"אני פוחד מאשתי" אומץ להתמודד עם הפחד מנשים/ ד"ר חן נרדי

"אני פוחד מאשתי" אומץ להתמודד עם הפחד מנשים

ד"ר חן נרדי – מטפל אישי וזוגי ומנחה קבוצות גברים

www.dialog-nardi.co.il

050-6702727

"איך אתה מרגיש בבית, כבן זוג, כאבא? מה זה בשבילך להיות גבר?" אני שואל בסדנאות לגברים. "אני מרגיש גבר בבית רק כאשר ג'וק נכנס הביתה. אני יכול לשחק את הקאובוי המסוקס  המוחץ את המפלצת החומה ומציל את אשתי",  "אני מרגיש גבר כשאני אומר את המילה האחרונה בבית:  כן מותק". כולנו צחקנו. צחוק של הזדהות. כל אחד הכיר את זה מביתו שלו. ואחרי ההומור השחור, בא הכאב באפן ישיר:  "הפכתי לשולי לגמרי בבית. ההרגשה היא שכל דבר שאני עושה בבית, לאשתי יש הערות וביקורת. כל דבר היא עושה יותר טוב. החל מהאמבטיה לילדים, וכלה במה צריך לקנות הביתה ואיך לקשט את הבית. לפעמים אני רוצה פשוט להיעלם משם".

מדוע אנחנו כה פוחדים מנשים? כי עמוק בפנים אנחנו זקוקים עדיין לאישור הנשי את גבריותנו לא פחות משנשים זקוקות לאישור הגברי על נשיותן. שבריריות הזהות המגדרית של שני המינים נובעת מכך שהיא עומדת על כרעי תרנגולת של דימויים הרחוקים מאוד ממי שאנחנו באמת רוב הזמן.לשני המינים יש הכוח להפוך זה את זו וזו את זה מנסיכות ונסיכים לצפרדעים ולצפרדעות.  רשימה חלקית של פחדים שמבטאים גברים ב"שיחת גברים": "מפחיד אותי שהיא תדע שאני מפחד ממנה כי היא תנצל את זה". מפחיד אותי שהיא תדע על הפחדים שלי. אם היא תדע על הפחדים שלי היא תבוז לי עוד יותר ואאבד לגמרי את שארית כבודי בעיניה ובעיני עצמי". "אני פוחד מהנזיפות שלה על זה שאני לא מספיק מעורב במשפחה, שאני לא מביא הביתה פרנסה מספקת, אני פוחד מהביקורת שלה על הפשלות בעבודות הבית, שלא אזכור את כל בקשותיה והיא תכעס ותצעק עלי,  שהיא תנזוף בי לפני הילדים וארגיש כמו ילד, כשהיא אומרת "יש לי ילד נוסף בבית", שהיא תלעג לי כשאני שואל אותה שאלות שנראות לה מיותרות, שהיא תנזוף בי שאני לא מגיע מוקדם הביתה ותאשים אותי בהזנחת המשפחה, שהיא לא היה מרוצה מביצועי במיטה, שהיא תבגוד בי"  והרשימה ארוכה.

סרדין כריש ודולפין

אתאר שלושה דפוסי התמודדות של גברים עם הפחד מבת הזוג.

שני הדפוסים הראשונים הנם הרסניים: דפוס הסרדין ודפוס הכריש  (ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי:  "להיות דולפין – התמודדות עם תוקפנות וחולשה" מודן 2006)

אומר הסרדין הנפחד שלנו: "תעשה מה שהיא אומרת, העיקר לא להתעמת איתה", "תעבוד עוד יותר כדי להביא הביתה יותר כסף", "תביא לה עוד מתנות, תסכים איתה גם כשאתה לא מסכים כך, תתנצל על כל דבר שמעצבן אותה", "אל תרבה איתה בשיחה, טוב לא יצא מזה", "תשתוק, תסתגר, אל תיזום, תהיה פסיבי, בלאו הכי זה לא יעזור", "תהיה מה שפחות בבית ואם אתה בבית – שב מול המחשב או הטלויזיה", "תעצים ותגזים את המצוקה שלך כדי שהיא תרחם עליך…", "תפצה את עצמך על הכישלון, לך למקרר, ברח לעבודה, למחשב, לטלויזיה, לפלירט מהצד…"

