עולם העבודה יכול להיות עבורנו נשים וגברים מקום של התפתחות וסיפוק ומנגד מקום רווי לחצים. בהיותו מקום בו מערכות היחסים נקבעות במידה רבה על פי קוד היררכי רמת הלחץ שלנו מושפעת מהמקום שלנו בארגון, כמו גם מרמת העניין שיש לנו בעיסוקנו.

המודל הדולפיני אותו פיתחנו בשנות עבודתנו עוזר לנו להגדיר לעצמנו את חוויותינו הרגשיות וגם לווסת אותן. במילים אחרות לזהות את "הסרדין" שלנו – הפחדים, הרצון למצוא חן בכול מחיר, שמירה על "ראש קטן", "הכריש" – הצורך בשליטה, בעליונות, בניצחון, בגישה המקדשת את המטרה בכול מחיר, ו"הדולפין" – הידידותי, בעל כוח הצלילה והזינוק, המסוגל להיעזר בסונר שלו לראות פנימה והמייצג את העמדה האסרטיבית, הבוטחת, המכבדת, האמפאתית. זאת כמובן בהשראת המטאפורות הללו.

במסגרת הרצאתנו נציג את "הלחצנומטר" – מד הלחץ הפנימי שלנו, העוזר לנו לזהות את מצב הלחץ שלנו. ככול שהוא גבוה יותר הוא מהווה "בית גידול" לסרדין ולכריש הפנימיים שלנו. נלמד על כוחן ההורס, ומנגד הבונה של מחשבותינו המייצגות את תפיסת המציאות שלנו. נלמד איך "לטפל" בסרדין ובכריש שלנו ולאמץ לעצמנו קוד התנהגותי דולפיני המבוסס על פרספקטיבה רחבה יותר העוזרת לנו להיות הרבה יותר אמפאתיים כלפי עצמנו וזולתנו, וגם בעלי יכולת להציב גבולות כשצריך ולחולל שינוי כשאנו מזהים צורך בכך.

כלי נוסף שיוצג בהרצאה הוא נוסחת הלחץ – היחס בין כוח (משאבים/סמכויות) לבין מטלות/אחריות. נלמד איך להפחית לחצים על ידי הגברת כוחנו וומנגד בהאצלת סמכויות וגם בהצבת גבולות לדרישות לא סבירות.

*.מיומנויות מקצועיות (השכלה)

* מעמד פורמאלי (סמכויות)

* מעמד לא פורמאלי

* נגישות לתקציבים

* קשרים לא פורמאליים

* מיומנויות אישיות (אסרטיביות, מו"מ, הבנה לחוקי הפוליטיקה האירגונית)

* תמיכת המשפחה

* קשרים טובים עם הצוות (לכידות קבוצתית)

* חזון ואמונה

* אמינות אישית

מרכיב ב: עומס (מטלות) – לחצי סביבת עולם העבודה

* עומס "תיקים", מטופלים, תלמידים, חולים, פונים וכו'

* "הנחתות" מלמעלה

* לוחות זמנים בלתי ריאליים

* יחסים עם עובדים וממונים

* בירוקרטיזציה של התהליכים האירגוניים

* תרבות אירגונית "כרישית"

* קונפליקט בין משפחה ועבודה

* תנאים פיזיים ירודים

* תנאי שכר משפילים (לא מתגמלים באופן הולם לאחריות)

* אי שליטה על משאבים, תלות גבוהה בממונה

* העדר תמיכה מספקת מהמשפחה

* עומס כפול - משפחה ועבודה

להלן רשימה (חלקית) של כמה מגורמי הלחץ שאם לא נטפל בהם בזמן, בעזרת הדולפין הפנימי שלנו, יהפכו עם הזמן לחוויה מתמשכת של שחיקה. הנה:גורמי הלחץ

* מעמד מקצועי נמוך בהיררכיה האירגונית.

* תחרותיות עם עמיתיך או: העדר תמיכה מהצוות.

* להיות אשה במקצוע "גברי", להיות גבר במקצוע "נשי", במערכת גברית מאצ'ואיסטית.

