מיניות גברית חדשה- איך הופכים נערים רומנטיים לצרכני פורנו וזנות? / ד"ר חן נרדי – חלק א'

 

מיניות גברית חדשה / ד"ר חן נרדי

איך הופכים נערים רומנטיים לצרכני פורנו, זנות וסחר בנשים?

ד"ר חן נרדי הנו מטפל אישי וזוגי ומנחה קבוצות, שותף במכון דיאלוג

יו"ר משותף של התנועה לגבריות חדשה.

ההרצאה עליה מבוסס מאמר זה נישאה על ידי לראשונה בערב לזכרה של אנדריאה דבורקין מחברת הספר "משגל". בתל אביב ב 24 במאי 2005

לגלישה באתר מכון דיאלוג:

https://www.dialog-nardi.co.il/

 מוזמנים להאזין להרצאה של ד"ר חן נרדי בנושא שהתקיימה באוניברסיטת ב"ש בתאריך 22/12/2009

 

כמיליון גברים בישראל של המאה העשרים ואחת קונים כל חודש את הזכות לחדור לגופה של נשים העוסקות בזנות ולפרוק בו את מטענם. הם באים מכל המעמדות "מאנשי עסקים אמידים לפועלים, מגברים בעלי משפחה לרווקים, מפקידים, שוטרים וחיילים, ועד לנהגים, מלחים ומהגרי עבודה". תעשיית המין העולמית מגלגלת סכום המוערך ב 5 עד 7 מיליארד דולר בשנה.  (הנתונים הללו לקוחים  ממחקר שערכו  בן ישראל ח. ולבנקורן נ. (2005) "לקוחות של נשים הנסחרות בתעשיית המין בישראל", מוקד סיוע לעובדים  זרים והאוניברסיטה העברית בירושלים).

מהו התהליך שבו הופכים נערים רומנטיים, הילדים שלנו, לצרכני פורנו וזנות ? איך הפך איבר המין הזכרי  – אותו איבר עדין שאנו הגברים נושאים בין רגלינו –  לכלי 'זין', מטאפורה המתארת כלי משחית, נשק שבאמצעותו אנו נלחמים, מנצחים, כובשים ומשפילים?  איך הפך המעשה הכי אינטימי של התחברות אישה ואיש, למעשה מלחמתי, שם נרדף להשפלת האויב ("אנחנו עוד נזיין אותם"), להכנעת קבוצת הכדורגל היריבה, לניצחון על המתחרה בעסקים ועוד.

מדוע גברים כה רבים המעורבים במאבקים על צדק חברתי, מדירים את רגליהם מהמאבק בפורנוגרפיה בזנות ובסחר בנשים ?

 

באחת הסדנאות שערכתי בנושא זה, הסביר גבר  את העניין כך: "הגבר במהותו הוא צייד. הוא צד נשים, מזה הוא נהנה. לכבוש נשים, לזיין אותן ולהחליף אותן בזו אחר זו. בלי רגשות, בלי סיבוכים רגשיים. ככה הטבע עשה אותנו כדי שנפיץ את הזרעים לנו לכל עבר. מה שיותר, ועם כמה שיותר נשים". האקדמיה מגויסת גם היא  להפיכתה של המיניות הפורנוגראפית ל'מיניות האמיתית' של הגבר.  אדגים זאת. פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אריזונה בארה"ב מתאר את המיניות הזו בלשון מדעית: "אסטרטגיית רבייה זכרית תקנית שהאונס הוא פשוט חלק ממנה". בספרו "הצד האפל של הגבר – על שרשי אלימותו של הזכר האנושי" כותב פרופ' גיליירי:

"הגברים לא המציאו את האונס. קרוב יותר לוודאי שהם ירשו את התנהגות האינוס מאבותיהם הקדומים בשושלת קופי-האדם. האונס הוא אסטרטגיית רבייה זכרית תקנית זה מיליוני שנים, ככל הנראה. הזכרים מבני-האדם, מהשימפנזים ומהאורנג-אוטאנים אונסים נקבות מעשה שגרה. זכרי גורילה בטבע חוטפים נקבות באלימות כדי להזדווג עמן. גם בשבי זכרי הגורילה אונסים נקבות" (עמ' 140-141 הוצאת משרד הביטחון 2001)

 

האומנם המיניות האלימה טבועה בגברים ? האם היא בגנים שלנו ? האם זה טבעי שגברים 'נדלקים' מסצנות שליטה, אלימות, אונס, קשירות והשפלות של נשים ?

