים מבני-האדם, מהשימפנזים ומהאורנג-אוטאנים אונסים נקבות מעשה שגרה. זכרי גורילה בטבע חוטפים נקבות באלימות כדי להזדווג עמן. גם בשבי זכרי הגורילה אונסים נקבות".

אני סבור שגברים אינם נולדים צרכני זנות וסחר בנשים, מטרידים מינית ואנסים. אני סבור שגברים לומדים את המיניות הזאת באמצעות הסוציאליזציה שלהם לגבריות. מהו אפוא אותו התהליך שבו הופך הנער הרומנטי, הרגיש, האוהב, זה המגיש פרח לנערתו, לצרכן זנות ופורנוגרפיה? איך הופכים אנשי רוח, משוררים, סופרים, רודפי צדק חברתי, אינטלקטואלים, אנשי דת ואנשי טיפול לצרכני זנות וסחר בנשים המשתפים פעולה עם סרסורים וסוחרי נשים?

בטרם אתאר את התהליך שבו לומדים נערים את המיניות הפורנוגרפית, אקדים ואומר שרוב הגברים אינם הולכים לזונות, ושהמחקרים  שבדקו את אחוז הגברים שצרכו זנות לפחות פעם אחת נעים מ-16% בארצות הברית, 39% בספרד, עד 70% בקמבודיה ובתאילנד.  רוב הגברים, או לפחות חלק נכבד מהם, גם אינם אונסים. ובכל זאת, גברים אונסים,  צורכים זנות ומשלמים עבור מין בצורות שונות, צופים בסרטי פורנו (שאינם אלא זנות מצולמת, באינטרנט, בערוצי הפורנו בטלוויזיה, בקלטות פורנו מושכרות בווידיאומטים ברחוב, בחוברות פורנו של "פלייבוי" ועיתוני פורנו אחרים והם קונים סקס בשיחות טלפון מנערות בנות שלוש עשרה, "רוכשים" כלות בארצות עניות למטרות "חתונה", ו"תומכים כלכלית" בנשים צעירות בתמורה ליחסי מין על בסיס קבוע. ועוד ועוד.

כיצד לומדים נערים מיניות פורנוגרפית?
מיניות פורנוגרפית מורכבת מעמדות, רגשות ומיומנויות התנהגותיות שנערים לומדים ומאמצים לעצמם בחברה הקיימת, באמצעות מנגנוני למידה ומנגנונים פסיכולוגיים וחברתיים שעליהם נכתבו תלי תלים של מחקרים. אתאר באופן כללי חלק ממרכיבי הלמידה השונים ולאחר מכן אדגים אותם באמצעות סיפור אישי:
א. מגיל צעיר, בנים נחשפים למערכת של סנקציות חברתיות המלמדת אותם להתכחש לכאבם הם ולכאבו של הזולת. בדרך זו הם רוכשים עמדות ומיומנויות המאפשרות להם התנהגות אכזרית המכחישה הן את כאבו של הזולת והן את המשמעות ההרסנית של ניצולן של נשים לסיפוק צרכיהם. במונחים של תיאוריית הלמידה הקלאסית מדובר בתהליך של הקהיית רגישות שיטתית, או ב"הצמחת עור של פיל", כשריון רגשי המונע תחושת אמפתיה כלפי מצוקתו של הזולת.  
ב. בנים נחשפים למערכת סנקציות חברתיות חריפות מצד חבריהם אם אינם משתפים פעולה עם הנורמות של אלימות מינית קבוצתית ולומדים, שכדי להתקבל ולזכות בחיזוקים (מעמד בקבוצה) עליהם להשתתף בטקסים של השפלת בנות.
ג. בשל הפעילות ההורמונאלית המאסיבית של גיל ההתבגרות ובשל סקרנותם הלגיטימית והבריאה, מתאמצים בנים ללמוד מיומנויות וידע מיניים, כמו גם להשיג אובייקטים מיניים לצורך פורקנם המיני. צרכים טבעיים אלה מנוצלים על-ידי תעשיית הפורנו והפרסום, המשווקות לבנים דגמים ודימויים של יחסי מין מנוכרים ונטולי קשר ויחסים רגשיים עם נשים. עוצמתה של למידה זו גבוהה במיוחד לנוכח העובדה שעולם המבוגרים אינו מספק לבנים האלה מידע המפריך את מה שהם לומדים מצפייה בפורנו.
ד. בנים נחשפים לחומרים פורנוגרפיים רוויי אלימות מינית כלפי נשים באופן המלמד אותם, (באמצעות התניה קלאסית) להתגרות מינית מניצול והשפלה של נשים.
ה. בנים נחשפים למערכת מסחרית מאסיבית של פרסום ושיווק שבה גוף האישה נמכר ונקנה כסחורה לכל דבר. כך נוצר תהליך של חיפצון גוף האישה, עם לגיטימצייה לקניית חומרים פורנוגרפיים ולצריכת זנות.
ו. בנים זוכים ליחס סלחני, אם לא מעודד, מהעולם הגברי כאשר הם לוקחים מין בכוח (אונס), הולכים לזונה, משלמים עבור "שיחות סקס" או מזמינים "נערת ליווי" למסיבת בנים.
ז. גברים מנותבים למקצועות ולמסלולי קריירה המגבירים את הניכור שלהם מרגשותיהם ומצרכיהם, דבר ההופך את המיניות הפורנוגרפית לציר מרכזי, מוגזם וממכר.