* עומס ייתר (הנחתות) או: תופעת "הראש הקטן".

* בירוקרטיזציה של המערכת.

* כל הביצים בסל אחד...

* להיות "סופר אשה" - אשה שהיא "הכל לכולם" - Type E (Everything to Everybody) Woman.

* כרישים אורבים לי...כרישים תוקפים אותי...

בים מצאנו סרדין-ברחן, כריש-תוקפן ודולפין-חכם. שלושה יועצים פנימיים אשר לכל אחד מהם תפיסת עולם משלו שאותה הוא מציע לנו כדי להתמודד עם עוינות, תובענות ודרישות בלתי סבירות, ביקורת בלתי הוגנת, משא ומתן כוחני, אלימות מילולית ופיזית, וכן עם רגשות קשים: אשמה, זעם פחד, ייאוש, חוסר אונים, קנאה ורגשות קשים אחרים.

סיסמתו של הסרדין היא "ברח פן תיטרף" כי "אין לך סיכוי להתמודד עם הלחצים. אתה נחות, קטן ועלוב – "לוזר" וכולם יותר חזקים ממך. רק אם תוותר על זכויותיך, ותעשה הכול כדי למצוא חן בעיני אחרים, יש לך סיכוי לשרוד".

סיסמת הכריש - “טרוף פן תיטרף" כי "ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר' כי "כאן מבינים רק שפה של כוח" . הכריש מסתיר בכל מחיר את הסוד שלו: סרדין קטן ומפוחד המסתתר בתוכו. ככל שהכריש מבוהל יותר מהסרדין שבתוכו, כך הוא מרבה להפגין אלימות מילולית ופיזית. הוא מכחיש את רגשותיו ולועג לכל מי שמבטא מצוקה.

הסרדי"ש

במצבי לחץ אנחנו מושפעים לא רק מהסרדין והכריש אלא גם מהסרדי"ש. יצור כלאיים שראשו סרדין וזנבו כריש. עצתו לנו: כלפי החזקים מכם – מנהלים קשוחים, פוליטיקאים כוחניים, בריונים אלימים, - היו סרדין. ותרו, התחנפו.

לא נורא, את הפחד, התסכול, הבושה, העלבון, ורגשות קשים אחרים, תוציאו בעזרת הזנב כלפי מי שאינכם פוחדים ממנו, מישהו שאינו אמור להחזיר לכם: הילדים שלכם, בת/בן זוגכם/ן, העולה החדש, המורה החדשה של ילדכם, או נהג הססן שעצבן אתכם כי לא זז בירוק.

הדולפין

בחרנו בדולפין החזק והידידותי מפני שהוא היה היחיד מכל היצורים שהכרנו שהצליח להרגיע את הסרדין והכריש שלנו. הוא לא בז לנו על כך שיש לנו סרדין-ברחן, הוא לא האשים אותנו על כך שיש לנו כריש-תוקפן, אלא פשוט הקשיב לנו באמפטיה.

בעזרת הסונר הרגיש שלו הוא הבין מה מפחיד ומלחיץ אותנו. הקשיב והרגיע. אחר כך נעמד על זנבו וביקש מהסרדין ומהכריש להניח לו להוביל אותנו לחוף מבטחים. אחזנו בסנפיר הגב שלו והגענו עד הלום. בשנים האחרונות אנו מנסים ללמוד את חכמת הדולפין ואת סוד הישרדותו אל מול הכרישים והסרדינים. אנו לומדים לספור עד עשר, מאה ולפעמים עד אלף, לקחת אוויר כדי לא להגיב מיד, לצלול פנימה אל נפשנו, להפעיל את הסונר הרגשי שלנו, לקלוט את הקולות הפנימיים, ולזנק מהמים בזמן ובמקום המתאים בעוצמה וברכות.

לגלות את הדולפינים ששוחים לידנו, לאהוב ולהיות נאהבים, לא בכל מחיר ולא עד כדי התבטלות עצמית, להיות מה שאנחנו רוצים להיות ולא רק מה שאחרים רוצים שנהיה.