אני סבור כי גברים אינם נולדים כצרכני זנות וסחר בנשים, כמטרידים מינית וכאנסים. בהרצאה זו אנסה להראות שגברים לומדים את המיניות הזו – כמו גם התנהגויות הנחשבות ל"טבעיות" לגברים – באמצעות הסוציאליזציה שלהם לגבריות. מהו אפוא אותו התהליך שבו הופך הנער הרומנטי, הרגיש, האוהב, זה המגיש פרח לנערתו, לצרכן זנות ופורנוגרפיה ? מדוע כל כך הרבה גברים רגישים, עדיני נפש, אנשי מוסר ודת, מטפלים מוכשרים ואנשי חינוך מיישמים את המיניות הפורנוגראפית בחייהם הפרטיים, צורכים פורנוגרפיה, ומצדיקים את השימוש בה מטעמים של חופש הפרט?

 

לפני שאמשיך אני רוצה לספר לכם/ן על הפחד שפוקד אותי עכשיו. ליתר דיוק, הפחד שפוקד אותי בכל פעם שאני מרצה על מיניות הגבר. 

ממי אני פוחד? אני פוחד מנשים ואני פוחד מגברים.

אתחיל בפחד שלי מנשים. אני פוחד מנשים פעמיים. פעם אחת כשאני מדמיין אישה שקוטעת את דבריי ואומרת שהביטויים הגסים שבהם אני משתמש 'זין' ו'זיון', פוגעים בה ומכעיסים אותה. שהיא רואה בהם אמירה בוטה ותוקפנית כלפי נשים. שהיא חשה מוטרדת מינית למשמע המילים הבוטות בהרצאתי. מה אשיב לה ? אכן, המילה 'זין' היא מילה גסה, מתועבת. כאשר קראתי את ספרה של אנדריאה דבורקין "משגל" גם אני נרתעתי מהשימוש המרובה שהיא עושה במילה 'זין'. הדבר גרם לי אי נוחות עד שכמעט הפסקתי לקרוא, אולם עד מהרה הבנתי. אני מתקשה להביט במראה שדבורקין שמה מולי. המילים האמיתיות הבוטות לא נותנות לי לברוח. הן מאלצות אותי להתמודד עם אופייה האלים של המיניות עליה גדלתי, שעליה דורות של נערים מתחנכים.  היושר והאומץ של דבורקין העניקו לי השראה לכתיבתה של הרצאה זו.

 

השפה העברית כמו שפות רבות אחרות מגדירה את האקט המיני כמעשה אלים. היא מלמדת את הבנים שאיבר מינם אינו אלא כלי זין שאיתו "מזיינים", "קורעים", "דופקים" את היריב, "כובשים" ו"משפילים" אותו.

"הזיון" הוא אלים וגס, לא בגלל הפיזיקה של חדירת האבר הזכרי לתוך האבר הנשי. הרי הטבע עשה כך שכאשר החדירה נעשית מתוך רצון ותשוקה של האישה והגבר היא אינה כואבת אלא מענגת.  הזיון הוא גס ואלים מפני שבעצם הגדרתו כאקט  של כלי זין הוא מייצג כיבוש, שליטה והשפלה של נשים. הגבר "המזיין" הרבה נשים מהווה מושא לקנאתם של גברים ולמשיכה גם מצד נשים לא מעטות. היא "מזדיינת" – לעולם לא 'מזיינת' –  ומקבלת סטיגמה נוראה של "זנזונת". הוא מתגאה בכיבושיו, היא מצניעה את שלה.

