לחץ ומתח כגורמי כעס
עסקנו עד כה בכעסים הנובעים מתפיסות עולם היוצרות ציפיות בלתי רציונאליות של אבות מילדיהם ומעצמם. נעבור כעת לכעסים שמקורם בהצטברות של מתח. חלק מכעסינו נובע לעיתים מהצטברות של מתח כה רב עד שכל גירוי נוסף גורם להתפרצות כעס. במצבים כ
הלחצנומטר: ריקון כוס המתח מצריך מודעות לגובה המים בכוס. לצורך פיתוח מודעות כזו נלמד להשתמש במד הלחץ הפנימי שלנו, הלחצנומטר. כשהמחוג במד הלחץ שלך נע בין 0 ל 40 אתה חש רגוע ושליו. כאשר הוא נמצא בין 40 ל 80 רמת המתח שלך סבירה כי המתח שאתה שרוי בו מאפשר להתמודד עם מצבי לחץ שונים. כאשר המחוג מזנק ל 80 עד 100 כוס המים גולשת ואנחנו עולים על גדותינו מציפים את סביבתנו במתח שלנו.
קל יחסית לעצור את המחוג בלחצנומטר כאשר רמת המתח ועצמתו תופסים רק את מחצית הכוס. במצב כזה רובנו מסוגלים
הסרדין והכריש הינם שני יועצים פנימיים החיים בכל אחד מאיתנו ואשר בשעת לחץ מייצרים בתוכנו מצוקה. הסרדין מייצג את הפחד שלנו מילדינו ואת חוסר האונים שלנו מולם. "אתה אבא חלש" סח הסרדין באוזנינו, "הילד שלך לא אוהב אותך", "שום דבר לא יעזור". מתייאש הסרדין וממליץ: "אם תרצה את הילד הוא יאהב אותך וישמע בקולך. אז וותר לו, אל תתעמת. תשאיר לאשתך להתעסק עם הילדים".
הכריש מייצג את היפוכו של הסרדין: "הילד הזה מבין רק שפה אחת: – כוח", הוא יכבד אותי רק אם אהיה קשוח איתו, אתה חייב לגרום לו לציית לך בכל מחיר, אחרת הוא יעלה לי על הראש".
לפעמים איננו סרדין או כריש אלא סרדי"ש: אנחנו מתרוצצים הלוך ושוב בין התרפסות סרדינית כלפי הילד לבין התפרצויות זעם כרישיות כלפיו. הדינמיקה היא כזו: אנחנו מוותרים שוב ושוב וצוברים תיסכול ומתח הממלאים את כוס המתח שלנו עד גדותיה. כאשר הילד "עובר את הגבול" אנחנו עולים על גדותינו ומרוקנים את הכוס בהתפרצות זעם על הילד. אחר כך אנחנו מתחרטים והסרדין שב לשלוט בהתנהגותנו. כדי לפצות ולפייס את הילד איננו מציבים לו גבולות, בכך לימדנו את הילד לפרוץ גבולות ולפגוע בנו.
מדוע אנחנו, אבות אוהבים ונבונים בדרך כלל – נגררים לתגובות סרדיניות וכרישיות כלפי ילדינו? מדוע במקרים רבים איננו מצליחים לנהוג בדרכו של הדולפין? בטרם נשיב על ש
א. הסונר האמפאטי של הדולפין
האמפטיה כלפי הילד הינה אמצעי המניעה היעיל ביותר שלנו להתמודדות עם הכעס כלפי ילדינו. כאשר דולפינה עומדת להמליט, הדולפינים מרגישים בעזרת קרן הסונר שלהם את מצוקתה של היולדת ושל הוולד העומד לצאת מרחם אימו (הדולפינים מצוידים ב
היכולת הסונרית הזו משולה לאמפטיה האנושית. היכולת להיכנס לנעלי הזולת, להזדהות עם מצוקתו, ולהושיט לו עזרה. בעוד הסרדין והכריש מפרשים תמיד את העובדה שהילד אינו רוצה ללכת לבית הספר כסימן לכוונה זדונית של הילד לפגוע בהם ובסמכותם, מצליח הדולפין לקלוט ולהבין את מצוקתו של הילד, להזדהות איתו ולעזור לו להתמודד עם המצוקה. אבות שפיתחו את הסונר שלהם, מגייסים את האמפטיה שלהם לילד באמצעות התחברות לזיכרונות הילדות שלהם כל אחד מאיתנו זוכר שלפעמים לא רצה ללכת לבית הספר כי לא הכין שיעורים, כי פחד מילד שהרביץ לו בהפסקה, כי המורה העליבה אותו על שלא הבין את השיעור ועוד. אבות עם סונר מפותח משתפים את ילדיהם בחוויותיהם וכך מתחברים לבדידותם ומסייעים להם להתמודד עם מצוקתם.
