אמש ראיתי את "גלוריה", סרטו הצ'יליאני של לליו סבסטיאן, 2013, על אישה גרושה בת חמישים ושמונה המחפשת אהבה חדשה. אהבתי אותו גם בשל התמונות הלא שגרתיות של התעלסות בין אישה מבוגרת לגבר המבוגר ממנה, כנראה בשנות השבעים. הגיל ניכר עליהם, בעיקר עליו. הם עשו אהבה ולא הסתירו את גופם המעורטל שסימני הגיל בהחלט ניכרו עליו. הסקס על המסך היה מעודן, מצונזר, כמו הבמאי הגן עלינו הצופים ממבוכה. שהרי בראש של רובנו סקס מלא תשוקה יכול להיות שייך אך ורק לצעירים שנראים טוב. כול זאת אני מספרת לכם בהקשר סקר חדש שאתר סלונה עורך על החוויה המינית של האישה הישראלית. התבקשתי ונעניתי להיות חברה בפאנל המומחיות המייעצות בבניית השאלון. חווית בניית השאלון הייתה לכשעצמה מרתקת ומאתגרת ביותר שכן היה עלינו "לחפור" ולהוציא מניסיוננו ומדמיוננו את מגוון האפשרויות השונות שיכולות לתאר מה עובר על אישה בזמן מעשה האהבה, שאולי אין בו אהבה אלא "רק סקס" ואולי הוא זקוק לתנאים כאלו ואחרים, ואולי הוא דומם או צעקני, בקיצור השמיים הם הגבול למגוון האפשרי.
השאלון מיועד לנשים בקבוצות גיל – שנות העשרים, השלושים, הארבעים ו"מעל חמישים". למעשה הביטוי "מעל חמישים" מאפשר גם למבוגרות להשיב, אך אם נרצה להיות כנות הוא פונה בעיקר לנשים עד גיל חמישים. מעל גיל זה הרי קצרה הדרך ל"ערבות הקרח"… ואולי אני סתם מפנטזת שחורות, ואולי לא…
כך או כך מצאתי עצמי מהרהרת על החוויה המינית של האישה הישראלית שלמעשה אין לי מושג מהי. למה? כי לסקס פנים כה שונות ומגוונות גם בחייה של אישה אחת. כי הסקס נושא על כתפיו מטענים של דורות רבים של יחסי כוח בין נשים וגברים. אפשר להתעלם כמובן מסוגית יחסי המינים, למה לעצבן? למה לערב "מין שאינו במינו", רק שלצערנו זה מין ששיך למינו. אצטט את אנדריאה דבורקין, הלוחמת האמריקאית האמיצה בפורנוגרפיה שבספרה הפרובוקטיבי "משגל" (הוצאת בבל, 2005) מוכיחה לנו כי סקס בין גבר לאישה אינו יכול להיות מעשה סקסואלי תמים. למה? כי בהקשר יחסי הכוח בין נשים וגברים לאקט החדירה עלולה להיות משמעות נוספת: כוחנית, משפילה, מנצחת. נשים וגברים הפנימו תפיסה זו שעומדת בניגוד משווע למעשה האהבה הרומנטי. ואז שאלתי את עצמי האם אנחנו באמת מבינות את עצמנו המיני? ההתעסקות עם סקס כמעשה מיני מכאני עשויה להשכיח מאיתנו את עצמנו, אבל אז עדיין נשארת, עומדת ותלויה השאלה בחלל הזירה המינית שלנו – מה אנחנו מביאות לשם חוץ מהגוף שלנו, האם הוא מספיק בשביל ההנאה, אולי לא? הקוליות הנשית החדשה עושה חיקויים של מיניות הגברית, זה טוב? זה רע?
אולי סקר יגלה לנו יותר. ועכשיו שאמרנו זאת אפשר לחזור לשאלון שלנו ולשאול את כול השאלות. שאלות שנוגעות לאהבת הסקס, או התשוקה לאורגזמה, לאינטימיות, לדיבורים-כן או לא? ועוד. אפשר רק לנחש שהאישה הישראלית לא תהיה בהרבה שונה מנשים אחרות ברחבי העולם. היא לפעמים תרצה "סקס טהור" בלי דיבורים.
או המון דיבורים ואפשר גם סקס לקינוח.
לעתים הצורך שלה באינטימיות ואהבה הוא התנאי שלה ואין בלתו.
ויהיו גם נשים שלפעמים האהבה המעודנת "תהרוג" את תשוקתן והן ירצו לחוות תשוקה "החייתית" כמו "לידי צ'טרלי".
והפנטזיות, כן הפנטזיות שפה ושם יקבלו מימוש כמו סקס עם "זר ברכבת", או סקס וירטואלי…
ואורגזמה – מתי זה יהיה הכי חשוב, מתי זניח.
גיוונים – אולי, למה לא, תלוי עם מי ומתי?
גיוונים? חס וחלילה. זו "זוהמה", "טריפה".
בקיצור כמו בכול דבר, מצב הרוח העכשווי יכול להשפיע על אישה לחוש נחשקת וסקסית ובמקרה אחר אולי כעבור שעתיים תרגיש "אמא", "עקרת בית" "ילדה טובה" והסקס ממנה והלאה…
ואולי יהיו נשים כמו גברים (שאסורים בכלל לחשוב ככה) שלא אוהבות סקס. לא מעוניינות במגע, סולדות ממנו. לא מבינות על מה "המהומה". על אפשרות זו ממעיטים לדבר, למעשה אם מזכירים אותה – אז בלחישה, ברתיעה.
ובל נשכח את הרקע ממנו אנו באות. מה באמת אנחנו חשות ביחס לסקס, לא מה מצפים מאיתנו לחשוב? לרצות? לחוש? חשקניות? צנועות? צורכות סקס כמו גברים? קשות להשגה?
שאלתי את עצמי איך זה שהמובן מאליו, שהתשוקה לסקס תהא מושפעת מהמון גורמים פנימיים וסביבתיים, עוברת מעל ראשנו, ואנחנו ממשיכים לחפש את הנוסחה המדויקת שתפעל תמיד, בכול תנאי.