גם כיום לאחר 100 שנות פמיניזם והמהפכה במעמד האישה – מהפיכה שפרופסור ישעיהו ליבוביץ' הגדיר כמהפכה החברתית הגדולה ביותר בתולדות האדם – לא זו בלבד שהניצול המיני והשפלתן של נשים במין, לא פחת אלא אף קיבל ממדים של תעשיית ענק. ובלשונה המדויקת של אנדריאה דבורקין, הכוהנת הגדולה של המאבק הפמיניסטי בפורנוגרפיה ובסחר בנשים: "מזיינים את הבנות, אך הן אינן נעשות משוחררות ושוות" (דבורקין, "משגל" עמ' 16).

 

פעם שנייה אני פוחד מכעסן של נשים המאשימות אותי שאני עושה עוול לגברים. שאני מגזים, ש"לא כולם כאלה". אמרה לי אישה באחת הרצאותיי בנושא: "בעלי הוא אחר. אני בטוחה שאין לו פנטזיות פורנוגראפיות של אלימות והשפלה" ואישה אחרת התריסה כלפיי: "אני לא יודעת איך גדלת, אבל לא כולם גדלים ככה". מתחת לכעס שלהן אני חש את הפחד להקשיב ולהכיר פן מרכזי במיניות של בני הזוג, הבנים, האבות שלהן. הן פוחדות, מפני שההכרה במהות המשפילה שבזיון הגברי המצ'ואיסטי, ההכרה שהן משתפות פעולה ואף נהנות מסוג זה של מיניות פירושה לחזור הביתה ולקחת אחריות על המיניות שאני רוצה בה עם בן זוגי, על המיניות שעליה גדלים הבנים שלי. לקחת אחריות פירושו: ל ב ח ו ר. להחליט אם אני רוצה להמשיך בזה, להפסיק את זה או ליצור מיניות חדשה התואמת את צרכיי וערכיי.

הפחד הזה מובן.

 נשים שואלות: "איך יגיב בן זוגי כאשר אומר לו שאני רוצה את זה אחרת ?  האם יוכל להשתנות ? האם ירצה להשתנות ?" לשאלה הזו אתייחס בחלקה האחרון של ההרצאה כאשר אדבר על מיניות פורנוגראפית בנישואין ואבהיר מדוע אני פוחד מגברים כאשר אני עוסק במיניות הגבר.

 

בטרם אתאר את התהליך בו לומדים נערים את המיניות הפורנוגראפית, אקדים שתי בשורות. אחת טובה ואחת רעה.

נתחיל בחדשות הטובות. רוב הגברים לא "הולכים לזונות", גברים רבים מעולם לא הלכו לזונה ולא ילכו לזונה. ממצאי המחקרים שבדקו את אחוז הגברים שצרכו זנות לפחות פעם אחת, נעים מ 16 אחוז בארצות הברית 39 אחוז בספרד ועד ל 70 אחוז בקמבודיה ובתאילנד (לפי בן-ישראל ולבנקורן 2005).

החדשות הרעות הן שגברים צורכים זנות ומשלמים כסף עבור מין בצורות שונות. גברים וגם נשים לא מעטות צופים/ות בסרטי פורנו (שאינם אלא זנות מצולמת), באינטרנט, בערוצי הפורנו בטלוויזיה, בקלטות פורנו מושכרות בוידאומטים ברחוב, בחוברות פורנו של "פלייבוי" ועיתוני פורנו אחרים, גברים קונים סקס בשיחות טלפון בכרטיסי האשראי שלהם, קונים מין אוראלי מנערות בנות שלוש עשרה, גברים  ישראלים "רוכשים" כלות בארצות עניות למטרות "חתונה" שאינה אלא קניית גופה של אישה ענייה תמורת בטחון כלכלי מסוים, "גברים תומכים" כלכלית בנשים צעירות בתמורה ליחסי מין על בסיס קבוע, ועוד. 

