admin

מתוך "מים גנובים", מאת דר' חן נרדי, הוצאת מודן 1996, פרק 5, עמ' 109-136

מתוך: "להיות דולפין":  התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות בהורות בעבודה ובצבא, מאת דר' רבקה נרדי ודר' חן נרדי, הוצאת מודן, 2006, פרק 10, עמ' 193 - 1.

רובנו לא גודלנו על ידי הורים דולפינים. גם הם לא. וכך גם אבות אבותיהם. הורים הם בני אדם בשר ודם, רחוקים משלמות. אנחנו "זוכרים להם" עוולות קטנות כגדולות, ונשבעים שלעולם לא ננהג כך בילדינו. אבל הנה, כשהילדה מאחרת לשוב הביתה, החרדה לשלומה מוציאה מאיתנו את מיטב הסרדינים והכרישים, ואנחנו נוהגים באופן דומה להורינו. לפעמים זה שחזור מדויק של הורינו, מאחר שלא היה לנו מודל דולפיני שממנו יכולנו ללמוד. אם נוסיף לכך את פער הדורות, שבימינו מתורגם למרד סוחף של ילדינו בסמכות ההורית הישנה, נבין שאנחנו בצרה אמיתית. אולם בנימה אופטימית נוכל לומר כי לפתחנו האתגר הגדול ביותר המעניק לנו הזדמנות אמיתית לצמוח כבני אדם, ולהעניק הזדמנות דומה גם לילדינו.

מתוך: "זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, פרק 8, עמ' 187-217.

להגיע לשוויון ולחוות שותפות מלאה ונינוחה עם בן זוג שאין צורך להאיץ בו או "לחנך" אותו דומה לחוויה של שיט רגוע על פני מים שקטים הזורמים בנחת. שוויון ששניים מגיעים אליו ביחד ואין מי ש"ממונה" על שמירתו הופך להיות הפרס הגדול של הנישואים. שוויון שמגיעים אליו לאחר מאמץ מודע וממושך, שרק האשה אחראית על שמירתו, עלול להביא איתו מחיר ליחסים או לתחושת הרווחה של הגבר.

מתוך: המבוא ל"זוגיות בסערה", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2003, עמ' 13-19.

אחד המימצאים המרתקים שהתגלו לי במהלך המחקר שערכתי לצורך עבודת הדוקטוראט (המעובד לספרי "זוגיות בסערה", הקיבוץ המאוחד, 2003) היה הקשר הברור בין איכות הנישואים לבין השלב ההתפתחותי – "הארץ" (כפי שכיניתי זאת) בה שכנו בני הזוג: "ארץ הסטריאוטיפים", "ארץ האמבוולנטיות" או"ארץ השיוויון". בראשונה, "ארץ הסטריאוטיפים" גבר הוא "גבר" ואשה היא "אשה". הכול ברור - התפקידים, יחסי הכוח, המותר והאסור, שלה בעיקר. ההתנהגויות שזוהו שם צמחו בעולם "הישן", בחברה פטריארכלית שהגדירה בקפדנות את חלוקת הכוח והתפקידים בין גברים ונשים. "ארץ האמביוולנטיות" כיניתי, כאמור, את תחנת המסע השנייה. ישן וחדש מתערבבים בה זה בזה. מרבית הנשים והגברים שפגשתי "התנחלו" בארץ זו, והיא סובלת מצפיפות אוכלוסין... היא פופולארית. ויהיו שיתקדמו הלאה ל"ארץ השוויון". צבעיה יפים. אווירה צלול כיין. אוויר פסגות. הראש סחרחר. ארץ דלה בתושבים. חלוקה עניינית של משאבים ותפקידים. הוא והיא משוחחים בגובה העיניים. גברים ונשים רואים זה את זו כבני אדם ייחודיים, לא רק "גבר", לא רק "אשה".

מתוך: "בין העונות"- על נשים באמצע החיים, מאת דר' רבקה נרדי, מודן 1991, פרק 2, עמ' 71 – 49 הספר יצא לראשונה בהוצאת קשת של ישעיהו קשתן ז"ל.

האם את מזדהה עם ההיגדים הבאים ומאמינה כי הם תקפים ביחס לנשים שהגיעו לשלב אמצע החיים והלאה?

גיל מבוגר גם אם הוא נחווה כאובדן אינו רק  חיסרון, אלא-אם-כן את מגישה אותו לעולם ככזה. את יכולה להפוך חיסרון ליתרון על-ידי בדק-בית פנימי. וזה כולל הערכה-מחדש של מה שאת יודעת, שצברת במהלך השנים, ואשר את זכאית לראות את כל השפע הזה ככישוריך.