חלק מהגברים מצליחים לשמור על עצמם ומתנגדים לסוג זה של גבריות אלימה, אולם רבים אחרים נסחפים בזרם, והם מתנכלים לחבריהם שאינם שוחים אתם. זוהי התשתית שעליה צומחת המיניות הפורנוגרפית. וכעת, להדגמה, אתאר את השלבים האלה בסיפור האישי שהזכרתי למעלה.
סדר השלבים משתנה מנער לנער בהתאם לאינטראקציה שבין אישיותו לבין הסביבה בה הוא חי.
 
הלם המיניות המנוכרת
החוויה שאספר עליה הייתה אמנם חוויה שלי שחוויתי בנערותי, אבל מניסיוני כמטפל, כמנחה קבוצות גברים וכחבר ב"תנועה לגבריות חדשה" אני יודע שלגברים רבים סיפורים דומים על הלם המיניות המנוכרת שחוו במפגשים המיניים הראשונים שלהם.

היא הייתה בכיתה ט' ואני בכיתה י"א.  כמעט שלא הכרתי אותה. היא מצאה חן בעיניי כי הייתה עדינה ויפה, והיא נענתה לי מייד כשהזמנתי אותה לצאת אתי. היא באה אליי ועלינו על גג בית הוריי. החלפנו כמה משפטים ואחרי חמש דקות התחבקנו. הייתי מגורה אבל אז היא פתאום הצמידה את שפתיה אל שפתיי, פערה את פיה והחדירה את לשונה אל פי.

נבהלתי. הקרבה הפיסית, מגע הלשונות, השיניים הטעם, נוזליות הרוק – כל אלה הלמו בי. אף אדם לא החדיר את לשונו אל פי מעולם קודם לכן. המחשבה שאדם שאיני מכיר כמעט יכניס את לשונו אל פי הייתה בלתי נתפסת עבורי.

לא ידעתי מה עושים עם הלשון ולא ידעתי מה עושים עם הידיים. הטכניקה דווקא הייתה ידועה לי. אני הייתי אמור להפשיט אותה ואחר כך "לעשות לה את זה", "לזיין אותה",  לא? פחדתי. כל מה ששמעתי עד אז הפך את הזיון לאלים או לפחות חייב אותי לתפוס מנהיגות, להוביל, לעשות משהו שלא היה לי מושג איך עושים אותו. פחדתי כי חשבתי שאולי היא תאשים אותי באונס על מה שאני אמור לעשות.  ואולי זה לא יצליח לי? היססתי והתביישתי בהססנות שלי. רגליי רעדו ונרתעתי. ואז יצא מפי המשפט שגרם לי אחר-כך לבוז כל-כך לעצמי: "את לא חייבת לעשות את זה אם את לא רוצה".

היא נרתעה ואני אמרתי לעצמי: "עכשיו היא בטח בזה לי. חשבה שאני גבר מנוסה. אולי רצתה להיפטר מהבתולים שלה בדיוק כמו שאני רציתי להיפטר משלי. התאכזבה שנפלה על חנון שכמותי". דיברנו כמה מילים והיא הלכה הביתה. יותר לא נפגשנו.

התמונה הזאת, שם על גג בית הוריי, רדפה אותי עוד תקופה ארוכה.