רובנו מתייחסים אל תופעת הזנות כאל תופעה המתרחשת רק בבתי זונות, ברחוב או בחוף תל-ברוך. ישנן "הן" הזונות, וישנם "הם" סוחרי הנשים, ויש אנחנו הרוב ה'תם' ה'בסדר', הנורמטיבי שלא עושה 'דברים כאלה'. "מעולם לא הלכתי לזונה ואין לי שום קשר לתופעה הבזויה הזו" אמר לי גבר אחד בעת דיון בנושא הזנות. הכעס וההכחשה הנם חלק מהתגובות השכיחות של גברים כאשר אני מעלה את האפשרות שכולנו, כל הגברים, שותפים במידה כזו או אחרת לסחר בנשים. "אתה הופך את כל הגברים לצרכני זנות. זה מקומם ודוחה גברים מהמאבק בסחר בנשים". אמר לי גבר אחד ואחר הוסיף: "לא רק שזה מקומם, אלא שזה מייאש כי נדמה כאשר אתה הופך את כולנו לצרכני זנות נראה שאי אפשר לעשות דבר. מי ייאבק בזנות אם כולנו צרכני זנות ?"

ובכל זאת, חשוב לדעתי לא להפריד בין המאבק בסחר בנשים לבין ההתמודדות עם הזנות בחיינו האישיים. הפרדה כזו גורמת לרובנו להתעלם מהמוטיבים הזנותיים של המיניות הפרטית שלנו ומהשלכותיהם/ן ההרסניות על יחסי המין שלנו ועל יחסינו בכלל – נשים וגברים כאחד/ת. התעלמות כזו מונעת מאיתנו כמובן כל אפשרות לעשות תיקון ולשפר את המיניות שלנו לטובתנו ולטובת בנות/בני זוגנו.

מיקוד המאבק בסוחרי הנשים כמוהו כניסיון לחסל את הביצה על ידי הדברת היתושים. לא היתושים יוצרים את הביצה אלא הביצה מזמינה את היתושים. הבה נבחן את התהליך שבו נוצרת הביצה, את הרקע החברתי והתרבותי היוצר את צרכנות המין הקנוי ואת הסוחרים בה. גברים אינם נולדים כצרכני זנות. הם עוברים חניכה פסיכולוגית, חברתית ותרבותית שיטתית ההופכת אותם לכאלה. 

לכן, תיאור מדויק של התהליך שבו נוצרות עמדות, רגשות, התנהגויות המובילות לצרכנות זנות, הנו חיוני למאבק באלימות המינית של נערים ובצריכת זנות.  

 

ניגש לתיאור התהליך של למידת המיניות הפורנוגראפית זו שגברים משלמים עליה במיטב כספם.

 

כיצד לומדים נערים מיניות פורנוגראפית?

 

אפרט את מרכיבי הלמידה השונים ולאחר מכן אדגים אותם באמצעות סיפור אישי:

א.      בנים נחשפים מגיל צעיר למערכת סנקציות חברתיות המלמדת אותם להתכחש לכאב של עצמם ושל הזולת. כך רוכשים בנים עמדות ומיומנויות המאפשרות התנהגות אכזרית המתעלמת ומכחישה את כאבו של הזולת ובכלל זה הכחשת המשמעות המשפילה של ניצול נשים לסיפוק צרכים מיניים של גברים. (במונחים של תיאוריית הלמידה הקלאסית מדובר בתהליך של הכהיית רגישות שיטתית – systematic desensization

ב.      בנים נחשפים למערכת סנקציות חברתיות חריפות מצד חבריהם כאשר אינם משתפים פעולה עם נורמות אלימות מינית קבוצתית ולומדים שדי להתקבל ולזכות בחיזוקים (מעמד בקבוצה) עליהם להשתתף בריטואלים של השפלת בנות.

ג.       בשל הפעילות ההורמונאלית המאסיבית של גיל ההתבגרות ובשל הסקרנות הלגיטימית והבריאה המתעוררת בהם,  מתאמצים בנים ללמוד מיומנויות וידע מיניים כמו גם להשיג אובייקטים מיניים לצורך פורקן מיני. צרכים טבעיים אלה מנוצלים על ידי תעשיית הפורנו והפרסום המשווקות לבנים דגמים ודימויים של  יחסי מין מנוכרים ומנותקים מקשר ומיחסים רגשיים עם נשים. עצמתה של למידה זו גדולה במיוחד לאור העובדה שעולם המבוגרים אינו מספק לנערים מידע המפריך את מה שנלמד מצפייה בפורנו.

