זוגיות

 

הקשבתי לדבריך ודפיקות לבי הגיבו. הן האיצו כשהתקוממתי מול חוסר הצדק שבטיעוניך, הן האטו עד שנרגעתי כאשר הכרת באחריותך לפרשנות שלך אותי – "צונאמי רבקה". חוויה זו ממחישה עד כמה הכול שברירי, משתנה ופגיע כל כך, בעיקר הסיפור שאתה ואני מספרים לעצמנו באותו הרף עין שאנו מזהים חילוקי דעות.

חן: עוד חשיפה אחת: הפחד שלי להיבלע
כל אחד מאיתנו עכשיו ליד המחשב שלו. גב אל גב. אני מול האלון וההרדופים הנשקפים מהחלון הצפוני, את מול בקעת בית נטופה שמציצה אליי מהחלון הדרומי. אני רואה עצים, את רואה בקעה, אני בצפון ואת בדרום.
פחדתי שהנה זה בא, הנה כאן בנוף היפה הזה נולדת לה המריבה החדשה שלנו. למה לכל הרוחות היינו צריכים את זה? למה לפתוח דברים. למה בכלל לדבר.
הנה הוא יוצא, הסוד שאני מתבייש בו. תוך כדי תהליך הכתיבה שלנו עולה שוב ושוב השאלה הסמויה מי מוביל ומי מובל? של מי הספר הזה? למי מגיע הקרדיט? מי מטביע את חותמו על מי וכמה?

חן: השקרים הקטנים שלי
אני רוצה לדבר איתך על השקרים הקטנים שלי, שלכאורה פחות מאיימים, שקרים לבנים. הם לא מפרקי נישואין, לפחות לא מידית. אבל אני משקר אותם, ובכמויות. אולי החשיפה שלהם היא כמו ניקוי תקופתי למכונית שלי. הנה שקר מחצי השעה האחרונה.
שכבתי על המיטה רדום כמו חתול שבע. כל כך אהבתי את התרדמה הכבדה שפשטה שכל גופי. אַת סיימת אֶת הכנותייך לקראת הכתיבה שלנו ואז אמרת לי: "אתה בא?" שיקרתי לך. אמרתי "בטח" אבל הסוד, השקר שלי, היה שלא בא לי לקום ולכתוב איתך את הפרק על הסודות. שיקרתי כמו בהרבה פעמים אחרות כי פחדתי מהתגובה שלך אם אגיד "לא בא לי", כמו שבאמת הרגשתי באותו רגע. אחר כך יצאתי החוצה להביא את הדר' גב מהמכונית ובדרך אמרתי לעצמי: 'וּואוּ, איזה מזג אוויר ונוף אידיאלי לצעדה, עכשיו כשפחות קר ועוד לא חשוך', אבל בלעתי את המחשבה ושמרתי את הסוד בתוכי. אמרתי לעצמי: 'רבקה תתעצבן וזה יקלקל את האווירה. היא תגיד או תחשוב שזה מעשה אגואיסטי כי הרי תכננו לכתוב ופתאום אתה מבטל'. אז חזרתי לחדר עם הד"ר גב, לא אמרתי דבר מכל מה שסיפרתי קודם והתחלנו לעבוד.

סודות מילאו את חייה המוגנים. היא אהבה את סודותיה שהיו מאז ומעולם עיר המקלט שהייתה מחליקה אליהם בנחת לפני הירדמהּ, לפני שהחלומות שלטו בה. התרגלה לחיות בעולמות מקבילים. 'כל כך טוב ונכון', הייתה מהרהרת בינה לבין עצמה במתיקות. וכך המשיכה גם בבגרותה. נישאה לאיש טוב, גדול ורחב ומגונן, כמו אבא טוב. ילדה שני ילדים וניהלה קריירה צנועה. אישה נעימת מראה, חביבה על סביבתה. ועולמה המקביל ידוע לה, לה בלבד. סודותיה לבשו ופשטו צורה עם השנים.

גבר צעיר שחברתו התנשקה במסיבה עם חברו הטוב בשעה שהייתה שיכורה, מספר שאוהב את חברתו ואינו רוצה לנתק את הקשר בעקבות התנהגותה הבוגדנית. עם זאת הוא שרוי בחשד מתמיד ומנסה לפקח עליה ולשלוט בתנועותיה. הוא מבקש לדעת כיצד להתמודד עם המצב ומבקש עצה מעשית. הוא כותב:  "ובבקשה אנא לא תשובה מהסוג של: 'אם היא באמת חשובה לך תצליחו להתקדם או שייקח זמן לבסס את האמון'. תשובות מהסוג הזה לא באמת עוזרות לי. אני מבקש תובנות אחרות דרכי פתרון למצב הקיים".

גבר אנונימי בשנות העשרים בפורום:
"היא יודעת מה היא רוצה מעצמה – למצוא את האחד (שמבחינתה אני כרגע בתפקיד הזה), לעבור לגור איתו, ולהתחתן איתו, תוך כמה שנים, להקים בית ולעשות ילדים.
לי לעומת זאת - אין מושג מה אני רוצה מעצמי! הניסיון המיני והזוגי שלי לא בשמיים ועד לפני שהכרתי אותה תמיד רציתי להיות בעוד מערכות יחסים ותמיד הרגשתי שיש לי עוד זמן להתנסות ולהבין מה אני מחפש. פשוט לא עברה לי אף פעם המחשבה - "איזה תכונות אני מחפש מאשתי לעתיד". אפילו לא החלטתי עם עצמי מה העמדה שלי לגבי יחסים פתוחים!

"לפני כשנתיים בגדתי בחברתי ולא פעם אחת אל כמה פעמים במשך כמה חודשים, הקשר התחיל להיות קר ומעורער הייתה לה הרגשה של אי נוחות ולי של אשמה גדולה, החלטתי לאחר כשנה לפוצץ את הסיפור וסיפרתי לה הכול, לפני שסיפרתי הייתי מאוד לחוץ ונורא התלבטתי, הרגשתי כבר שאני בן אדם אחר ושמה שאני עשיתי ממש אבל ממש לא מאפיין אותי, לבסוף החלטתי שאני הולך לספר לה הכול כי מגיע לה להחליט אם היא רוצה אותי עוד או לא, ומגיע לה לדעת מה קרה מתחת לפניה שטח, ומשם רק אלוהים יודע מה יקרה, נורא פחדתי אך מצד שני הרגשתי סוג של חומה שחוסמת אותי בכיוון ההפוך שלא יכולתי לחזור בדבריי.