רשימה 36: איך נעצים זה את זו בחיינו הזוגיים/ד"ר רבקה נרדי, 9/11/2012

כשהייתה לה תקלה במדפסת היא דמיינה איך בן זוגה מסייע לה בחיוך ובנועם, שהרי הוא טוב יותר "בדברים הללו" ממנה. אבל הוא בא אליה בפנים זועפות ונזף בה שהגיע הזמן שתסתדר לבד. היא הרי כבר ילדה גדולה…

כשסיפר לה שהוא חש חוסר סיפוק בעבודתו והוא מהרהר/חולם על הקמת מיזם פרטי, הוא חלם שתעודד אותו, שתתלהב יחד אתו. אבל היא נבהלה ואמרה לו שזה ממש לא הזמן והיא גם לא בטוחה שיש לו הכישרון הדרוש לעסקים.

כששברה את הקרסול ונאלצה לשהות בביתה ללא יכולת להתנייד חלמה שיציע לקחת אותה לפה ולשם. אבל הוא הראה לה כמה הוא עייף, וגם ככה הכול מוטל עליו ודי נשבר לו מהמצב.

כשעלה במשקל ולא הצליח להתגבר על פיתויי האוכל קיווה שתעזור לו במילה טובה, שתהיה אתו, "אחות לצרה", ויחד יתנזרו ממאכלים מושחתים, אבל היא המשיכה להיות ביקורתית, והטיפה לו מוסר כמה הוא לא זהיר ואיך זה עלול לעלות לו ביוקר…

כשרצתה לצאת ללימודים חלמה איך יעזור לה עם הילדים ויעודד אותה שימצאו דרך להתמודד עם הקשיים הכלכליים, אבל הוא נבהל, ואולי גם קינא בה, ואמר לה בפנים חמורות סבר שלדעתו חבל על זמנה ושלא ייצא מהלימודים האלה דבר, ובכלל, היא כבר מבוגרת בשביל השטויות האלו.

היה מעיר לה בנוכחות חברים. חלמה שמפרגן לה.

הייתה לועגת לבדיחות שלו. חלם שצוחקת מהן בהתלהבות והערצה.

היה פוגע בכבודה בנוכחות הילדים. חלמה שנזהר בכבודה ותומך בה.

היה מעיר לה בציניות על התבגרותה והמשקל שלה. חלמה שאוהב אותה "איך שהיא".

הייתה מעירה לו על לבושו. חלם שאוהבת את המראה החיצוני שלו, על אף התבגרותו.

***

היה נהוג לחשוב פעם ש"מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה". וגם שהפסוק העתיק "זכרתי לכתך אחרי במדבר" מעיד על אישה שיודעת להעצים את בעלה. זה לקח כמה אלפי שנים עד שהתרגלנו להחיל את שתי האמרות הללו באופן דו כיווני. כלומר שגם מאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר וגם שלפעמים גבר "הולך אחריה למדבר". רק שלפסוקים האחרונים לקח לנו יותר זמן להתרגל. למעשה כולנו, נשים וגברים זקוקים לרוח גבית מבן או מבת זוגנו כדי שנוכל לעוף למרחקים וגם לנחות בשלום. הגיבוי, התמיכה, הפרגון מהווים חומר בעירה חיוני לחיים זוגיים טובים. הרעיון ברור. אך המציאות מתנהגת כאילו לא שמעה על הרעיון הפשוט הזה. היא בשלה. בני זוג יודעים למרר את חיי בנו זוגם במיומנות שהולכת ומשתכללת עם השנים. עם הפוגות כמובן. צריך לנוח, לעשות סקס, לצאת לחו"ל, לארח, בקיצור, צריך לחיות גם חיים שפויים לפעמים. אבל ההפוגות שהולכות ומתקצרות, כאשר רוח הקרב והמרירות שורה על חייהם הזוגיים, גורמת להיחלשות האינטימיות, לירידה בתשוקה המינית ומשפיעה על מצב הרוח ותחושת הסיפוק מהחיים. ולכן מן הראוי שנקדיש מחשבה לראות לא רק איך אנו ממררים את חיי בני זוגנו (שהרי זאת, אם נהיה ישרים, אנו יודעים ויודעות), אלא נעצור כדי להבין ולהפנים את הרעיון שהתנהגויות אלו מחלישות את בנו זוגנו, בעצם גם אותנו. והזוגיות שלנו מקרטעת.

