המלצתה של ד"ר יפה בנימיני על ספרה של ד"ר רבקה נרדי "אור מריר"

ספר הסיפורים "אור מריר" הוא ספרה ה-13 של ד"ר רבקה נרדי, שעל גב העטיפה של הספר כתוב עליה, שהיא "נמנית עם אנשי המקצוע הבכירים בתחום העצמת נשים, יחסי ילדים והורים, זוגיות, יחסי גברים ונשים בעולם האישי והמקצועי."

ואכן כל אחד מהסיפורים בספר זה מציג מתוך תחומים אלו של עיסוקה, מצב אנושי , שהוא בבסיסו מצב בעייתי ומורכב .

נראה, שלמורכבות המצבים האנושיים יאה השם הקולע, שניתן לכל הספר:"אור מריר".

זהו ביטוי מורכב, שיש בו גם סינאסטזיה, דהיינו הפעלה בו זמנית (=סין) שלכמה חושים (אסטזיס). יש חוש הראיה, שתופס את האור, ויש חוש הטעם, שתופס את המריר. ויש בו גם אוקסימורון, דהיינו: קיום בו זמני של שני הפכים, כמו הקיום יחד של פיקח חכם (=אוקסי) ושל אטום טיפש (מורון). יש כאן קיום יחד של האור ,שהוא בעל משמעות חיובית, ושל המריר, שהוא בעל משמעות שלילית.

בכל אחד מהסיפורים, שמסופרים בצורה רהוטה ומעוררת עניין, נמצא דמות המרכזית, הניצבת בפני מצב בעייתי מורכב, ובתהליך, או ארוך או קצר ,היא מגיעה בעצמה למודעות ,שעשויה לאפשר לה כיוון פעולה בהווה.

כיוון פעולה אחד הוא קבלת כוח לקבל את מה שאין בכוחה של הדמות לשנות, כמו למשל אותה אימא בסיפור "לאהוב את זיו" . שנים יש לה כוח לקיים קשר עם בנה, שאת עובדת היותו בעל צרכים מיוחדים, אי אפשר לה לשנות. או אותו אבא בסיפור "הבת", שיש לו כוח לקבל את היחס העוין והמתנכר של בתו אליו, יחס שמאוחר מידי ואי אפשר כבר לשנותו..

כיוון פעולה אחר הוא קבלת אומץ לשנות את מה שביכולתה של הדמות לשנות, כמו בסיפור "מכתב רשום", בו האישה נורית עומדת נדהמת, פגועה וכעוסה, מול הווידוי של בעלה, שיש לו בן מאישה אחרת והוא לא מוותר על הקשר אתו. הוא מצהיר בפני נורית שהוא אוהב אותה ואת שתי בנותיו ממנה, והוא אינו רוצה לאבדם. אבל נורית ,ויותר ממנה הבנות שלהם, אינן סולחות לו.

מצא חן בעיני, שאת האומץ לשנות את מה שהיא כן יכולה לשנות, והוא היחס העוין לבעלה הבוגד, היא מצאה בעזרת הספרות.

לילה אחד היא קוראת בשקיקה ספר בשם "ילדת פלא" מאת הסופר הנורווגי רוי יקובסן, שמציג מצב בעייתי דומה ואפילו קשה יותר. שם האישה נדרשת לגדל ילדה של בעלה מאישה אחרת, אליה הלך כשהוא נטש אותה ואת בנו. והנה הבעל מת והאישה האחרת אינה מסוגלת לגדל את הילדה. האישה וגם בנה מקבלים את הילדה הזו ועוטפים אותה באהבה.

נורית ,אחרי שלא ישנה כל הלילה ,קמה בבוקר ומסתכלת בפני בעלה ,שישן בנפרד ממנה. והנה יש לה אומץ לשנות את יחסה לבעלה. "היא חייכה אליו ברוך, והוא חייך אליה נרגש" (ע' 32)

כיוון פעולה עיקרי הוא להגיע לחכמה להבדיל בין הניתן לשינוי לבין הבלתי ניתן לשינוי, כמו בסיפור "השניים עשר בינואר", בו הגבר מטפל באשתו החולה במחלת השכחה, דבר שאין לשנות, אבל הוא יכול לשנות את מצב בדידותו. הוא מנהל רומן עם אהובה ,שאותה פגש בתאריך זה בחודש ,ינואר שהוא על שם אל ההתחלות. זה אנושי, אבל אם זה מוסרי יחליט כל קורא.

גם בסיפור העצוב "ספל חרסינה", נמצא חכמה, אבל חכמת הבדיעבד. אישה גוססת מספרת בגוף ראשון את זרם התודעה שלה, בה היא סוקרת את תולדות חייה ,תוך שעכשיו היא יודעת מה ניתן היה לשינוי ומה שלא ניתן לשינוי. חבל מאוד, שזה מתארע רק לפני המוות.

כל הסיפורים מסופרים באיפוק, אבל הסערה שבהם גדולה מאוד. ראו למשל הסיפור המזעזע "אימא חולה" על הילד שנאנס על ידי הסבא שלו.

אבל לא אמשיך לגלות את נושאי הסיפורים.  אומר רק ,שהמריר בהם הוא גדולמהאור שבהם, והוא שמזעזע את הקורא ושמעורר אותו למחשבה.