"אין אישה שלא נותנת, יש רק גבר שלא יודע לקחת". זה המשפט שהדהד בי ללא הרף. משפט ששמעתי שוב ושוב מאורי, בן כיתתי ש"זיין" בלי הפסקה. "אז אני הגבר שלא יודע לקחת". חשתי שאני כישלון בתור גבר. פישלתי. "אידיוט שכמוך, איך החמצת הזדמנות "לזיין"? היא הייתה דלוקה עליך, רצתה לתת לך! פחדן עלוב! גבר אמיתי מנצל כל הזדמנות, לא עושה חשבון. גבר אמיתי 'מזיין', 'דופק' ו'זורק'. גבר אמיתי לא צריך הכנות מיוחדות". אורי הסביר ש"בנות צריכות את כל הקטע הזה של רגשות כדי להזדיין. ככה זה עובד אצלן". הייתי מבולבל לגמרי. הרי הבת שהייתה אצלי בכלל לא הייתה בקטע של רגשות. היא ניגשה ישר לעניין. מי שהיה צריך רגשות והיכרות הייתי אני. אז מה זה אומר עלי, לכל הרוחות? שאני לא גבר? הייתי מוכן לשלב הבה בלמידת המיניות הפורנוגרפית.

שלב הרומנטיזאציה של האלימות המינית
הדבר שלא יכולתי לתפוס היה, איך יכול להיות שמה שמצופה ממני ביחסי מין זה להתייחס לנשים בכוחנות. הייתה לי הרגשה שמשהו בזה לא בסדר, שעובדים עלי. איך יכול להיות שנשים רוצות שיכניעו אותן?? במיוחד הבנות מהכיתה שלי. חלקן הצטיינו בלימודים או בספורט והיו מנהיגות חברתיות משכמן ומעלה. איך ייתכן שבמין הן משתנות ורוצות פתאום שינצחו, שיכבשו ושישפילו אותן כמו שמספרים לי? זה נראה לי מוזר. אולי לא חשבתי על זה במילים האלה בדיוק, אבל ההרגשה שלי הייתה שמשהו לא בסדר.

אורי אמר ש"האישה האידיאלית היא ליידי בסלון, עקרת בית במטבח וזונה במיטה". האם נשים באמת רוצות להיות זונות במיטה? האם הן באמת רוצות להיות מושפלות? האם אני חייב להשפיל אותן? ומה יהיה אם לא אשפיל אותן? אורי אמר ש"אם עדינים ומתחשבים באישה יותר מדי במין אז היא צוחקת עליך. הבנות אוהבות אותנו מניאקים". הייתי בקונפליקט. הסתכלתי שוב על הילדה שאהבתי בכיתה ח' ולא יכולתי לדמיין אותה כ"זונה במיטה" ונהנית להיות מושפלת. מצד שני, לא יכולתי להתווכח עם "העובדות". בעיניים כלות צפיתי בג'יימס בונד, גיבור נעוריי, מחטיף סטירת לחי ליפהפייה מהממת, כובש אותה וזוכה בחסדיה. זה קומם אותי. למה נשים נותנות פרסים לגברים אלימים? האם הן יצורים כל-כך עלובים ונחותים? בצר לי חיפשתי תשובה אצל המשוררים, גברים רגישים שבוודאי אינם כובשים ומשפילים אישה כדי לשכב אתה. משום מה הלכתי אל הוותיקים דווקא והגעתי לאובידיוס, המשורר הרומאי מלפני 2000 שנה. שוב הוכיתי בהלם:

"הַמְאַהֵב כָּמוֹהוּ אִישׁ הַחַיִל,
גַּבְרוּתוֹ זוֹקֶפֶת רֹאשׁ
נֶאֱסַף אֶל דֶּגֶל קופֵּיד.
הַאֲמִינוּ לִי, הֶלֶנִים,
יָפָה עֵת מִלְחָמוֹת
לְפָעֳלֵי זִמָּה,
זָקֵן – לֹא עוֹד יוּכַל לָשֵׂאת נִשְׁקוֹ,
גִּם בָּאַהֲבָה יִשְׁמוֹט אֶת כְּלִי הַזַּיִּן.
וּמָה הוּא הַדָּבָר שֶׁמְבַקֶּשֶׁת נַעֲרָה מִמְּאַהֵב?
כָּמוֹהָ מְצַוֶּה הַמְּפַקֵּד עַל חַיָּלָיו:
פְּעוּלָה עִם לֵיל,
חֲדִירָה, בִּתּוּק,
פְּרִיצָה וְהַכְנָעָה,
וְעַל הַכֹּל – כִּבּוּשׁ.                     (מתוך: על הדמיון הרב שבין קלגס למאהב, "אהבים". )

