רשימה 60: לצאת מזה/ד"ר רבקה נרדי 10/4/2015

מאז אוקטובר כשחזרנו מפורטוגל אני לא כותבת. אולי מעט בדמיון. את רשימותיי שהצטברו מאז 2009 חשבתי להפוך לספר בעזרת בתי שתכתוב ותהדהד אלי ואני אליה וכך יצמח לנו דיאלוג אם בת . חשבתי וחשבתי ואפילו ערכתי את החומרים הישנים עם החדשים והכול תקתק עד ש… הגיע פסח. טלי נסעה לחופשת כתיבה בסנטוריני ובקשה שלא אבוא כי עליה להקדיש את כול כולה לסיום ספרה אותו החלה לפני שנים. נעלבתי? קצת. התגברתי כי הבנתי שתפקידי כאמא להגיב באופן בוגר. אז זהו. נפלה עלי עצלות משובבת מהסוג שאני לא מרשה לעצמי. לא בא לי לעשות כלום. אירוח משפחתי היא משימה מספיק תובענית ואני טופחת לעצמי על השכם ולא דורשת מעצמי שום דבר נוסף . המוח שלי רדום עד כדי כך שאני חוששת שמא אבדה לי חדות המחשבה. אני מוצאת עצמי חושבת הרבה על לטאות ששוכבות בשמש ולא זזות. אולי חווית הלטאה בשמש היא היא החוויה המרכזית של ההומו סאפינס וכול מה שלימדו אותנו על חריצות ושאפתנות הם פרי הדמיון והפחדים של הפוריטנים… מי קבע שאדם טוב חייב להתאמץ. מי החליט ששאפתנות וחתירה למטרה עדיפים על עצלות?

אני חושבת באירוניה על "המטפלת" שבתוכי שמאמינה שיש לחתור קדימה… ושוב נופלת עלי הנמנמת…

וברצינות. יש משהו קסום בהתנהלות האיטית הזו. כמו מרד קטן בעולם המהיר. שירוצו כולם, אני אעמוד לי בנחת… אבל רגע, אם כולם ירוצו ואני אעמוד אשאר מאחור. פחד אלוהים. ושוב אני רצה. לאחרונה שמתי לב שאפילו הדיבור של הצעירים בעיקר הפך מהיר יותר, כמעט מלמול. וההודעות מקוצרות. מילה אחת. זהו. ומי שלא קולט את המסר שרק לא יפריע.

אבל עכשיו לא איכפת לי. חופשת פסח. נדמה לי שכולם נסעו לחו"ל, לא? כי הכבישים פתאום קצת ריקים. ובכלל נראה שהבעיות הבוערות עוסקות בבישולים, ואפילו בישול הקואליציה החדשה בממשלה  לא מעניינת אותי. רוח הפיזור נחה עלי. המיקוד ממני והלאה…

הלכתי לבדוק אצל "פרופסור גוגל" מה נאמר על חריצות (נדמה לי שאני לא ממש יכולה להשתחרר מהרגל החריצות הנורא הזה…) ומצאתי להנאתי כמה פתגמים דידקטיים שחלקם הטילו עלי אימה וחלקם פשוט הצחיקו אותי.

"מה שאנו מקווים לעשות פעם בקלות עלינו ללמוד לעשות קודם כול בשקדנות" (סמואל ג'ונסון).

"עושר המדינה תלוי במספר האנשים החרוצים" (וולטר).

"יד חרוצים תמשול" (משלי, פרק י"ב, פסוק כ"ד).

"מתינות וחריצות הן שני הרופאים האמיתיים של המין האנושי" (ז'אן ז'ק רוסו)

אם יש בך גאונות החריצות תשכללה, אם אין בך גאונות החריצות תמלא את מקומה" (ג'ושוע ריינולדס).

אואוו! איך ומתי החלה אובססיית החריצות. אני סקרנית.

המשכתי לחפש. ולמדתי כי חריצות נמנית עם "שבע המידות השמימיות" השקולות כנגד שבעת החטאים וכי מקורן בשיר אפי שנכתב על ידי פרודנטיוס בשנת 410 לספירה המתאר את הקרב של הטוב עם הרע. יצירה זו זכתה לפופולראיות רבה בימי הביניים. אימוץ המידות נחשב להגנה מפני הפיתוי…

ובכן כפי שאתם רואים חריצות נמצאת במקום מאוד מכובד יחד עם צניעות, מתינות, נדיבות, סבלנות, נחמדות וענווה.

לעזאזל חם לי. האביב מביא איתו ניחוחות משכרים של פריחה וגם תחילתו של חום מעיק משהו. מה לובשים? עכשיו אני במסעדה מחכה לבתי, (זו שלא נסעה לסנטוריני), אני לובשת סוודר ומתחתיו חולצת גוף קלה ומרגישה כבדה. אני נזכרת בקיץ המעיק ועצלות כבדה עוד יותר נופלת עלי. אני מקנאה בחלק מיושבי המסעדה הלבושים בבגדי קיץ. פה ושם עיניי קולטות דמויות של נשים מבוגרות שעל כתפיהן זרוק סוודר… אני תקועה! מה רע להיות תקוע? מי החליט שצריך לפתור בעיות ולזוז קדימה כול הזמן. בא לי לצוף. שהמים ייקחו אותי לאן שייקחו. נדמה לי שאני מפחדת שאם לא אקח את עצמי בידיים אשאר בתקיעות שלי לנצח… הנה שוב החינוך המערבי הדפוק דופק לי במוח.

הנמנום המוחי הפך לצורת קיום חדשה למדי עבורי שקבלה חיזוק בארוחות דשנות שאת חלקן אני בשלתי במו ידיי. מבט חדש על העולם. אני בהילוך איטי. בשבת שאחרי החג השמיים היו אפורים. לא האמנתי. אבל הנסיעה צפונה למפגש עם חברות לחידוש פעילות חברתית היקרה ללבי הגבירו מעט את הלמות לבי. גשם חזק ירד. כך פתאום. הכביש הפך להיות מאיים ומסוכן. חושיי התחדדו. האם הלטאה המנומנמת שבתוכי התעוררה? ושם בבית היפה של חברתי בדלית אל כרמל התמרדה תודעתי מהנמנום שכפיתי עליה. שיחה מרתקת בין נשים יהודיות מוסלמיות ודרוזיות המחדשות את פני "אנואר"-שותפות נשים יהודיות וערביות העירה אותי. זהו, אני שוב דרוכה, מוכנה לדרך.

יום ראשון היום. גשם עז, ברקים ורעמים. ערפל כבד. החורף כמו לועג לנו שחשבנו שהסתלק לו. 'אני עדיין פה', הוא שואג.

התבוננתי בתעתועי מזג האוויר שחברו לתעתועי המוח והבנתי שלאף אחד לא באמת איכפת אם אמשיך להתנמנם או אם אועיל להתעורר.

וכך נולדה לה רשימה זו שעזרה לי להשתחרר מעט, ממה בעצם?