האם בשורת השחרור של נשים הביאה אותן רחוק מידי? האם השינויים הללו ביחסי המינים המערערים את כוחה של הסמכות הגברית – האישית והפוליטית - הם כה מאיימים על שני המינים עד כדי כך שנולד צורך דחוף לאזן מחדש את תנועותיהם כך שהסטטוס קוו ישמר, בכל זאת – אבל בצורה חדשה, סמויה אך מוחצת בהשפעתה.

נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" טוענת שאכן כך. תרבות הפורנו והפופ שהפכה מאז שנות השבעים לפופולרית יותר ויותר מסייעת בעיצוב התדמית הנשית החדשה – למעשה בהמשך הדיכוי של הביטחון העצמי הנשי ביופיה הטבעי ובמיניותה – באסטרטגיות שהולכות ונהייות מתוכחמות יותר ויותר. לא, אין זו מזימה בינלאומית הנרקמת בחדרים אפלים, אלא בפשטות, מגמות ואופנות חדשות הנולדות מכוחם של יחסים מעורערים בין המינים ומצורך גברי לעצב נשים לצורכי האגו והמיניות הגברית (שאף היא הופכת קורבן להתניות פורנוגרפיות הרסניות).

צורך זה שמקבל חיזוקים מתעשיית הפורנו, הבידור האופנה, הקוסמטיקה, המזון, הרפואה ועוד, מגדיר מחדש את הנשיות במונחים של גוף ונפש, בריאות ויופי, מיניות וחושניות. דומה שאגדת פיגמליון חוזרת על עצמה בלבוש חדש ואף מסוכן ואכזרי יותר. אם בעבר התגאה העולם הגברי ביכולתו לעצב את דמות האשה ואישיותה לצרכיו, הרי בשנים האחרונות, אודות להשפעה האדירה של תדמיות היופי המחמירות והולכות, נראה שדמות האשה מעוצבת ומגולפת מבפנים ומבחוץ.

כמיהתה האינסופית לעמוד בסטנדרטים הבלתי אנושיים של יופי והחיבור שהתרבות עושה עבורה בין מיניותה ליופיה יוצרים סוג חדש של התמכרות ושיעבוד: דיאטות "כאסח", בילוי שעות במכוני כושר, הפרעות אכילה, שמירה אובססיבית על מראה צעיר תחת איזמל המנתחים "הקוסמטיים".

תופעות שלא רק מרחיקות נשים מסדר היום הפוליטי הנוגע לחייהן, אלא גם פוגע בבריאותן, בשמחת חייהן ובבטחונן העצמי כנשים, ביכולותיהן להנות ממיניותן, ובנחישותן לדאוג לעצמן כבני אדם עם זכויות אנושיות בסיסיות.

בסדנאות/הרצאות נעמיק להבין היבט זה של חיינו ונעשה הערכה מחדש של דרכי התמודדות.