הבנתי אפוא שעליי ללמוד להיות "גבר אמיתי", להפריד את הרגשות שלי מהזין שלי ולהתנתק מהצורך בקרבה רגשית עם האישה. הייתי מוכן לשלב הבא של למידת המיניות הפורנוגרפית.

שלב התשלום עבור פורנוגרפיה
נערים הרוכשים חומרים פורנוגרפיים לומדים מכך שהגוף הנשי הנו מצרך נסחר ככל סחורה אחרת, ולכן אין פסול בתשלום עבור שיחת סקס בטלפון, או בהזמנת "נערות ליווי" לבילויים.

אז קניתי את ה"פלייבוי" ואוננתי. הייתי בטוח שה"פלייבוי" יסדר לי את כל העניין המעצבן הזה של יחסים עם בנות ונשים. כבר בשם "פלייבוי" הייתה הקלה. פליי – משחק. בוי – נער. נשים הן משחק של נערים וגברים. סמל השפנפנה המעטר את החוברות ואת הסרטים של הפלייבוי אומר את הכל: שפנפנה היא חיה רכה ונעימה שאוהבת לעשות סקס, בלי דרישות מיותרות ובלי סיבוכים ורגשות מורכבים.

הרבה יותר קל לספוג את עלבון הדחייה של נערה שהיא "פחות אדם" ממך. תחושת הכישלון בחיזור קשה פחות כאשר הנערה אינה אלא צעצוע מיני שכמוהו יש "כמו זבל", ולא אדם כמוך, עם כבוד, עם כושר שיפוט, עם יכולת לראות אותך ולבטא את דעתו עליך. בנים שעלו על דרך המיניות הפורנוגרפית האלימה מאמנים את עצמם להתייחס לנשים כאל חפצים מיניים. לבדיחות "הגבריות" כמו גם לשפה כמו "כוסית" ההופכת את האישה לאובייקט מיני, יש תפקיד חשוב בתהליך החיפצון הזה, המכשיר את הקרקע לשלבים  הבאים בצריכת מין ממוסחר.

שלב הצפייה בסרטי פורנו
אחרי ה"פלייבוי" הגיע תורו של הסרט הכחול. הצטופפנו, חבורה של בנים בחדרו של אחד מאתנו. המסרטה הרעישה, ועל הקיר הוקרנה סצינה של שתי נשים וגבר. חשתי בחילה ממה שנראה לי כבטישה וטחינה של אברים. רציתי לצאת מהחדר אבל לא העזתי. פחדתי שיחשבו שמשהו לא בסדר אתי. ראיתי איך לועגים לנערים שלא גילו התלהבות: "הומו, הומו". אחרי הסרט סיפרנו בדיחות על בחורות. הלחץ הקבוצתי שיחק תפקיד מרכזי בהפנמת הנורמות הפורנוגרפיות. נערים חשופים למכבש לחצים מצד נערים אחרים המסיתים אותם לבצע את מה שראו בפורנו כמבחן אומץ והוכחת גבריות. נערים שאינם מאמצים את המיניות הפורנוגרפית סופגים לעג על היותם "רכרוכיים" או הומואים.

הצפייה בסרטי פורנו הנה הרסנית לנערים ולנערות מפני שהיא מציבה סטנדרטים מיניים מופרכים ומעוררי חרדות: אברי מין גדולים בהרבה מן הממוצע, התמשכות המשגל והזקפה לפרקי זמן בלתי מציאותיים, מספר רב של אורגזמות ברצף מהיר, תנוחות משגל אקרובטיות, ביצוע מאסיבי של סקס אוראלי על-ידי אישה כדרך שגרה בכל אקט מיני, הצגת המשגל כמעשה מנוכר שאין בו מקום לחיבה ואשר בו הנשים מושפלות וסצינות רבות של אונס קבוצתי המוצג כאקט שהאישה נהנית ממנו.

