קנאה / ד"ר רבקה נרדי

מתוך: "איתך בגובה העיניים", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת מודן, 1996, קטע 24, עמ' 59
הספר יצא לראשונה בהוצאת "קשת" של ישעיהו קשתן ז"ל
 
אני לא מקנאה בהרים הגבוהים, שהיו שם קודם ויהיו שם אחרי. אני לא מקנאה בים הרחב, על מימיו הכחולים, העמוקים, הסוערים, הקסומים. אני לא מקנאה באגם הכחול כמו אשה חושנית, מתענגת. אני לא מקנאה בשושנה הענוגה, שאוהבת להוציא בגנדרנות את קוציה, גם לא בעצים הגבוהים, באביב החצוף, בגשמי ברכה. אני לא מקנאה בטבע,

 אבל אני מקנאה בך, יקירי, שאתה ואני שווים מול אלוהים, ואתה לוקח מנות גדולות יותר מן החיים.
 אז לקחתי גם אני. עכשיו אתה מקנא גם בי –
 כי גם אני רציתי איתך ביחד את האוויר הזה לנשום? שגם לי מחשבות על הרים ואגמים ופרחים ואנשים? כי גם אני מטפסת בסולם שלי היישר למעלה?
 
 ואלוהים אמר: "וביום ההוא יהיו לכם 70 שפות ואיש לא יבין זה את זו" – כך, באמת, אמר?
 וכך היה. ומאז אנחנו מדברים, וקולנו לא נישמע, ואפילו אלוהים התרחק משפתנו.
 
 עזה כשאול קנאה.
 כמו חרב בלב, כמו עשב רמוס, אני גרגר עלוב.
 וחשבתי –
 הענפים, העלים והגזע חיים בשלום, וגם הקוצים והשושנה וההר והעמק והשמיים והארץ והים והאדמה. הטבע יצר הרמוניה,
 
 וגם אנחנו יכולים – גבר ואשה.