על לידתו של הספר גברים בשינוי

 

 

כגברים רבים, נכנסתי לחיי הנישואין בהנחה המובנת מאליה, שבתור גבר עלי לתפקד כראש המשפחה; להפגין עליונות בכל העניינים ה"חשובים" בחיים הזוגיים והמשפחתיים. אף כי רבקה – בת-זוגי – היתה כבר בעלת שני תארים אקדמאיים, אם לילדה מנישואין קודמים ובעלת נסיון-חיים עשיר, לא היה לי כל ספק בעליונותי האינטלקטואלית ובגישתי החינוכית, ההגיונית והמועדפת, על פני "רכרוכיותה" הרגשית הפשרנית.
אשלייתי כ"ראש משפחה", המבוססת על עליונות גברית, התנפצה לרסיסים, והניסיון להחיותה ולקיימה באופן מלאכותי היה חסר כל סיכוי.
 שנינו פיתחנו קריירה מקצועית והשקענו בה ימים ארוכים, שנינו השתכרנו באותה מידה. לא היתה כל הצדקה שעיקר עול הבית וגידול הילדים ייפול על שכמה של רבקה, למרות זאת נראה לי "טבעי" שמטלות אלו יהיו באחריותה, בעוד שהשתתפותי תהיה שאלה של רצון טוב מצידי. נסיונות להנשים באופן מלאכותי את מודל חלוקת התפקידים הסטריאוטיפיים, שלפיו הקריירה של הגבר עומדת במרכז בעוד שתפקיד בת-הזוג היא לעודדו, לטפחו ולאפשר לו תנאי התפתחות טובים ככל האפשר – לא עלו יפה. רבקה לא ויתרה ותבעה חלוקת תפקידים אחרת, צודקת יותר.
 למרות שבאופן אידיאולוגי לא יכולתי שלא להסכים עם הצורך בחלוקת תפקידים שוויונית בינינו, הרי שכל יישותי הגברית התקוממה לנוכח שאלות כמו: מי יילך עם הילד לקופת-חולים ויאחר בשל כך לעבודה, מי יעזוב את עבודתו ויתייצב לשיחה עם המורה, מי יישאר בבית עם הילד החולה ועוד. לשאלות אלו היתה תשובה ברורה מבחינתי – זה תפקידה של רבקה.
 ההתפכחות קרתה רק כאשר עמדתי על גובה המחיר ששילמתי בניסיון לכפות על משפחתי את מודל העליונות הגברית: מאבקי-כוח בלתי פוסקים עם בת-זוגי, נוקשות ביחסים עם ילדי ופגיעה ביכולתי ליהנות מספונטניות ביחסים הבינאישיים, וביני לבין עצמי.
 ספר זה לא היה מגיע לכתב אלמלא הייתי עד לתמונת נישואין דומה אצל גברים רבים: מטופלים, עמיתים למקצוע, מפקדים ופקודים.
 הטיפול בבעיות זוגיות ומשפחתיות הפגיש אותי עם גברים רבים אשר בדומה לי נכנסו לחיי הנישואין שלהם, כשהם מצוידים בהנחה השגויה שמנהיגותם כראש המשפחה מובנת מאליה בתוקף היותם גברים. לגבי רבים מהם היתה ההתפכחות מהנחה זו כואבת הרבה יותר משלי, ובמקרים רבים גרמה גם לפירוק המסגרת המשפחתית.
 בפשיטת הרגל של תפישת העליונות הגברית נפגשתי לא רק בזירה המשפחתית, אלא גם בזירות נוספות: באוניברסיטה, בבית-החולים, בצבא ועוד.
 ניהול גברים בידי נשים, בתחומי חיים רבים, נתקל בקשיים ניכרים הן לאישה המנהלת והן לגבר המנוהל. טירונים צעירים ומילואימניקים ותיקים מופתעים לפגוש מפקדת המדריכה אותם בירי. רופאה מנהלת-מחלקה בבית-חולים בוחנת את מיומנותם של רופאים גברים, פרופסור אישה חורצת גורלות של סטודנטים גברים, ונהגות אוטובוס מנפצות את מיתוס העליונות הגברית בנהיגה.