עדויותיהם של נערים העומדים למשפט על השתתפות באונס קבוצתי מאשרות שמעשי אונס כאלה מתבצעים זמן קצר אחרי שהנערים צפו בסרטי פורנו, המחברים בין מוטיבים אלימים לסצינות מין מגרות ובזאת יוצרים  משוואה מין=אלימות.  רות, מחקתי מפני שללא הדוגמאות הקטע הזה לא ברור.
"הליכה לזונה"
"ב"הליכה לזונה" (מונח סתמי ה"מכבס" את הכוונה לקנות לשעה גוף של אישה) הנער מיישם את מה שלמד בפורנו.  אמשיך בסיפורי האישי:

הייתי בן שבע-עשרה, ועדיין בתול. המחשבה שאגיע בתול לצבא הרסה אותי. המשוואה שהייתה תקועה בראשי הייתה זו: אם להיות גבר פירושו "לזיין" אישה ולהיות חייל, אז אם אני מגיע לצבא בתול זה אומר שאני גבר מזויף, שלא יכול להיות "חייל גיבור". החלטתי להתגבר על הפחדים ועל הרגישויות של הנער ההוא על הגג וסוף-כל-סוף להיפטר מבתוליי. החלטתי ללכת לזונה.

נסעתי במכוניתו של אבי לחוף תל-ברוך. היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים-שלוש. נתתי לה חמישים לירות, היא הכניסה אותם לארנק, ואמרה משפט שהחזיר אותי מייד אל הנער ההוא על הגג. היא שאלה: "מה אתה רוצה שאני אעשה לך?" חשתי אימה מהמחשבה של החדירה לגופה של מישהי שאיני מכיר, שאין לי שום רגש כלפיה, שהיא כמו חפץ, והאימה הזו כיבתה בי כל בדל של אש מינית. אמרתי לה: "הכל בסדר. תשאירי את הכסף אצלך. אולי פעם אחרת…" החזרתי אותה למקומה על הכביש ונסעתי משם עם תחושת גועל מעצמי ושוב חזרה הבושה: "אפילו עם זונה לא היה לך אומץ לעשות את זה".

בסופו של דבר למדתי לעשות את זה כמו ש"צריך", וסקס היה עבורי מסלול אולימפי: "לכבוש, "לזיין", "להחליף", במהירות האפשרית.השירות הצבאי עזר לי מאוד להפוך ל"כובש", תרתי משמע. בקורס קצינים תרגלנו כיבוש יעדים מבוצרים, והשמות שנתנו למוצבים במפות הטופוגרפיות היו שמות של בנות. ההנחיות ברשת הקשר היו ברורות: "אתם עולים עכשיו על ורדה, אחר כך תכבשו את ציונה ואחר כך תדפקו את יוכבד".

האם ניתן למנוע מבנים מלעלות על מסלול המיניות הפורנוגרפית?
בעידן האינטרנט אין אמנם דרך יעילה למנוע בנים מלהיחשף לפורנוגרפיה, אבל אפשר גם אפשר לצייד בנים ובנות בידע וערכים שיאפשרו להם להתמודד עם התמונה המסולפת של המין המתגלה להם דרכה. הדבר דורש הכשרתם של הורים לשוחח עם ילדיהם על מיניות. הכשרה כזו נחוצה במיוחד בדורנו, מפני שמראשית ימיה של האנושות לא נחשפו לעיניהם של נערים וגברים סצינות כה רבות של אונס קבוצתי, סאדו-מאזו ואלימות מינית לסוגיה. מעטים הם הסרטים המראים לפרטי פרטים מהי "עשיית אהבה" בין בני-זוג החשים קרבה רגשית זה לזו.  נערים מתחילים לצפות בסרטי פורנו החל מגיל11 . 
מרבית האבות והאמהות נמנעים מלשוחח עם בניהם בפתיחות על מיניות, והסיבה לכך היא, שהוריהם שלהם לא שוחחו עמם. אפילו אבות שרוצים לסייע לבניהם ונוקטים יזמה בתחום זה מעבירים לעתים לבניהם את לפיד המיניות הפורנוגרפית, זו שהם עצמם מכירים (צופים אתם בסרטי פורנו, נותנים להם כסף ללכת לזונה, מביאים אותם ל"מישהי מנוסה" ועוד). נערים משוועים לכך שגברים בוגרים – אבות, סבים, דודים – יעזרו להם להתמודד עם השאלות הרבות המציקות להם. האם אני "גבר" ולא רק "זכר", האם אני "מספיק גבר" כדי שתהיה לי חברה? למה הבנות כל-כך שונות מהבנים? האם גם היא רוצה מה שאני רוצה? איך מתקרבים אליהן? מה עושים אתן" על מה מדברים אתI? ואולם מה יאמרו אבות לבניהם אם הם עצמם הפנימו את המיניות הפורנוגרפית?

