עמוד קטגוריה

10 במרץ 2012

אבות בשינוי /ד"ר חן נרדי

ד"ר חן נרדי – מכון דיאלוג

"רכבתי עם בני על האופניים. הכול היה בסדר עד לעלייה, ואז בני אמר: 'אבא, אני לא יכול יותר לנסוע'. חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לחשל אותו, אז בלי לחשוב הרבה אמרתי לו את המשפט הכי מטופש שהבאתי מהצבא: 'אין לא יכול, יש רק לא רוצה'. לא ניסיתי לשכנע אותו, עמדתי שם כמו מפקד בשילוב ידיים ואמרתי לעצמי: 'הוא לא ישבור אותי'. בסופו של דבר הוא עלה בכניעה מוחלטת על אופניו והמשיך לנסוע. הוא עשה את העלייה עם דמעות בעיניים, רק רצה שזה ייגמר".

8 במרץ 2012

רשימה 27: "הילדים שהיינו, הנשים והגברים שהפכנו להיות"/ ד"ר רבקה נרדי, 8/3/2012

איזה מין ילד/ילדה היינו? האם אנחנו זוכרים? האם אנחנו רוצים/רוצות לזכור?

האם היית ילד מקובל?

האם היית "מלכת הכיתה" או לפחות אחת מסגניותיה... או מה"מקורבות" שלה...?

האם היית ילד דחוי?

האם היית ילדה מופמנמת, מודרת חברתית, אחת שאפשר בקלות להתעלם ממנה?

האם היית ליצן הכיתה? (אולי ליצן עצוב?)

האם היית ילדה בודדה שחבריה היחידים היו ספריה?

האם חבריך לכיתה הכו אותך? השפילו אותך?

האם חברותייך וחברייך לכיתה לעגו לך? החרימו אותך?

האם הרגשת אהוב? אהובה?

האם הייתה לנו ילדות טובה? מאושרת?

האם הילדות שלנו היא מסע כבד על לבנו, כזה שהיינו רוצים לשכוח? להעלים אותו מחיינו?

19 בפברואר 2012

רשימה 26: אני "נרקיס"? על היעלמותה ההדרגתית של האמפתיה וההתחשבות ביחסי אנוש: בזוגיות, במשפחה, בעולם העבודה, בפוליטיקה מאת ד"ר רבקה נרדי, 17/2/2012

אגדה יפה שמקורה ביוונית, מספרת כיצד נוצר הנרקיס. בין הרי הגליל התהלך בימי קדם רועה בעל פנים עגולים ותלתלי זהב לו, ושמו נרקיס (ביוונית נרקיסוס). כל הנערות דברו ביופיו הרב והוא לא ידע מימיו כי יפה הוא, כי לא ראה מעודו את פניו, פעם ירד עם צאנו ממורדות הכרמל, כשפניו מועדות אל הרי הגליל, כשעבר את נחל קישון ראה את בבואתו במים ומרוב התלהבות נפל למים וטבע במקום. ואכן עד היום ניתן למצוא את הנרקיס באזור הקישון.
2 בינואר 2012

רשימה 25:בגידות קטנות כסימני אזהרה/מאת ד"ר רבקה נרדי 2/1/2012

שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:

"מה אמרת לה?"

"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.

"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.

"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).

"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.

"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.

השתיים הסתלקו.

הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?

3 בדצמבר 2011

טור 24:זוגיות? לשם מה? מאת ד"ר רבקה נרדי 29/11/11

לפעמים, בסיומו של שבוע קשה לאחר שעות רבות של טיפול זוגי, אני תוהה, לשם מה? למה אנחנו נשים וגברים טורחים בכלל לנסות. הרי לכאורה הכתובת על הקיר – זה לא יעבוד, ואם כן – אז לתקופה קצרצרה. ואחר כך כולם יודעים לספר על תחושת הדעיכה, אובדן הריגוש, התרבות המריבות והכי נורא – השעמום שגורר רבים ורבות לבגידות סדרתיות. ואז מתחילות הצרות הנוראות (לחלקנו) של נקמנות שמגיעה לאלימות ולבסוף לגירושים.
4 באוקטובר 2011

טור 23: סליחה – הסיכוי שלנו לתיקון מאת ד"ר רבקה נרדי 28/9/11

תארו לעצמכם שביבי נתניהו היה מתעורר בוקר אחד ומחליט לבקש סליחה מאבו מאזן והיה אומר לו כך: אני מתנצל, באמת שאני מתנצל מעומק לבי על העוול שמדינת ישראל גרמה לכם, העם הפלשתיני. אני מבקש סליחה על שנות הכיבוש הרבות, על המחסומים, על היחס המתעמר, על הקשיים, על המצור בעזה, על הסרבנות שלי בתהליך המשא ומתן, על המשך הבנייה בהתנחלויות, על הבטחות שאני לא מקיים, על הצבת דרישות בלתי אפשריות. אני מתנצל ומבקש הזדמנות נוספת.

22 בספטמבר 2011

טור 22: שיח חדש בין נשים לגברים מאת: ד"ר רבקה נרדי

רובנו מכירות את שירו המצמרר של דן אלמגור, בעל הלחן המכשף של מתי כספי, המושר בפי ששי קשת – "פנקס הקטן". מילות השיר הדהדו בי ולא הניחו תוך שאני מארגנת את מחשבותיי לקראת כתיבת הרשימה הזו. רשימה שרוצה לתאר את מצב היחסים החדש, המתהווה זה כבר כמעט שני עשורים בין נשים וגברים. ואני עצמי נדהמתי מהאסוציאציה שלי שפרצה ממוחי הקודח והמתארת דינמיקה אכזרית בין אישה יפה שהפכה נכה גופנית כתוצאה מאלימות של גבר והיא רודה בפנקס הקטן האוהב אותה מאז ומעולם, עד כלות, ומוכן להיות עבדה הנאמן.  ואולי נזכרתי בשיר זה כי שמעתי לאחרונה כמה גברים מתבטאים כך על עצמם. הם חשים כ "פנקס הקטן" של נשותיהם...
29 באוגוסט 2011

"אני אוהב אותך. אבא" / מאת ד"ר חן נרדי

 

"אני אוהב אותך. אבא"

מתוך קבוצת גברים "לכעוס בלי להרוס" / בהנחיית ד"ר חן נרדי

 

"יצרת לי בעיה גדולה בשבוע האחרון" אמר בפנים חתומות הראל, גבר בן 50 בתחילת המפגש הקבוצתי. "החלטתי לבדוק את הרעיון שלך וסימסתי לבת שלי בת ה 18: "אני רוצה שתדעי שאני מאוד מאוד אוהב אותך". היא החזירה לי מיד: "אבא, איזה כיף ששלחת לי. גם אני אוהבת אותך".