מאמר דעה: הרצון להיות מקובל – יכול להיות גם קללה בדרך להחלפת השלטון / ד"ר רבקה נרדי

מאמר דעה: הרצון להיות מקובל – יכול להיות גם קללה בדרך להחלפת השלטון

מאת ד"ר רבקה נרדי

כשהיינו ילדים לימדו אותנו (בטעות לדעתי) לעשות הכול, יותר מידי, כדי להיות מקובלים. אלו בינינו שסבלו מדחייה חברתית מסוימת זוכרים בצער שזה ממש לא עזר. שילמנו על כך מחיר כפול: גם הסתרנו את עצמנו האמיתי מעצמנו וגם בסופו של דבר זה עזר מעט מאוד או אפילו גרם לנו נזקים. ככה זה. העמדת פנים נתפסת כזיוף, בצדק.

כמטפלת אישית וזוגית אני פוגשת סוגיה זו גם בעולם המבוגרים ולאחרונה ראיתי זאת בצער ובתסכול בתהליך השיווק האגרסיבי של המפלגות השונות. כמי ששייכת למחנה השמאל הדבר תסכל אותי במיוחד. שהרי היה ברור שהניסיון הפתטי למצוא חן בעיני בוחרי הימין גרם לרובן לקרוס לתוך עצמן. והגדילה לעשות מפלגת "כחול לבן" שהתחפשה לקצת ימין, קצת מרכז, קצת שמאל, ודברה על הכול ועל כלום, ומה יצא לה מזה? מה יצא לנו מזה?

לאחר שנודעו תוצאות הבחירות שהיו צפויות (למרות שהייתה לנו פנטזיה של ניצחון) שרויים אנו אנשי השמאל בתחושת כישלון הגובל בדכדוך וייאוש. מה לא נאמר? מה לא נכתב? ים של מילים.

הרי ברור היה מלכתחילה שאין לנו סיכוי אלא אם כן נחבור למפלגות הערביות. אבל מה שברור והגיוני כמו אחד ועוד אחד שהם שתיים, מעורר אימה בקרב מנהיגי ״שמאל מרכז״ שעל מנת לגרוף עוד קולות וליצור מראית עין של ניצחון (בלי הערבים כמובן, אבל איך? תסבירו לי) הם התמקדו במסר אחד "בטוח", לכאורה – הדחת נתניהו. מסר שהייתה בו פזילה חזקה לעבר איזה רוב דמיוני שיכול להתחבר לכך. הם ערפלו כול דבר אחר, הם דחו מכול וכול את המחשבה שאפשר וראוי לחבור למפלגות ערביות שבלעדיהן הרי לא יכול היה להיות להם סיכוי להקמת ממשלה, הם למעשה לא אמרו דבר משמעותי שמבדיל אותם מהימין, ומה שאמרו היה דו משמעי,  מעורפל ומבולבל.

ניסיוני האישי והמקצועי לימדני שברגעי משבר מה שעובד זו אמירת אמת ברורה וצלולה. בלי תירוצים. ומהי האמת של השמאל שיש לזעוק אותה מעל כול במה – סיום הכיבוש, חתירה לשלום עם וויתורים נדיבים שרק החזק יכול להרשות לעצמו, מאבק חסר פשרות באפליה של ערביי ישראל בכול היבטי חייהם, וכמובן לראות באמת, לראות ולדאוג לקבוצות המוחלשות בחברה כולל מהגרי עבודה והזרים בקרבנו, רק כך בונה מפלגה לעצמה עמוד שדרה של אופוזיציה לוחמת.

מדינה חזקה, וישראל חזקה, יכולה להרשות לעצמה להיות דמוקרטית באופן שוויוני לכול אזרחיה מבלי לקחת מה שאינו שלה. יש לחזור ולומר, שוב ושוב, שהכיבוש השחית אותנו. עלינו להתנער ממנו אחת ולתמיד.

אני עדיין אופטימית. מקווה שיילמד השיעור. לפעמים צריך לרדת נמוך מאוד כדי לעלות בחזרה.

—