שלוש ילדות קטנות שיחקו בקלאס, משחק של פעם. ילדה אחת נגשה לחברתה ולחשה לה משהו באוזן. הילדה השלישית רצתה לדעת מה לחשה הילדה לחברתה. השתיים צחקקו ולא רצו לספר. הילדה שאלה:
"מה אמרת לה?"
"כלום, לא אמרתי כלום", השיבה ונתנה בה מבט של 'מה את רוצה ממני'.
"אבל ראיתי אותך אומרת לה", המשיכה הקטנה בתחינה.
"אז מה אם ראית. לא אמרתי כלום". (צוחקת).
"אבל ראיתי", המשיכה הילדה וקולה מתרסק. עוד מעט תפרוץ בבכי.
"את משקרת. את טיפשה. ואני בכלל לא רוצה לשחק איתך. בואי", היא פנתה לחברתה שעמדה כל העת ועיניה מושפלות לרצפה. היא השלישית לא דברה, רק הזיזה את גופה הקטן הלוך וחזור, כמו לולב ברוח.
השתיים הסתלקו.
הילדה הקטנה, בת שש או שבע חוותה עכשיו בגידה. היא עומדת לבדה ומוחקת ברגליה, בהיסח הדעת, את סימני הקלאס המרוחים על מרצפות המדרכה. אחר כך רצה הביתה וכשאמה שואלת למה חזרה כל כך מוקדם מהמשחקים היא פורצת בבכי ומתייפחת בקול גדול עד שכוחותיה אוזלים, והבכי הופך ליללה קטנה מלווה ברעידות ופניה נמרחים בנזלת. אמא שלה מנסה להרגיעה ואחרי זמן מה מתעייפת ונוזפת בה שתפסיק ושהיא כבר ילדה גדולה ועליה להתגבר, ובכלל מה כבר קרה. והילדה משתתקת לבסוף ומתרצה ומתרחצת ואוכלת ארוחת ערב ומצייתת להוראות אמה ונכנסת למיטה בזמן וכל הזמן חושבת: מה קרה? למה זה כל כך כואב?
רשימה 9 מאת ד"ר רבקה נרדי, 15.04.2010
אספר לכם שני סיפורים, לכאורה לא קשורים זה בזה. האחד מספר על גבר שנהג לבגוד באשתו ולעתים גם להכותה. סבלה האישה סבל רב והתביישה שכך קורה לה. חשבה שאולי אם תסתיר את בושתה מעיני הבריות ייטב. לאחר שנים של מצוקה ומועקה שרק הלכו וגברו לא יכלה יותר להכיל את סבלה ואזרה עוז בנפשה וספרה לחברתה הטובה את סודה השמור ביותר. אך לא עבר זמן רב וגילה הגבר שסודם התגלה. הלך והודיע לאשתו שבשל כך יעזוב אותה לצמיתות. אשתו התמימה וההמומה הציעה תיקון, רצתה שיחות ייעוץ, התחננה על נפשה שלא יעזבנה – במה פשעה? שאלה מבוהלת. בסך הכול רצתה לפרוק את כאבה בפני חברה. אך הוא בשלו – לא ולא. "אם לא היית מספרת הייתי נשאר. בגלל שספרת אני עוזב". ועזב.
רשימה 18 מאת ד"ר רבקה נרדי 21/06/2011.
לא כל מריבה היא "מריבה רעה". אם השכלנו לשמור על קווים אדומים ונהגנו בהגינות ובכבוד גם בעת וויכוח נוקב – המריבה, הוויכוח, מאפשרים לנו ללמוד עוד משהו על בן/בת זוגנו. אך אם "נתקענו" ולא השכלנו "לצאת משם" – מה שהתחיל כוויכוח יכול להפוך לעוינות שקטה ומלחמה קרה. אז איך מסיימים מריבות? לא ממש ראינו את הורינו עושים זאת באופן מושכל. ראינו גם ראינו שתיקות ארוכות, מלמולים פרטיים, הסתגרות, ענישה הדדית וגם אדישות וניכור. וגם כניעה למציאות וחזרה איטית לשגרת החיים.
רשימה 1 מאת ד"ר רבקה נרדי, אוגוסט 2009
"הייתי חייב ללכת ממנה" לחש בגרון ניחר הגבר הסימפאטי שפניו העצובות-מהורהרות מילאו את מסך הטלביזיה. פנים מוכרות של אחד הזמרים האהובים במקומותינו שסיפור פרידתו מאשת מנעוריו, זמרת, כוכבת נערצת, הכה גלים בארצנו ועמד במוקד הסרט הדוקומנטארי.......
בניגוד לספר "להיות דולפין" בו לא ציינו מי מאיתנו כתב מה ( פרט למקרים בהם זיהוי הכותב/ת היה חשוב עניינית) הפעם החלטנו שכל אחד מאתנו יכתוב בנפרד. לא ידענו לאיזו הרפתקה נכנסנו. הריהי לפניכם/ן.
דורה אהבה ספרים מאז ומתמיד. הספר החדש על אהבה שנכתב על ידי הפסיכיאטר הנודע היה מונח ליד מיטתה. היא הניחה אותו ביום חמישי בערב על הערימה שהלכה וגבהה, עם בואה הביתה לאחר הקניות השבועיות.
בצעירותה, עוד בטרם ידעה לקרוא באופן שוטף וכבר בלעה אותם, את הספרים הקטנים והמרוטים שהייתה מקבלת מספריית גן הילדים ואחר כך ממורתה שושנה. המילה אהבה הטריפה אותה. כל כך הרבה מילים בלעה על אהבה, אולי תילמד משהו.