ד"ר
"רכבתי עם בני על האופניים. הכול היה בסדר עד לעלייה, ואז
איזה מין ילד/ילדה היינו? האם אנחנו זוכרים? האם אנחנו רוצים/רוצות לזכור?
האם היית ילד מקובל?
האם היית "מלכת הכיתה" או לפחות אחת מסגניותיה... או מה"מקורבות" שלה...?
האם היית ילד דחוי?
האם היית ילדה מופמנמת, מודרת חברתית, אחת שאפשר בקלות להתעלם ממנה?
האם היית ליצן הכיתה? (אולי ליצן עצוב?)
האם היית ילדה בודדה שחבריה היחידים היו ספריה?
האם חבריך לכיתה הכו אותך? השפילו אותך?
האם חברותייך וחברייך לכיתה לעגו לך? החרימו אותך?
האם הרגשת אהוב? אהובה?
האם הייתה לנו ילדות טובה? מאושרת?
האם הילדות שלנו היא מסע כבד על לבנו, כזה שהיינו רוצים לשכוח? להעלים אותו מחיינו?
שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:
"מה אמרת לה?"
"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.
"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.
"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).
"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.
"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.
השתיים הסתלקו.
הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?
תארו לעצמכם שביבי נתניהו היה מתעורר בוקר אחד ומחליט לבקש סליחה מאבו מאזן והיה אומר לו כך: אני מתנצל, באמת שאני מתנצל מעומק לבי על העוול שמדינת ישראל גרמה לכם, העם הפלשתיני. אני מבקש סליחה על שנות הכיבוש הרבות, על המחסומים, על היחס המתעמר, על הקשיים, על המצור בעזה, על הסרבנות שלי בתהליך המשא ומתן, על המשך הבנייה בהתנחלויות, על הבטחות שאני לא מקיים, על הצבת דרישות בלתי אפשריות. אני מתנצל ומבקש הזדמנות נוספת.
"אני אוהב אותך. אבא"
מתוך קבוצת גברים "לכעוס בלי להרוס" / בהנחיית ד"ר
"יצרת לי בעיה גדולה בשבוע האחרון" אמר בפנים חתומות הראל, גבר בן 50 בתחילת המפגש הקבוצתי. "החלטתי לבדוק את הרעיון שלך וסימסתי ל