כמה אנחנו נשואים?/ ד"ר רבקה נרדי

כמה אנחנו נשואים?

ד"ר רבקה נרדי 27/4/2018

באמת ״כמה? מסתבר שאדם יכול להיות "מאוד נשוי", כלומר מחויב ומושקע בתחום מסוים, למשל סקס, וממש לא בעניין של שיתוף רגשי. או יכול לחוש בעצמותיו את המחויבות שלו בתחום חינוך הילדים ומעט מאוד בענייני סידורים. השאלה עניינה אותי. כעבור שנים פיתחתי אותה לנושא הדוקטורט שלי*. (1996-1999).

בואו נסתכל לרגע על ״מפת הנישואים״, מה היא כוללת? דאגה לביטחון רגשי וכלכלי, סקס, אינטימיות, פרגון, השקעה, גילוי רגשי, חלוקת תפקידים, הקשבה, אמפתיה, יוזמות חברתיות, התחשבות , ביחד, חיי חברה ועוד….. תנו ציון מ 1 עד 10 לכול תחום כאשר 10 מציין דרגת מחויבות גבוהה, כלומר שבתחום הזה אנחנו ״ממש נשואים״.

המושג נשוי/נשואה מקפל בתוכו הבטחה תמימה למימוש ברית הנישואים כפי שאנחנו מאמינים בה.

ועכשיו לשאלת מיליון הדולר – מה אם תגלו שבחלק נכבד מהתחומים אתם לא ״באמת נשואים״ או שאין הדדיות בין דרגת המחויבות שלכם לבין זו של בן/בת זוגכם? מה אם תגלו שאחד מכם התחרט, חולם על מקום אחר? או מעמיד פנים ש"הכול בסדר"? מישהו אמר לי לאחרונה שהוא מרוצה ממה שיש לו ואין לו ענין לכפות על בת זוגו יותר מהיש. וזאת למרות שהם חיים זה לצד זו עם מעורבות מינימלית. אין ספק שקבלה מסוג זה מעניקה שלווה. האם זו שלווה אמיתית או מדומה? האין כאן הונאה עצמית? השלמה עם היש למען השלווה. גם זו דרך לחיים. חשבתי על הוויתור הגדול של שניהם, או אולי על חיים מקבילים של שניים באותו בית. בעבודתי הטיפולית, כמו גם במחקר לדוקטורט שלי שערכתי על תפיסת המחויבות בנישואים, למדתי, ואני לומדת זאת שוב ושוב, על מאבקיהם של רבים מהנשים והגברים לממש, לממש הרבה יותר את הברית. לתת לה משמעות רגשית עמוקה.

כמה מילים על הבדלים מגדריים בין נשים וגברים, בהכללה גסה כמובן. חלוקת התפקידים המסורתית בין נשים וגברים (שאני עדיין פוגשת בה) יוצרת מצב שגברים רבים ״נשואים״ הרבה יותר, ב"ציון גבוה"  לקריירות שלהם, והרבה פחות לענייני יחסים ומשפחה. הם אפילו, עשויים לחוש שכך טוב ונוח. העיקר שיש משפחה ברקע. כך אכן היה פעם, כך תפסו את הדברים נשים וגברים מתוך אמונה שזה סדר הדברים הנכון והטוב למשפחה ולחברה. אבל דברים השתנו. כיום, נשים רבות מתקוממות משום שהן תופסות את ברית הנישואים כהשקעה הכרחית והדדית בתחומי היחסים וחלוקת התפקידים. גם נשות קריירה, ברובן, מנסות בכול כוחן להיות "גם וגם וגם", כלומר להשקיע בחוץ ובבית, בקריירה, במשפחה, בזוגיות, ובחיי חברה, בתרבות, בשמירה על סביבה אסתטית, ובהשקעה בחיי הרגש. כאשר הן לא זוכות להדדיות הן עלולות לסגת לעמדת ניכור, עזיבה, מאבק, או השלמה פאסיבית עם המצב. אני פוגשת בחדר הטיפול את התסכול הנשי לצד הכעס או חוסר האונים הגברי, ובעיקר את עלבונם של גברים שמאמציהם לא מוערכים מספיק. אני גם פוגשת את הניסיון הנואש של נשים וגברים לגשר על הפערים, להתחבר זה לזו באופן כנה, עמוק ואמיתי יותר, להחזיר לחייהם את התחושה הכה חסרה של בית רגשי.

ועוד לא אמרנו מילה על בגידות, גרושים, מאבקי כוח ומתחים.

לסיכום: השאלה ״כמה אנחנו נשואים״ טוב שתעסיק אותנו ותעודד אותנו ״לשפר עמדות״ לבדוק, לשוחח, לשמור על כנות ואומץ לב. זאת לטובתנו האישית וכמובן לטובת הקשר.

* עבודת הדוקטורט בשפה האנגלית, "תפיסת המחויבות בנישואים המודרניים, ההבדלים בין המינים וההשלכות המוסריות" מצויה בספרית מדעי החברה של אוניברסיטת בר-אילן ובספרית מדעי החברה של מכללת בית ברל. היא עובדה לספרי "זוגיות בסערה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003.