מכתב מאם לילד בן ארבע וחצי

שלום!

חן, אני מוצפת מהתרגשות בעקבות קריאה משותפת של הספר שלך עם בני בן הארבע (וחצי…).
אני גננת שילוב בירושלים. קולגה המליצה לי על הספר שלך. הזמנתי אותו בצומת ספרים וחיכיתי לו כמה חודשים. אתמול, סוף סוף הוא הגיע.
הצעתי לבני לקרוא איתי את הסיפור ביחד, בפעם הראשונה לשנינו. אין לי מילים לתאר לך מה שקרה בזמן הקריאה. אני קראתי לו את הסיפור דומעת מהתרגשות. "גם אני מתרגש" הוא אמר לי. הוא, שכבר עיניו היו אדומות מעייפות, לא הסכים לעצור. כשסיימתי את הסיפור הוא קבע: "זה סיפור נהדר. עכשיו עוד פעם!".

המשכנו לדבר על הסיפור עד שעצם את העיניים עם הספר לידו, כשאני מבטיחה שמחר נקרא שוב הכל מהתחלה. היום, הוא לקח איתו את הספר לגן. יש לי חולשה גדולה לספרות ילדים. אבל אני חושבת שמימי לא נסחפתי למסע כל כך מרתק ורגשי ונכון וקולע וכל כך כל כך אמיתי. אתה מצליח לכתוב על כעס ופחד בלי שיפוטיות ובעיקר, מצליח לא ליפול למטיפנות דידקטית ומרוחקת או לכתיבה בנאלית בחרוזים.

אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם הבן שלי. ההסתכלות שלך קולעת בדיוק למצב שבו הוא נמצא וזה מדהים.
כשבעלי חזר בערב שיתפתי אותו, מותשת, בכל הערב הסוער שעבר עלינו. היום בבוקר הוא התקשר אלי מהרכב לספר לי שבדיוק שמעו ברדיו שהזכירו סרדין, כריש ודולפין. מיד פתחתי את המחשב וחיפשתי הקלטה. כבר אתמול תכננתי לחפש דרך ליצור איתך קשר ולשתף אותך בנגיעה העמוקה של הספר שלך בליבי ובלב בני. אני שמחה לראות שאתה מספק עוד הרבה הזדמנויות להעמיק את ההבנה והחוויה מבחינה מקצועית והורית, באתרי האינטרנט שלך ובהשתלמויות.
אני מבינה שאתה עוסק פעיל בטיפול… מאוד מאוד מאוד אשמח לדבר ולראות אם מתאים להגיע אליך לטיפול עם הבן שלי.

מחכה לתשובתך!

מכתב שני:

בינתיים הבן שלי ממשיך בחיבור החזק שלו לספר – נתתי לו ולחבר שהתארח אצלנו בובת דולפין קטנה. הם שיחקו משחקים כל כך יפים, הם הצילו דולפינים ושמרו עליהם בחושך מתחת לשמיכה שהפכה לים, הם שחו איתם וקפצו כמוהם, הם לקחו בובות ילדים שבאו
לפגוש את הדולפינים ולטפל בהם ועוד ועוד… והוא כל הזמן הכניס תובנות רגשיות-חברתיות למשחק ובכלל. למשל, הוא והחבר אוהבים מאוד לרדוף ולהפחיד את החתולה שלנו. אתמול, החבר הציע לו לעשות זאת שוב והבן שלי ענה שהוא כבר לא עושה את זה, שהוא למד מהדולפין ושזה לא נעים לה. עכשיו אני מחכה שהאמפתיה תחלחל גם לקשר שלו עם החברים בגן, שם הוא יותר מתקשה…

שוב תודה!