כדי להיזכר נקדיש למלאכת ההחלשה כמה דוגמאות.

נזיפה ביקורתית – התוכן והסגנון

לנזיפות יש סגנונות מגוונים, חלקם גלויים, חלקם סמויים. הסמויים מהעין יכולים להטעות לפעמים, אפילו את קורבן הנזיפה החש את מבוכת העלבון שעות מאוחר יותר. הנה להמחשה כמה דוגמאות:  (1) הסגנון "השואל" – "למה בחרת ללבוש דווקא את החולצה הזאת שממש לא מתאימה לך?", (2) הסגנון הישיר – זו נזיפה הניגשות ישר לעניין ומטיחה באופן ישיר את הסוגיה שלשמה יצאה לדרך – "לדעתי התנהגת במסיבה באופן שעשית צחוק מעצמך",  (3) הסגנון הרומז – "חשבתי שאם היית עושה זאת כך…",  (4) מבט מצמית-נוזפני – ללא מילים, הפרשנות ברורה. (5) הסגנון האלים – אף הוא ללא מילים, שממחיש את דעתו בעזרת הרמת יד, זריקת חפץ, ועוד כהנה וכהנה פרצי זעם.

בני זוג הנוהגים לנזוף זה בזו וזו בזה, לעתים קרובות, וכאשר הסגנון הנוזפני משתלט על ביתם, חייהם נעשים רעים. על מה הם נוזפים? כמעט על כול דבר שאינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיהם. זו מהות התסכול האנושי, ציפיות שאינן מתממשות. כל אדם וציפיותיו, ותסכוליו, שבאות לביטוי כזה או אחר בהערות נוזפניות. רשימת התכנים ארוכה מאוד – מאיחורים, בזבזנות כספית, אורח חיים, חיי מין בלתי מספקים, הופעה חיצונית, כמה לחוד, כמה ביחד, וכמובן הילדים, המשפחה המורחבת ועוד…אדם נזוף חוזר מידית לחוש כילד. זו התניה. הרי כילדים ננזפנו על ימין ועל שמאל, מצד הורינו, הגננות, המורות, המנהל או המנהלת וכמובן בצבא ואחר כך בעבודה. בקיצור כולם נוזפים בכולם. התחושה הילדית, כאשר היא משתלטת עלינו, גורמת לנו לחוש קטנים, עלובים ומוחלשים.

הבאתי את סוגיית הנוזפנות להמחשה בלבד. והיא אינה בהכרח החמורה ביותר. קימות דרכים הרבה יותר מתוחכמות להחלשה הדדית או חד כיוונית של בני זוג. מניעת כספים הייתה והינה עדיין דרכם היותר נפוצה של גברים לשלוט בנשותיהם ולהחלישם פסיכולוגית וכלכלית. מניעת סקס היא דרכן ההיסטורית של נשים להחלשת הביטחון העצמי הגברי של בעליהן. נשים וגברים עשו ועושים זאת איש לרעהו למרות שנפשם חשקה, כאשר נשאו, לחיי אהבה הרמוניים, אך בהיותם בני אדם עם חולשות ויצרים הם נופלים למלכודת יחסי הכוח ונאבקים ומחלישים אחד את השני.