ד.      בנים נחשפים לחומרים פורנוגראפיים רוויי אלימות מינית כלפי נשים באפן המלמד אותם (באמצעות התניה פבלוביאנית) להתגרות מינית מניצול והשפלה של נשים.

ה.     בנים נחשפים למערכת פרסום ושיווק מסחרית מאסיבית של גוף האישה הנמכר ונקנה  כסחורה לכל דבר. כך נוצר תהליך חיפצון של גוף האישה (הפיכה גוף האישה לחפץ) ההופך ללגיטימית קנייתם של חומרים פורנוגראפיים ושל צרכנות זנות.

ו.         בנים זוכים ליחס סלחני עד מעודד מהעולם הגברי כאשר הם "הולכים לזונה", משלמים עבור 'שיחות סקס' או מזמינים נערת ליווי ל"מסיבת בנים".

ז.       גברים מנותבים למקצועות ולמסלולי קריירה המגבירים את הניכור שלהם מרגשותיהם ומצרכיהם, דבר  ההופך את המיניות הפורנוגראפית לציר מרכזי, מוגזם וממכר.

 

אתאר את התהליכים הללו במשולב. (סדר הופעתם של חלק מהמרכיבים הללו אינו  בהכרח הסדר שבו הם נלמדים במציאות).

הצעד הראשון ללמידת המיניות הפורנוגראפית אלימה של נערים הוא הצמחת 'עור של פיל', שריון רגשי שימנע מהם לחוש אמפטיה כלפי מצוקתו של האחר. ("גברים בשינוי" 1992 הוצאת מודן). ראו באתר מכון דיאלוג  https://www.dialog-nardi.co.il/

 

בעזרת 'עור הפיל'  מדכאים גברים את היכולת האמפאטית שלהם כלפי מצוקה של עצמם ושל הזולת ומפתחים תחושת ניכור ועליונות כלפי בנות וכלפי בנים המבטאים רגשות עדינים, תחושה שאינה אלא התגוננות מפני הרגישות והפגיעות שבתוכם.

את שני אלה לומדים בנים מילדותם ועד זקנתם באמצעות הציווי שמגדיר יותר מכל את גבריותם: "תהיה גבר ואל תיילל כמו נקבה", ציווי שמשמעותו: תחנוק בתוכך את הכאב הפיזי או הנפשי, אל תבכה, אל תתלונן, וכמובן "אל תיילל כמו נקבה". היא אינה אלא נקב. חור. פתח רביה ותו לא. זכור שאתה גבר מלשון גיבור, מתגבר, אתה זכר מלשון זיכרון. אותך צריך לזכור. לכן תתרחק מכל רבב של 'רכרוכיות' נשיות שעלול לדבוק בך.

לא כל הבנים לומדים להיות אלימים. חלק מהם מצליח לשמור על עצמו ולהתנגד לסוג הזה של גבריות אלימה, בנים אלה מצליחים לפתח סוג אחר של גבריות. מעודנת, רגישה, חכמה ולהיות נאמנים לעצמם ולערכים שלהם. אולם רבים אחרים נסחפים בזרם, ומתנכלים לחבריהם שאינם שוחים עם הזרם. אלה נחשבים ללוזרים, והופכים להיות קרבנות ללעג ואלימות פיזית. רבים עוד יותר עומדים מהצד ושותקים מרוב פחד. אלה הרוב.

 

זוהי התשתית שעליה צומחת המיניות הפורנוגראפית. כעת מוכנים הנערים לעבור לשלב הבא של תהליך הפיכתם לצרכני פורנוגרפיה וזנות:

 

הלם המיניות המנוכרת – ניתוק המין מהרגשות.

אספר על הלם המיניות המנוכרת אותו חוויתי בנערותי. זהו כמובן אינו סיפורם של כל הבנים, כל נער וסיפורו שלו, אבל מניסיוני כמטפל, כמנחה קבוצות גברים וכחבר בתנועה לגבריות חדשה, אני פוגש אצל גברים רבים סיפורים דומים על הלם המיניות המנוכרת שחוו במפגשים המיניים הראשונים שלהם.