ב. עמידה על הזנב והצבת גבולות: לדולפין עוצמה פיזית המאפשרת לו להזדקף במים, לעמוד על זנבו ולהציב גבולות: "עד כאן !" מאותת הדולפין לדולפינון הקטן כאשר הוא מתרחק מהלהקה באפן מסוכן, מתקרב לרשת דייגים או שוחה בעקבות כרישים. אבא דולפיני יודע להציב גבולות לילדיו בלי לאיים, להעניש, או להפחיד את הילד. מה פירוש להציב גבולות באפן דולפיני למשל כאשר ילד מתמהמה ומסרב להתלבש לקראת הליכה לגן, כאשר הוא מתקרב אל הכביש יתר על המידה, ואינו שועה להזהרות? בעוד הכריש מציב גבולות בתוקפנות, מאיים, מעניש, צועק ומעליב, יודע האב להשתמש בכוחו הפיזי ברכות ובנחישות וזאת לאחר שמיצה את ההסברים והבקשות. הוא מרחיק פיזית את הילד מהכביש, או מלביש את ילדו כדי ללכת לגן בנחישות, אך ללא זעם או פגיעה פיזית ומילולית בילד.
ג. אורך רוח: על מנת לבצע את זינוקיו המרהיבים אל מחוץ למים, צולל הדולפין וצובר תאוצה מתחת למים. הצלילה מתאפשרת תודות ליכולתו של הדולפין לעצור את נשימתו מתחת למים למשך שלושים דקות. אבות שלדולפין שלהם יש שרירי צלילה מפותחים, צוללים אל תוך עצמם כדי לתכנן תגובה דולפינית הולמת, כדי להתייעץ עם בת זוגם או עם איש מקצוע כאשר יש צורך בכך. אנו ר
דוגמאות של דיאלוגים בין הדולפין לסרדין ולכריש:
כשהילד אינו שומע בקולי.
הכריש:
"הילד חייב צריך לשמוע בקולי כי אני האבא שלו. אם אינו מציית זה סימן שאינו מכבד אותי ומורד בי ועל כך הוא חייב להיענש".
הסרדין:
"אם הילד אינו מציית
הדולפין:
כאשר ילדי אינו מציית לי חשוב שאבין מדוע זה כך. האם אני דורש דרישות סבירות ממנו בהתאם ל
ואולי המרד של ילדי אינו כה נורא כפי שאני מאמין? רצוי וחשוב מאוד שילד ישמע בקול הוריו, אבל ילד צייתן יתר על המידה אינו מצויד היטב לחיים, חשוב שילמד לעמוד על דעתו ולקיים דיאלוג גם עם מבוגרים ובמיוחד עם דמויות סמכותיות.
כשהילד מסתגר מפניי ואינו משתף אותי בבעיותיו ובמה שקורה איתו
הכריש:
"אני חייב לדעת מה קורה עם הילד שלי כדי שלא יעשה שטויות. לכן אם אינו משתף אותי מרצונו, אני אחקור ואדע הכל".
הסרדין:
"ככה זה ילדים. אין מה לעשות. לפעמים יותר טוב לא לדעת מה הילד עושה כי במילא אין לך השפעה עליו.