התרופה לטרוף הזה קיימת. אין צורך להרחיק כדי לגלותה. היא פה מתחת לאפנו. פרגון. עד כמה שזה יישמע ילדותי ופשטני זה עובד. הצרכים שלנו ליחס חם והבנה הם בסיסיים ומשותפים לנו כבני אדם באשר אנו. שימו לב לתגובתם של אנשים זרים אלינו כאשר אנחנו מעניקים להם יחס אישי וחם במהלך ביצוע עסקה או שרות. לא כל שכן כאשר מדובר בקרובים אלינו, שההיזקקות שלהם לתשומת לבנו הופכת אותם לאנשים פגיעים, מהירים לכעוס ("הכריש"), או להיעלב ולהסתגר בתוך עצמם ("הסרדין"). החוויה הזוגית חושפת אותנו לצרכינו הילדיים הראשוניים, ולכן הכמיהה לחיבוק ולהבנה, כפי שפעם הזדקקנו להם, בהיותנו ילדים, מצד הורינו, היא כה עוצמתית. הם, החיבוק החם, ההבנה שיכולה לבוא במבט, או במסר מילולי רך, המגע האינטימי, כל אלו מעניקים לקשר הזוגי את תחושת הנחמה והביטחון  שהחברה סביבנו לא תוכל לתת לנו.

חולשתם של בני זוגנו ברגעים מסוימים מאותתת לנו שהם זקוקים לכול הטוב הזה. בדיוק כפי שאנו זקוקים כאשר אנו חשים פגיעים. החולשה יכולה להיחשף כתוצאה מאינספור אירועים, החל מאירועים פנימיים – זיכרונות עבר מטרידים, ועד אירועי חיים הקשורים למצבנו הבריאותי, הגופני, הזוגי, ההורי, המשפחתי, הכלכלי, החברתי וכמובן בכול הנוגע לתפיסה העצמית שלנו את הישגנו ואת תחושותינו ביחס לבני זוגנו. בן זוג או בת זוג החשים פחות נאהבים ונחשקים חשים פגיעות קבועה ביחסים שרודפת אותם ומשפיעה על האופן בו יחוו מצבים, לפעמים מצבים פעוטי ערך, לכאורה.  ההכרות האינטימית בין בני זוג הרואים זה את זו מבעד ל"פוזה" יכולה לעבוד לרעתם, כאשר הם ללא חשבון משתלחים זה בזו בציניות, ניצול חולשה, לעג, ביקורתיות דידקטית, או לטובתם, בהפגנת אמפתיה, חמלה, פרגון, הקשבה, חיזוקים, מגע ללא מילים. השאלה במה נבחר.

האם נבחר בדרך המעצימה את בני זוגנו? הבחירה אינה מובנת מאליה. שהרי ספר החשבונות שאנו מנהלים גורם לנו לעשות את הדבר ההפוך – להחליש, לנקום, למדר, להתעלם, להתנתק. צריך לקרות משהו, איזו תובנה שתיפול עלינו, איזו פרספקטיבה שתפקח את עינינו, ותספר לנו שהחיים קצרים, שהתובענות שלנו מבני זוגנו היא אות לאי התבגרותנו, שהחמלה נמצאת בתוכנו, רק לגעת… להזכיר לעצמנו שגם אנחנו זקוקים…שאולי יש משהו מעצים בהעצמה?

אכן, הפרגון מעצים. פועל עלינו כתרופת קסם. מרומם את מצב רוחנו, מעלה את הביטחון העצמי שלנו, מגביר את חשקנו המיני, מוציא מאתנו את תכונותינו הנעלות ביותר – חמלה, נדיבות, טוב לב, יכולת הקשבה מופלאה ובעיקר תשוקת חיים טובה ובריאה. 

סוד קסמו של הפרגון בהיותו יזם. הוא אינו מחכה ל"גירוי" שידליק אותו. הוא "קופץ בראש" ומחולל את מצב הרוח החיובי. ליוזמה הפירגונית אין חשבון. היא פועלת ממקום של אומץ ומודעות. המפרגן הגדול אינו חושש להיות "פראייר", לא ולא. בעזרת יוזמת הפרגון אנחנו שוברים דפוסי מריבה עקשניים, אנחנו מצליחים לפתוח לב סגור, מצליחים לגעת בנפש פצועה. אנחנו למעשה פותחים חלון לאוויר צח שיזרום לחיינו ויפיח בנו תקווה רעננה לחיים זוגיים שיש בהם יותר רכות, יותר ביטחון וכן, יותר אהבה.