דעתי עלינו, "קבוצת הסיכון"

דעתי עלינו, "קבוצת הסיכון"

ד"ר רבקה נרדי, פורסם בפייסבוק 24/3/2020

היי בוקר טוב, מאז הקורונה מדברים רבות על ״אוכלוסיית המבוגרים״ שאני נמנית עליה (בינתיים). החלטתי להצטרף לשיח ולומר דברים מלבי.

זה לא חדש ש״מדברים עלינו״ קצת מלמעלה (יש לזה שם: "גילנות" – אפליה בגלל גיל). עכשיו זה רציני עוד הרבה יותר. נכון, אנחנו ההורים, הסבים והסבתות שהכול דואגים לנו, אבל… אנחנו גם מפריעים. לא סתם מפריעים לזרם החיים השוצף, כי אנחנו איטיים, כי שמיעתנו לקויה , כי הבנתנו בטכנולוגיה ״לא משהו״ ועוד חסרונות איומים שהגיל מזמן לנו יום ביומו, עכשיו אנחנו גם מפגע חברתי. בגללנו הכלכלה משותקת, בגללנו הצעירים מובטלים, בגללנו אין חיים נורמאליים, בגללנו הילדים לא לומדים, בקיצור בגללנו החיים נעצרו.

כבר זמן מה שאני ובן זוגי חן ספונים בביתנו כמו כולם. זמן למחשבה, זמן להתכנסות פנימה, להתבוננות עלינו המין האנושי, איך אנחנו במצבי משבר. מצד אחד, המון הומור, עזרה הדדית, אכפתיות, מידע שזורם ברשת (מעודד וגם מפחיד) ומאידך אצבע מאשימה עלינו. אילו רק היו מבודדים אותנו בלבד, הרי הכול היה ממשיך כסדרו. הקורונה בחרה בנו כקורבן ראוי ועלינו לקבל זאת באהבה. הרי ממילא ימינו קצובים, בסוף כולנו נמות רק שאצלנו זה ממש קרוב…אלו רמזים לא ממומשים עדין…

בואו נעצור לרגע ונחשוב לפני שתחול הידרדרות נוספת. רציתי לספר לכם שלהיות ״אדם מבוגר״ או בקיצור ״זקן״ זה לא תענוג מי יודע מה בימים רגילים ועל אחת כמה וכמה בימינו אלו. זה מצב קיומי יומיומי שמחייב תעצומות נפש להתמודד לא רק עם הפגיעות הגופנית אלא גם עם אפליה חברתית, ובימים אלו גם ניתוק מהמשפחה (אם שפר מזלנו ויש לנו משפחה מסורה ואוהבת).

אני מבקשת להזכיר שנשים וגברים מבוגרים אינם רק ״קבוצת סיכון״, הם בני אדם אינדיבידואליים, עם היסטוריה אישית ייחודית, עם אישיותם הייחודית, עם חלומותיהם הייחודיים. כן, לא להאמין, עדיין יש לנו חלומות מעבר ל״ריפוי בעיסוק״. גיל מבוגר, כמו כול מצב קיומי שיש בו פגיעות, אינו זקוק ליחס פטרוני אלא לשיתוף פעולה בגובה העיניים.  אדם מבוגר הוא לא רק "זקן", לא רק "הורה" לא רק "סבא" או "סבתא", הוא בראש ובראשונה אדם לעצמו, עם כבוד וזכויות אישיות, עולם שלם שטמונים בו אוצרות עברו וחלומות עתידו, גם אם עתידו קצר.

ולסיום כמה מילים למנהיגי המשבר: (1) תנו לנו מידע מדויק (2) תתחילו לשתף פעולה זה עם זה (3) תפסיקו להפחיד אותנו. (4) תנו הרגשה שאתם יודעים מה שאתם עושים ואם אתם לא יודעים תודו ביושר.

אני מאמינה בכוחה של תקווה בריאה (מהולה ברוח ספורטיבית והומור) לעזור לנו לעבור את המשבר הזה. רוח האדם ידעה מאז ומעולם להתמודד עם משברים.

—