אומר הכריש התוקפן שלנו: "עשה הכל כדי להוכיח לה שהיא לא יכולה בלעדיך", תוכיח לה שאתה אומר את המילה האחרונה, תרים את הקול עליה… שתפחד", "תדרוש ממנה להתנצל על כל טעות שעשתה ואם לא – פשוט תעניש אותה בשתיקה, לעולם אל תודה ואל תתנצל על טעות שעשית", ספק את הצרכים שלך ואל תתחשב בה, אתה לא פראייר שלה, אם היא לא נותנת לך מין – תאיים עליה ש"את דוחפת אותי לחפש בחוץ"…"

המשותף לסרדין ולכריש היא ששניהם מאשימים את בת הזוג בהתנהגות לא נאותה הגורמת להם להיות סרדינים או כרישים, לא לבחור ולא לקחת אחריות על שינוי עצמי.

להיות דולפין –

שאלתי את הגברים בקבוצות הגברים ברים": "מה זה בשבילך להיות דולפין ביחסים עם בת הזוג?  תשובות שליקטתי:

• "בשבילי להיות דולפין זה להיות מודע לפחד שלי מאשתי ולהתגבר עליו".
• "להיות דולפין זה לדעת להרגיע את הסרדין והכריש שלי, ולהגיב בסבלנות, ובאמפטיה כלפי אשתי יותר מאי פעם".
• "בשבילי להיות דולפין, זה בראש וראשונה – בטחון עצמי ביחסים עם אשתי"
• מאז שהבנתי שאני לא לבד ושרוב הגברים מפחדים מבנות זוגם, הפסקתי להיבהל ולהסתכל על עצמי ברחמים עצמיים. אני מבין שיש לי בעיה ועובד על עצמי"
• "להיות דולפין עם אשתי זה להיות אסרטיבי. עם אשתי ובכלל. למדתי להיות ברור עם מה שאני מבקש ועם מה שאני רוצה לתת. מצד אחד אני לא מעמיד פנים של קדוש שרק נותן ולא רוצה כלום, מצד שני אני מקשיב יותר מאי פעם לצרכים של אשתי ותומך בה".
• "בשבילי להיות דולפין זה להפסיק להאשים את אשתי בכך שהיא 'מוציאה ממני' את הסרדין והכריש. לקחתי אחריות לטיפול ברגשותיי. היא הגיבה על כך בהמון אמפטיה כלפיי".
• "בשבילי הדולפיניות זה כנות ביחסים. לאחר שסיפרתי לאשתי איך אני מרגיש בבית, התחיל בינינו דיאלוג אמיתי. היא נדהמה כששמעה איך אני מרגיש".
• "הדולפיניות שלי מתבטאת במעשים ולא רק בדיבורים. אחד הצעדים הראשונים שלי היה לקחת אחריות על תחומים שלמים בבית. הפסקתי להיות 'עוזר' של אשתי. התמחיתי בהכנת ארוחות, עשיתי עבודות בית בלי שהיא הייתה צריכה לרוץ אחריי ולהזכיר לי. זה הוריד המון מתח בינינו.  אני מרגיש דולפיני כשאני לא תלוי באשתי כמו ילד קטן".

לסיכום, מהפיכת שוויון האישה והזעזוע  שגרמה למעמדו המסורתי של הגבר כראש משפחה,  יצרה עבורנו הגברים הזדמנות נפלאה לפרוץ את  הכלא המגדרי שלנו ולהתפתח כבני אדם, כבני זוג, כאבות ובכל תחומי החיים, לרווחתנו ולרווחת הסובבים אותנו.