פרק י"ב מתוך: "נשים חסרות מנוח", מאת דר' רבקה נרדי, הוצאת "פרדס", 2007
תשוקה מינית נקייה מדימויים פורנוגראפיים היא לפעמים תמונה באלבום הזיכרונות הנפשי לשם אישה יכולה ללכת בצר לה, שעה שאבדה לה הדרך לזיהוי מיניותה האוטנטית. תמונה רחוקה מנעוריה כאשר נפשה וגופה סערו ממגע מקרי של יד גברית, מריח זיעתו, זיפי זקנו או מבטו החודר. כל אלו עוררו את תשוקתה עד שרצתה אותו שיבוא בשעריה וידע אותה כדרך גבר באישה. המיניות הטבעית והתמימה הזו שיכולה הייתה להמשיך ולקסום לנו נשים וגברים בוגרים אבדה אי שם בתעשיית המין הענקית שהגדירה מחדש את מושא תשוקתם של גברים – את מיניותן של נשים. אבל התמונה ההיא החקוקה לעד, לפחות בזיכרונותיהן של נשים שזכו להיוולד לעולם ההוא שהייתה בו עדיין שמץ של תמימות מינית, יוצרת את תופעת הפיצול בין חווית העונג הגופני לבין ערגתה הנפשית.