ייחודו של "אמצע החיים" כשלב ייחודי בחיים / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: המבוא ל "בין העונות"- על נשים באמצע החיים, מאת דר' רבקה נרדי, מודן 1991, עמ' 13 – 11
הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל

 

 אדם חי בעולם שאותו הוא עושה לעצמו,
 מן התאוות שבשרו מתאוה לעצמו
 מן הנופים שבהם הוא ממתיק לעצמו
 את הפחדים שבהם הוא מפחיד את עצמו
 ומן האהבה שאותה הוא אוהב לעצמו.
 ומן השנאה שאותה הוא שונא לעצמו
 ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו
 ובסתיו הוא חוזר חזרה לעצמו
 ורואה מה עשה לעצמו
 בקיץ ומה לא עשה לעצמו
 מבחין בין זה לזה ומבין לעצמו.
 
 נתן זך, מתוך: חוזר אל עצמך, עמ' 8
 
הקדמה

כאשר בת-הזקונים שלי הלכה למעון, ובני השני הלך לגן, השיאו חלק מחברותי את בנותיהן. אני הייתי בראשית שנות ה-40 לחיי, בתי הבכורה היתה בת 10, ואני הרגשתי שייכת לדור הצעיר. תשלום שתי משכנתאות לדירה ממוצעת המחיש לי את ההווי של קבוצת הצעירים הנמצאים בראשית הדרך. דיבורים אז על בעיות של "אמצע החיים" נדמו לי כלקוחים מסרט, שלעולם לא אשתתף בו.

בקיץ 90 מלאו לי 49. ההכרה בסימליותו של גיל ה-50 העומד בפתח היכתה בי אז כברק חד. הגילוי שבהכחשת הפחד דירבן אותי לחקור בייתר עמקות את שורשיו. שיחה עם י' קשתן, המו"ל של ספרי הקודם, הולידה את הרעיון בדבר כתיבת ספר על אשה באמצע חייה.

אבל, בעצם, במחשבה שנייה התחיל הכול הרבה קודם. בארבע-עשרה שנים, שאני מדריכה נשים בקבוצות, ביחידות, בקורסים ממושכים ובימי-עיון, אני רואה אותן מחפשות. הן באות ברובן מקבוצת גיל "אמצע החיים" – מבלי שנכנה זאת באופן מוצהר. מדוע דווקא הן מאכלסות את הקבוצות? כי הן פנויות יותר ריגשית? כי אירועים חיצוניים מגרים את עולמן הפנימי לשאול שאלות? כי הן רוצות לשנות דברים ומחפשות נתיב נכון?

למה דווקא עכשיו?

שלב אמצע החיים במחזור החיים הוא מושג חדש, יחסית, המייצג -את התפישה המודרנית של אדם על עצמו ועל חייו. בעבר הכיר אדם מהן ילדות, בגרות, זיקנה.
הזיקנה הייתה החולייה הבאה לאחר סיום תפקיד ההורות. תוחלת-החיים, שהסתיימה בשנות ה- 40 לחיי אדם, עיצבה את המחשבה האנושית. האשה, אכן, הגיעה למיצוי תפקידיה עם הפסקת מחזור הפוריות שלה. אז הפכה – בעיני עצמה וסביבתה – ל"זקנה", וכעבור זמן קצר נפטרה מן העולם.

גורלה הביולוגי של האשה ותוחלת-החיים הקצרה הם, אם כן, אלה שעיצבו את ההסתכלות האנושית על מחזור החיים.

מאז התרחשו  המהפכות הגדולות  ביותר בכל הזמנים.

קודם כל, התארכה תוחלת-החיים,  וכיום חיות נשים, בממוצע, עד גיל 78.

במהלך השנים גילו את הגלולה, והאשה למדה לשלוט על פוריותה בטרם אמר הטבע את דברו. היכולת שלה לשלוט על מחזור הפוריות הורידה מקצת מן המיסטיקה האלוהית שלו, מהייעוד הבלעדי שלה. הפוריות הפכה, בהדרגה, להיות חלק מהגדרת זהותה – לא הענין היחידי.

והמהפכה הפמיניסטית, שהביאה את בשורת השיוויון ופתחה אופציות, היא זו שהעניקה לאשה את התוקף להוויותיה הייחודיות, היא זו שהכשירה אותה מחדש להשתתף בעולם הגדול, שאפשרויותיו נמנעו ממנה.