הדולפין:
"כדי ליצור אווירה של פתיחות עם ילדי, אקיים איתו תקשורת מכבדת ופתוחה במקום להטיף לו מוסר. בנוסף לכך עלי להודות בפני עצמי שלפעמים אני ביקורתי כלפיו ובעצם גורם לו להתרחק, להסתיר ולהסתגר מפניי. אפשרות נוספת היא שייתכן והילד לומד ממני להסתגר ולשתוק. עלי להיות פתוח יותר, לבטא מחשבות ורגשות ולהוות לילדי מודל לחיקוי.
יצירת אוירה דולפינית מפיגת כעסים בין אבות לילדיהם
יצירת אווירה דולפינית בין אבות לילדיהם מפחיתה באפן משמעותי את הסיכוי לכך שתתפרץ בכעס על ילדיך. לפניך רשימת דבר שאבא דולפיני עושה:
ראשית חשוב להפנים: אבא טוב הוא אבא שטוב לו. כדי להשקיע זמן ולטפח קשר של אהבה עם ילדיו חשוב שנאזן בין עבודה למשפחה, להפסיק להתמכר לעבודה ולהקפיד עלשעות עבודה 'שפויות', להקשיב גם לעצמנו ולא רק לאחרים, להכיר במגבלות כוחנו, לשמור על בריאותנו ולכבד את צרכינו שלנו.
הנה כמה דברים שאבא דולפיני עושה:
1. משתלב בחיי הילדים ובעבודות הבית ואינו ננעל על ה
2. מטלפן הביתה מהעבודה, שואל לשלומם של ילדיו מתעניין בנעשה.
3. מחייך אל ילדיו, נוגע בהם, מחבק ומנשק אותם, משחק עימם וממציא עבורם הפתעות נעימות ומצחיקות.
4. מנחם את ילדיו כשהם בוכים, מספר להם סיפור, משוחח עימם ומשחק עימם.
5. מדריך את ילדיו בהתמודדויות השונות שלהם אך מקפיד לא לכפות עליהם 'הרצאות' בטון ידעני ומתנשא.
6. מדובב את ילדיו, מקשיב להם, משתף אותם בנושאים אישיים התואמים את גילם.
7. מכיר את צרכיהם ואת חלומותיהם של ילדיו ועוזר להם להגשימם במידת האפשר.
8. שואל לדעתם של ילדיו ומתחשב בה במידת האפשר.
9. אמפאטי ומכיל את רגשותיהם הקשים של ילדיו, גם כאשר הכעס מופנה אליו ונמנע לנהל איתם חשבונות כוחניים.
10.מרשה לעצמו לדבר לפעמים שטויות ולא מנסה להיות חכם כל הזמן.
מרבה בחיזוקים ופירגון, ממעיט בביקורת, ונמנע מאלימות מילולית
ופיזית.
11. עוזר לילדיו לראותו כ'בשר ודם' ומספר להם – בהתאם ל
לא רק על הצלחותיו והישגיו אלא גם על כישלונותיו ואכזבותיו
וכיצד הוא מתמודד עימם.
12 דורש מילדיו לבצע עבודות בית התואמות את
וזוכר כי לאהוב את ילדיך אין פירושו רק להעניק להם אלא גם
לצפות מהם לנתינה.
13 מהווה מודל לחיקוי בכך שמקפיד על תקשורת בלתי אלימה:
ביחסיו עם בת זוגו ואם ילדיו.
14 מכבד את בת זוגו ומתייעץ איתה בנושאים הקשורים לחינוך
ולטיפול בילדים ובכלל.
15 מעניק יחס שוויוני ומכבד לבנותיו ובניו ומהווה עבורם מודל לחיקוי
במימוש ערך השוויון בין המינים.
16 מתייעץ עם איש/אשת מקצוע כאשר מתלבט כיצד לנהוג.
להרשמה לקבוצות "לכעוס בלי להרוס" – ד"ר
(http:/www.dialog-nardi.co.il/Images/Files/100_1297625289000.pdf