כמה מילים על המושג "מיניות חדשה"
יש הטוענים כלפי המתנגדים לפורנוגרפיה שהם שמרנים ובעצם מצטרפים לדתיים. קל מדי להכניס את המתנגדים לפורנו לסל אחד. מיניות לא פורנוגרפית יכולה להיות מהנה, נועזת, הרפתקנית ולא נורמטיבית. מהי אפוא המיניות הלא פורנוגרפית של הגבריות החדשה? קשה לי להגדיר אותה מפני שגדלתי על האופציה האחת של המיניות הפורנוגרפית, ועד לפני מספר שנים לא חשבתי שאני יכול לבחור במיניות אחרת. עולם האסוציאציות והגירויים המיניים שלי שייך עדיין לעולם הפורנו, וזאת למרות שלפני שנים הפסקתי לצפות בסרטי פורנו. לכן אוכל לומר על כך דברים כלליים בלבד. בעיניי, מיניות שאינה פורנוגרפית היא מיניות שאנו מודעים לה ובוחרים בה. היא מבוססת לא רק על מה שאנחנו באמת, אלא על מה שאנחנו רוצים להיות באמת. במיניות החדשה אנחנו עסוקים לא רק בשאלה איך להגיע לאורגזמה הכי חזקה שלי, אלא גם איך אנחנו מרגישים לגבי הדרך שבה הישגנו אותה. במילים אחרות, זו לא רק המיניות שמוטבעת במוח הזוחלי שלנו,  ולא רק זו שהטביעה בנו הפורנוגרפיה, אלא בעיקר זו שבחרנו בה כי היא מתאימה לנו, למי שאנחנו ולא רק לחלק מצומצם בתוכנו. היא ייחודית לנו ולבנות/בני זוגנו. הפנטזיות הסודיות הנלחשות באוזני בני/בנות זוגנו הן פרי האינטימיות שלנו, יציר דמיוננו הפרטי ביותר ולא שיחזור שבלוני של  סרטי פורנו שצולמו והופקו עבורנו על-ידי סרסורים. אלו הן פנטזיות שובבות, נועזות, מלאות תשוקה, שמחה, הרפתקה ומשחק, והן נטולות אלימות, השפלה ואונס. הן אינן מאיימות על איש. זוהי מיניות שאנחנו יכולים להיזכר בה וליהנות ממנה בלי להתבייש בה גם אחרי שהשגנו את האורגזמה שלנו.

אסיים את דבריי בהבעת געגועים ובהתנצלות: היום, בגיל 53, אני מתגעגע לנער ההוא בן השבע-עשרה, זה שקיבל פיק ברכיים כאשר נערה שלא הכיר החדירה את לשונה אל פיו, מפני שלא חש קרבה, חום ובטחון עמה, מפני שכל ישותו התנגדה להיות מכונת מין, כי רצה לאהוב.

אני מתנצל בפני הנער ההוא על שקראתי לו בשמות גנאי: "לא גבר", "רגיש מדי", "נאיבי", "תינוק", "ילד של אמא". אני מבקש את סליחתו על שלא עמדתי לצדו מול המרצים שלי לסוציובילוגיה שהוכיחו לי מדעית ונשבעו לי בדרווין שהמיניות הגברית האמיתית היא אלימה, מנוכרת, פורנוגרפית. אני מתנצל בפניו שלא התרסתי בפניהם: "האם מישהו מכם באמת יודע איך הייתה המיניות שלנו אילו לא עברנו את שטיפות המוח הפורנוגרפית? האם המיניות התמימה של הנער בן השבע-עשרה המחפש אהבה וקרבה אינה טבעית יותר מאשר זו המוטחת בפניו מעל מסכי הפורנו?

על כל אלה אני מתנצל בפניך, הנער בן השבע-עשרה שהייתי. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ממך. אנא הישאר אתי.