שליטה בפוריות, הארכת תוחלת-החיים, פתיחתן של אופציות חדשות, הכרה בערך עצמה – כל אלה יחד ובמשולב הולידו עידן חדש בחייה – אמצע החיים – בין לבין.

המחצית הראשונה בחייהן של רוב הנשים מעוצבת עדיין על-פי תפישת התפקידים המסורתיים במשפחה. גם אם את אשה הישגית-מודרנית, תפקידיך כאם, כרעיה וכעקרת-בית מובנים לתוך סיגנון חייך. העמדות האישיות מעוצבות, בדרך כלל, על-פי ציפיות ואילוצים ו/או אפשרויות, שאת רואה אותם כמתאימים לעולמך. במחצית הראשונה מעוצבת איפוא נשיותך על-פי ציפיות, על-פי תפקידים. את קשורה בטבורך לאהבת יקיריך, המצפים לטיפולך.

אמצע החיים הוא עידן המעבר לקראת המחצית השנייה. אירועי החיים יוצרים בעולמך מציאות חדשה – ילדים בוגרים, הורים מזדקנים, הפסקת מחזור הפוריות
– לצד בעיות, של חיפוש דרך ו/או שחיקה בקריירה, גם בזוגיות. עולמך מישתנה. גופך מישתנה. את צוברת כוח. את מחפשת כיוונים חדשים.

את מחפשת. למדתי זאת ממך במהלך השנים בין אם נושא הדיון היה אסרטיביות, בין אם שוחחנו על קריירה אישית, בין אם בחנו דרכי ניהול מתאימות – עסקנו באופן זה או אחר בבחינת הערכים שלך, בהתאמתם לך – זו שנהיית למה שאת היום. בחינתם של ערכים קשה, והיא מביאה לידי ביטוי את החשש כמו גם את התקווה.
כאשר נשאלתי מדי פעם, בחודשים האחרונים, על מעשה כתיבתי, שמעתי תגובות, כגון:

"באמת קורה משהו מיוחד"?
"לי לא קרה כלום. . . "
"אצלי הכול יותר טוב. . . "
"אני לא מרגישה באמצע החיים".

התגובות עוררו בי מחשבה. זו הכותרת? זו התיזכורת? הרי בתוכן אנו עוסקות כל ימות השנה.

הכותרת "אמצע החיים" אכן, מהווה, תיזכורת. אם אינך אוהבת, שמסווגים אותך לקבוצה כלשהי – את עלולה להסתייג, כשם שעשיתי אני, אז, כאשר חוויות החיים הפרטיות שלי לא היו בהתאמה לגילי והרגשתי לא-שייכת עדיין ל"עולם המבוגרים".
אכן. אמצע החיים אומר לך, שאת זזה הלאה ונפרדת בהדרגה.

הספר נוגע בעצבים הרגישים שלי, שלך. במשמעויות הפרידה מדימויים נשיים- מיניים "קלסיים", בפרידה ממיתוסים של גאולה – "האביר", בפרידה כואבת מאימהות מגוננת ובעיקר בבחירות חדשות. לפעמים זה לעזוב ולבחור, לפעמים זה לבחור מחדש את מה שכבר שם. כך בקריירה, כך בנישואין. בכל צעד, שאת עושה, את מגלה את הכוח שלך היום ומשלבת אותו בבחירותיך.

לצורך כתיבתו של הספר ראיינתי נשים חכמות, עתירות-ניסיון, שדרכן הבנתי לעומקן חוויות אינטימיות של דו-שיח של אשה עם עצמה הפנימי. כך נפתחה לי דלת להבין את עולמן ואת עולמי – ומשם ללמוד על חוויותיהן האוניברסליות של נשים.

לצד כל העדויות האותנטיות שילבתי ניסיון, מחשבה ויידע מחקרי. גיליתי את הפחד לצד התעוזה, את המניעים ואת ההשפעות התרבותיים, את הלחצים הפועלים עלינו ואת פריצת-הדרך הייחודית, שעושות נשים בשלב זה כדי לפגוש את עצמן ואת העולם אחרת.

המוטיב המרכזי הוא להיפרד ולבחור מחדש.

הספר הזה עוסק בהתבגרות – שלי, שלך.