למרות שניפוץ מיתוס העליונות הגברית הינו מקור לחץ ומצוקה לגברים רבים, החשים שאינם עומדים ב"קריטריונים" של "גבר אמיתי", ולמרות שגברים רבים שותפים לאותה מצוקה, אין הם יודעים על כך מאומה. זוהי שותפות אילמת של כולם יחד, אבל כל אחד לחוד בפינתו, מבלי להיות מודע לבדידותם של האחרים. בניגוד לנשים, ממעטים גברים להיפגש כדי לשתף זה את זה ברגשותיהם.
 הם מתביישים במצוקה, מסתירים אותה בפני אחרים ולעתים אף מפני עצמם. רוב הגברים אינם מעזים לדבר על רגשותיהם, הם חוששים מלעג חברתי, כאשר יתברר שהם אינם כה חזקים כפי שהם מציגים את עצמם.
 הפחד להיות מתויג כ"לא גבר" הינו עדיין אחד הפחדים העמוקים ביותר של גברים, אולי העמוק שבהם. פגשתי פחד זה אצל גברים במלחמת-לבנון. רבים מתוכם חשו שנכשלו ולא עמדו במבחן הגבריות המצופה מהם. חוויית הכישלון היתה לגבי חלק מהם כה הרסנית, עד אשר פגעה ביכולתם לתפקד לא רק כחיילים אלא אף כאזרחים וכאנשי משפחה, והותירה רבים מהם במצוקה זמן רב לאחד המלחמה.
 חלק מהגישה הטיפולית אותה נקטנו כמטפלים, היה לסייע לאותם גברים להגדיר מחדש את המשבר בו הם נמצאים לא כעדות לאובדן גבריותם, אלא כתגובה אנושית לאירועי-לחץ. גישה זו סייעה לרבים מהם לחזור ולתפקד כחיילים וכאנשי משפחה. הצורך לחזור ולהוכיח את גבריותנו, הינו אחד הסימנים המדגימים את שבירותו של מושג הגבריות המקובל. החתירה המתמדת לעליונות ושליטה, כמבחן לגבריות, מזמינה את השבירה והקריסה. שכן אין כל ספק ששליטה מתמדת כזו אינה אפשרית. הפחד מאובדן השליטה והעליונות גובה מאיתנו מחיר כבד ביחסים הבינאישיים וביחסים שבינינו לבין עצמנו.
 האם קיימת גבריות אחרת? בפרקיו הראשונים של הספר, חלקים 1-3, נתאר את מושגי הגבריות הסטריאוטיפית, את ביטוייהם בחיי היומיום ואת המחיר שאנו משלמים על ביטויים אלו. בפרקים 9-12 בספר, נציג את מחשבותינו על גבריות אחרת, הומניסטית; נתאר את ניצניה הראשונים הצצים סביבינו ונדון בקשיים העומדים בדרך ליישומה.
 מילים אחדות לגבי השימוש במונחים "גברי" ו"נשי" בספר זה. כיתרנו את שתי המילים "גברי" ו"נשי" במרכאות, משום שאנו מאמינים כי רוב ההבדלים בין גברים ונשים בהתנהגות, דפוסי-חשיבה וביטויי-רגש, הינם תוצאה של חינוך ושל השפעות סביבתיות, ולא תכתיב של הטבע שאינו ניתן לשינוי. אנו מאמינים שזולת יכולתה של האישה להרות ויכולתו של הגבר להפרות את ביציותיה בזרעו, קיים אצל כל אישה הפוטנציאל לחשוב, להתנהג ולהרגיש באופן הנחשב "גברי", בדיוק כפי שאצל כל גבר קיים הפוטנציאל לחשוב, להתנהג ולהרגיש באופן הנחשב "נשי".
 משחר ההיסטוריה האנושית הגדיר עצמו האדם באמצעות החלוקה המינית: גבר-אישה. הוא יצר מערכת דימויים, תפקידים וציפיות חברתיות נוקשות מכל אחד מהמינים, והפך את הזכרי והנקבי מיישות ביולוגית ליישות חברתית-תרבותית. כל הקטגוריות האחרות על-פיהן קיטלגו אבות אבותינו את עצמם התגמדו מול הקטגוריה המינית גבר-אישה. חכם-טיפש, עשיר-עני, רזה-שמן, טוב-רשע, בריא-חולה, קמצן-נדיב ועוד, כל הקטגוריות הללו תופסות מקום משני ומתגמדות מול עוצמתה של הקטגוריה גבר-אישה.
 אנו משתמשים ב"גברי", "נשי" במרכאות על מנת להזכיר לעצמנו ולקורא כי ההבדלים בין גברים ונשים, אותם נתאר בהרחבת-מה, אינם אלא הגדרות אנוש שהתמצקו [הפכו למוצק] במהלך ההיסטוריה והפכו למציאות חברתית אשר נדמה כאילו אינה ניתנת לשינוי, ולא היא.
 
ספר זה מבוסס על האמונה כי אנו יכולים להתנער מהגדרות הדוחקות אותנו למשבצות שאינן הולמות אותנו. רבים מאיתנו מנסים להיות "גבר אמיתי" ולהתאים את עצמם לאמת אחרת, חיצונית לנו, זו הנמסרת לנו מפרסומות לקוקה-קולה ולסיגריות מרלבורו, וממיתוסים משפחתיים ולאומיים.
 בספר זה, להיות "גבר" פירושו של דבר להיות אדם מגוון המאפשר לעצמו ולסביבתו ליהנות ממלוא הפוטנציאל האישי שלו, הן מהאיכויות הנחשבות "גבריות" כמו שליטה עצמית, תחרותיות, יכולת ליטול סיכונים, והן מהאיכויות הנחשבות "נשיות" כמו רוך, יכולת לתת ולקבל תמיכה רגשית, יכולת לבטא טווח רחב של רגשות ועוד.