 

היא הייתה בכיתה ט, אני בכיתה י"א. כמעט שלא הכרתי אותה. היא מצאה חן בעיני כי הייתה עדינה, יפה ונענתה לי מיד כאשר הזמנתי אותה לצאת איתי. היא באה לביתי. עלינו על גג בית הורי. החלפנו כמה משפטים ואחרי חמש דקות התחבקנו.  הייתי מגורה אבל אז היא פתאום היא הצמידה את שפתיה אל שפתי, פערה את פיה והחדירה את לשונה אל פי.

 נבהלתי. הקרבה הפיזית הזו, מגע הלשונות, השיניים, הטעם, נוזליות הרוק כל אלו הלמו בי.  אף אדם לא החדיר/ה את לשונו/ה אל פי מעולם. המחשבה שאדם שאיני מכיר בכלל יכניס את לשונ/ה אל פי הייתה בלתי נתפסת. מבהילה.

לא ידעתי מה עושים עם הלשון, ועם הידיים. הטכניקה דווקא הייתה ידועה לי. אני אמור להפשיט אותה ואחר כך "לעשות לה את זה". "לזיין אותה" לא ? פחדתי. כל מה ששמעתי עד אז הפך את הזיון לאלים, ואם לא אלים, אז לפחות כמשהו המחייב אותי לתפוס מנהיגות, להוביל, לעשות משהו שלא היה לי מושג איך עושים אותו.  פחדתי כי חשבתי שאולי היא תאשים אותי באונס על מה שאני אמור לעשות. ואולי זה לא יצליח לי ? התביישתי בהססנות שלי. רגלי רעדו ונרתעתי. ואז כדי להתגבר על הבושה יצא מפי משפט שגרם לי אחר כך לבוז כל כך לעצמי: "את לא חייבת לעשות את זה אם את לא רוצה".  היא הייתה נבוכה ואני אמרתי לעצמי: "עכשיו היא בטח בזה לי. ודאי קיוותה שאני גבר. מנוסה. אולי רצתה להיפטר מהבתולים שלה בדיוק כמו שאני רציתי להיפטר משלי. התאכזבה שנפלה על חנון כמוני". דיברנו כמה מילים והיא הלכה הביתה. יותר לא נפגשנו. 

 

התמונה הזו, שם על גג בית הורי, רדפה אותי ללא הרף באותה תקופה.

"אין אישה שלא נותנת, יש רק גבר שלא יודע לקחת" זה המשפט שהדהד בי ללא הרף. משפט ששמעתי שוב ושוב מאורי בן כיתתי שלדבריו 'זיין' בלי הפסקה. "אז אני הגבר שלא יודע לקחת" חשתי שאני כישלון בתור גבר.  פישלתי למרות שהיו לי כל התנאים. (שכחתי לציין שהייתה לי דירת חדר על הגג), נערה שבאה אלי מרצונה ומיד בלי לבזבז את הזמן ניגשה יש לעניין ויזמה נשיקה צרפתית.   "אידיוט שכמוך איך החמצת הזדמנות 'לזיין' אותה. היא הייתה דלוקה עליך, היא רצתה לתת לך, למה לא לקחת? פחדן עלוב. גבר אמיתי מנצל כל הזדמנות. לא עושה חשבון. גבר אמיתי 'מזיין', 'דופק' ו'זורק'. גבר אמיתי לא צריך הכנות מיוחדות לזיון. אורי הסביר ש"בנות צריכות את כל הקטע הזה של רגשות כדי להזדיין. ככה זה עובד אצלן" הייתי מבולבל לגמרי. הרי הבת בכלל לא הייתה בקטע של רגשות, היא ישר נגשה לעניין. מי שהיה צריך רגשות והכרות זה אני. אז מה זה אומר עלי לכל הרוחות. שאני לא גבר ?

 

הייתי מוכן לשלב הבא בלמידת המיניות הפורנוגראפית.

 המשך …